"הפחד הגדול מכולם". מבקשי מקלט ותושבי דרום ת"א נגד הגירוש
מבקשי מקלט ותושבי דרום תל אביב התייצבו כתף אל כתף נגד הגירוש. טוגוד עומר אדם מסודן: "כולנו קורבנות בסיפור הזה". אסמאיט מאריתריאה: "גנבו לנו את הגוף ואת הנשמה - ועכשיו זה יקרה שוב". תושבות דרום העיר: "הגירוש לא יפתור את הבעיות שיצרה הממשלה". הנאומים המרכזיים מהעצרת
לא פחות מ-20 אלף בני אדם הפגינו אמש (שבת) ברחוב לוינסקי שבדרום תל אביב, במחאה על התכנית להוצאת מבקשי המקלט מישראל. המפגינים הניפו שלטים, קראו קריאות בגנות מדיניות הממשלה בנושא ודרשו את עצירת המבצע. באירוע נשאו דברים, כתף אל כתף, מבקשי מקלט ותושבי השכונות - וקראו בקול אחד: לא לגירוש. אלה דבריהם.
טוגוד עומר אדם, מבקש מקלט: "כולנו קורבנות"
"קוראים לי טוגוד. אני מבקש מקלט מסודן. אני סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, עובד כמתכנת בחברת הייטק. לפני שבע שנים, כשהייתי סטודנט בסודן, לא חלמתי שאעמוד יום אחד על במה כזו בארץ זרה ואדבר מול אלפי אנשים.
"חשוב לי להגיד: באמת שלא בחרנו להגיע לכאן, לדרום תל אביב. לא מחלקים מפות לרחוב לוינסקי במדבר בסיני - אני מבטיח לכם את זה. הסיבה שהמון מבקשי מקלט נמצאים בדרום תל אביב זה בגלל שבזמן שמבקשי מקלט הגיעו לגבול - פשוט שמו אותם על אוטובוסים והורידו אותם פה.
"אני חי פה בדרום תל אביב, אני פעיל בקהילה שלי, אני רואה מה קורה כאן. הרבה מבקשי מקלט מסתובבים עם סיפור חיים קשה מאוד. הם אנשים פגועים שאין להם עזרה. ואתם, תושבי דרום תל אביב , רואים את זה יום יום וזה קשה, וזה מכעיס. אני מבין את זה - אבל כולנו קורבנות בסיפור הזה: התושבים הוותיקים הישראלים ואנחנו, מבקשי המקלט.
"כל אחד מאיתנו, מבקשי המקלט, חי כמו על קצה של צוק. חיים עם כאב מהעבר וזיכרונות של בית שנהרס ומשפחה, ושל אנשים שמתו, זיכרונות של התעללות ואלימות ושל מלחמת הישרדות בלתי פוסקת. קשה להרגיש מוגן בישראל היום. אתה מפחד כל הזמן. אתה מפחד שישלחו אותך לכלא במדבר. אתה מפחד שיעצרו אותך ברחוב; אתה מפחד לחשוב מה יקרה אם תצטרך רופא. אתה חושב איך תאכיל את הילדים שלך, עכשיו כשלוקחים לך 20 אחוז מהמשכורת למרות שאתה משלם מיסים גבוהים. ועכשיו הפחד הגדול מכולם - הגירוש.
"אבל יש גם הרבה תקווה. אתם פה נותנים לי תקווה וכוח. אנשים כמו שולה קשת (יוזמת העצרת – א.א) נותנים לי תקווה. אתם אלה שבוחרים לעמוד לצדי למרות המחיר שאתם משלמים ובזכותכם יש לי אמון בציבור הישראלי, בחברה הישראלית ובלב היהודי".
אסמאיט מהרציון מאריתריאה: "גנבנו גבול? לנו גנבו את הגוף והנשמה"
"אני אסמאיט מהרציון, בת 28, וברחתי מאריתריאה. כשהגעתי לישראל עבדתי בניקיון בבית ספר בחיפה. היו כמה ילדים שהיו קוראים לי שחורה ומציקים לי כל הזמן. יום אחד המורה ביקש ממני לדבר איתם ולספר להם את הסיפור שלי. סיפרתי להם מי אני ומאיפה באתי ולמה אני בישראל. הם הפסיקו להציק ונתנו לי כבוד גדול. קיבלתי מהילדים האלו מתנה גדולה בחיים: הם עזרו לי להבין שלקול שלי יש משמעות, שהקול שלי יכול לשנות. ולא רק הקול שלי - הקול של כולנו.
"כשמכירים מישהו פנים אל פנים - לא מהתקשורת, לא מהפוליטיקה, אלא מהבן אדם, בעצמו, אז מבינים - אין דבר כזה אנשים רעים. ככה זה גם פה בדרום תל אביב. אנחנו חיים פה יום יום ביחד. אתם הישראלים ואנחנו מבקשי המקלט. ואנחנו כל יום מסתכלים אחד לשני בעיניים. ולקול שלנו יש כוח גדול.
"אומרים שגנבנו גבול? לנו גנבו את הגוף ואת הנשמה. עכשיו הכול יקרה שוב? נחזור לסוחרי האדם? לאנשים שאנסו אותנו? שרק מחכים לקחת מאיתנו את הגוף שלנו עוד פעם? אני חושבת על עצמי ועל האחיות שלי בקהילה - אנחנו לא ישנות בלילה. אנחנו רועדות מפחד על הילדים שלנו. כל הורה שנמצא פה היום - ולא משנה אם הוא ישראלי או אריתריאי - יכול להבין על מה אני מדבר ולהרגיש את הפחד הזה בעצמות שלו. אני יודעת שאתם פה כי אתם לא תתנו לזה לקרות. כי אתם מבינים שבן אדם הוא בן אדם. כי אתם מסתכלים לנו בעיניים".
שולה קשת, יוזמת העצרת: "פסח יוכתם בחרפת הגירוש"
"אני עומדת פה, בשכונת נווה שאנן, השכונה שבה נולדתי, גדלתי, למדתי, גרתי ועדיין אני גרה בה. שכונה שהיתה בית, משפחה, קהילה, קהילה שקופה, קהילה שהתפרקה, ששינתה את פניה, שהתפצלה לקהילות, שכונה של ישראל השנייה שהפכה לחצר האחורית של ישראל הראשונה. אני עומדת כאן, צועקת צעקה שמהדהדת פצע, זעם ומחאה מההתעמרות העקבית ורבת השנים של הרשויות בתושבות ותושבי דרום תל אביב, צעקה שראשיתה עוד בשנות השלושים של המאה שעברה ושנמשכת עד עצם הרגע הזה, צעקה שאוזניים ערלות בחרו לא לשמוע, שהמבט לא רצה לראות את הסיבות לה.
"באוגוסט 1993, למרות המאבק שלנו, נפתחה התחנה המרכזית החדשה, הסרטן בגוף של כולנו, שסימנה את חורבן הבית השני של שכונת נווה שאנן ודרום תל אביב. הראשון החל בשנות השלושים, כשהוקמה התחנה המרכזית הישנה.
"במהלך השנים הממשלה והעירייה הגדילו לעשות והפכו את השכונות שלנו לאקס טריטוריה, למוקד של סחר בסמים וסחר בנשים, לגטו צפוף על ידי ניתוב עשרות אלפי אנשים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט לכאן, למרחב אלים ממילא לנשים, לילדות ולילדים, לקשישות ולקשישים. התחנה המרכזית הכי גדולה במזרח התיכון והכי מיותרת היא עסק פרטי וההפקרות חוגגת בלי שאף אחד ייתן על כך את הדין.
"היום אנו עומדים בפתחו של חורבן הבית השלישי שלנו, בעקבות הגירוש ההמוני של עשרות א/לפי א/נשים מהקהילות המגוונות החיות בדרום תל אביב - ובתוך המערבולת האכזרית הזאת שהפכה להיות חיינו, המבט שלא רצה קודם לראות פתאום מסתכל דרכנו. וכרגיל, הוא לא באמת רואה אותנו.
"אומרים לנו שהגירוש הוא השיקום שלנו. ואני אומרת - הגירוש הוא הוספת חטא על פשע ועוד שלב בתהליך ההרס. אומרים לנו, עניי עירך קודמים למבקשי המקלט בעירך. ואני אומרת: מה שקורה בשטח הוא שעשירי עירך קודמים לעניי עירך ולמבקשי המקלט בעירך. אומרים לנו שהגירוש עוד לפנינו, ואני אומרת שהגירוש כבר התחיל מזמן. אומרים לנו שהגירוש יתחיל באפריל - ואני אומרת שחג הפסח הוא חג החירות יוכתם בחרפת הגירוש. אומרים לנו שהגירוש הוא של מסתננים. ואני אומרת שהגירוש הוא גם של מבקשי מקלט רבים. ולא תסגיר עבד אל אדוניו".
תושבות דרום ת"א: "הגירוש לא יפתור את הבעיות בשכונות"
זהבה אקנין, גם היא תושבת דרום תל אביב, אמרה בנאומה כי גם לפני שהגיעו מבקשי המקלט - מצבם של תושבי השכונות לא היה מזהיר, בלשון המעטה.
"להורים שלנו לא היה בית, לנו אין בית, לילדים שלנו אין וכנראה גם לנכדים שלנו לא יהיה בית. במקום שראש העיר וראש הממשלה ידאגו לתושבי דרום העיר - הם מקימים פה מגדלים חדשים, עם דירות חדשות במיליוני שקלים, ומי יכול להרשות לעצמו לקנות בית? השבוע התחילה הממשלה לשים מבקשי מקלט בכלא לכל החיים. למה הם צריכים לשבת בכלא? למה צריך לשים בכלא אנשים שברחו ממלחמות? אני מכירה אישית נשים וילדים פליטים, משפחות, שגם הם, כמוני, חיים בתנאי קיום קשים.
"בעבר פחדתי ללכת ברחוב, ולא בגלל מבקשי המקלט, אלא כיוון שהיה חושך בשכונה ולא טיפלו במה שצריך. גירוש מבקשי המקלט לא יפתור את הבעיות בשכונה. צריך לעזור לכל השכבות באוכלוסייה בלי הבדלים- המצוקה קיימת אצל כולם.אני קוראת מכאן לממשלת ישראל - אל תבטיחי לנו הבטחות ריקות; אל תשקרי לנו שיהיה כאן גן עדן אחרי הגירוש. אסור לגרש פליטים, אסור לגרש אותנו מהשכונות".
פזית רבינא, גם היא תושבת דרום העיר, קראה: "תכנית הגירוש - לא בשמי. אני לא ביקשתי את זה. אנחנו לא רוצים את זה. דרום תל אביב הוזנחה בשיטתיות לאורך שנים על ידי העירייה והממשלה הרבה לפני שהופיעו הזרים. העוני, הפשע, הלכלוך וההזנחה היו פה קודם.
המשורר סמי שלום שטרית: "למנוע את החרפה היהודית הזו"
"אנו פונים לאחינו הישראלים הליברלים הדמוקרטים, החיים בשכונות וביישובים ששפר עליהם מזלם: בואו ניאבק יחד נגד גירוש מבקשי המקלט, אבל גם נגד שאר הגירושים מדרום תל אביב. בואו ניאבק גם בעד עתידם של תושבי דרום תל-אביב ותושבי עיירות הפיתוח.
"בואו נתכנן יחד את קליטתם המסודרת של מבקשי המקלט כתושבי קבע. בואו לחלוק בנטל יחד עם תושבי דרום תל-אביב וישובים מוחלשים אחרים. בואו נגיש תכנית חירום לממשלת ישראל לביטול הגירוש והכנת תכנית קליטה ויישוב מוצלחת של כל מבקשי המקלט אשר כבר חיים בתוכנו. בדיוק כמו כל תכנית קליטה של מהגרים יהודים או מתיהדים. כולל תנאי עבודה ושכר, לימודי עברית, חינוך, בריאות, סיוע בדיור ועוד. כן, חבילת קליטה מלאה. כבר עשינו את זה פעמים רבות. קראנו לזה עלייה.
"אנחנו קוראים לכל ארגוני העלייה היהודים בעולם להצטרף ליוזמת הקליטה ההיסטורית הזאת. זכרו מאין באנו; זכרו את הרוע שסבלתם כפליטים, אבל זכרו גם את החסד שעשו עמנו רבים בכל רחבי תבל. כן, היה גם לא מעט חסד. בואו נדבק בחסד ונלמד ממנו, עכשיו כשאנחנו יכולים להחזיר ולתת. בואו נעמוד מאוחדים למנוע את החרפה היהודית הזאת; למנוע את הקטסטרופה האנושית הזאת' כי אנחנו חייבים להיות נגד כל גירוש, נגד כל עקירה, נגד כל הרס, נגד כל חורבן ונגד כל גזענות".
לפנייה לכתב/ת 
