טיפול בשתיקה: דרך איומה לנהל ריב זוגי
האישה שכעסה שבעלה מתרחק ממנה ובחרה להגיב בדום שתיקה, ובעיות זוגיות שנותרות ללא טיפול. דבר השדכנית
הגברים שביניכם (וסביר להניח שגם חלק נכבד מהנשים) ודאי מכירים את התופעה הבאה: בת הזוג שלכם מחליטה פתאום להתעלם מכם. היא עונה בתשובות של כן ולא, נמנעת מליצור קשר עין ומתקשרת אתכם אך ורק על עניינים טכניים כמו הסעת הילד לחוג. אתם מבולבלים. לא רבתם, לא היתה ביניכם איזושהי מחלוקת יוצאת דופן, ובכל זאת, האישה קרירה מאוד כלפיכם ואין לכם מושג למה. בהתחלה אתם חושבים לעצמכם שאולי סתם עובר עליה יום לא טוב, יתכן וקרה משהו בעבודה או שהיא רבה עם חברה טובה, אך כעבור זמן מסוים אתם מסיקים שהיא כועסת עליכם, ושהיא בוחרת שלא לדבר על מה שמכעיס אותה אלא להעניש אתכם באמצעות "טיפול בשתיקה".
היה לי מקרה שבו אישה שחיתנתי עם בן זוג מדהים החלה לחוש רגשי כעס כלפי בעלה, על כך שהוא מבלה זמן רב מדי לטעמה עם חבריו. הסיפור היה כזה: אותה אישה ובעלה היו מבלים את רוב זמנם ביחד. שניהם היו טיפוסים מאוד זוגיים ומאוד ביתיים, ובילו יחד את רוב שעות הפנאי שלהם, בעיקר בבישול ארוחות משותפות ובצפייה מרתונית בסדרות מתח. הכול השתנה כשהבעל התחיל לעבוד במקום חדש שבו הכיר שני חברים טובים, שמהר מאוד נהיו כמו אחים עבורו.
בהתחלה לא היתה מאושרת ממנה: "איזה יופי שבעלי מצא חברים כל כך טובים, אני רואה כמה כיף לו וכמה הם מעשירים לו את החיים". אבל (וזה אבל גדול), בשלב מסוים היא הרגישה שהם תופסים את מקומה. היה נדמה לה כאילו הוא פתאום "התעורר לחיים", ומטיפוס שאהב להיות בבית, הוא רק חיפש לצאת החוצה ולבלות עם חבריו. היו לה רגשות מעורבים. מצד אחד, היא שמחה לראות את אהוב ליבה שמח יותר, קורן יותר ותוסס יותר, אך מצד שני, היא הרגישה כאילו החלק שלה בחייו הולך ומצטמצם. אט-אט היא החלה להבין שהרגשות שמציפים אותה הם לא רק הפחד מלאבד אותו אלא גם קנאה. כן, כן, קנאה. היה לה קשה להשלים עם העובדה שהיא מרגישה קנאה כלפי בעלה, הרי תמיד חינכו אותנו שקנאה היא רגש שלילי, למרות שהאמת היא שהיא טבעית לחלוטין, במיוחד במקרים כאלו.
אותם רגשות אשם הובילו אותה לכך שהיא העדיפה לשמור את הרגשות האלה בבטן ולא לשתף את בן הזוג שלה ברחשי ליבה. זו כמובן היתה טעות, כי בזוגיות בריאה שני הצדדים צריכים לשתף האחד את השני בעניינים מהותיים של החיים, ועל אחת כמה וכמה בענייני הזוגיות. כל הרגשות שלה אומנם לא קיבלו ביטוי במסגרת שיחה כנה עם בן הזוג שלה, אך היא דאגה להעביר לו את המסר שהיא כועסת עליו, בין אם היא עשתה זאת במודע ובין אם לא. היא פשוט הפכה להיות קרירה אליו, ענתה לו תשובות מאוד טכניות, בקושי התייחסה אליו, והוא הבין מתישהו שזה לא סתם כי עובר עליה יום רע, אלא כי היא באמת כועסת עליו.
בשלב זה הוא שבר את הראש בניסיון להבין מה עשה לא בסדר. הוא ניסה לשחזר את כל צעדיו האחרונים ולא עלה לו כלום. בהמשך הוא התייאש מלנסות לפתור את החידה, ופשוט פנה אליה ושאל ישירות מה קרה. במקום לדבר איתו, היא רק אמרה "תבין לבד", וכך הם התנהלו בשיחת פינג פונג, עד שהיא לבסוף נשברה. כשהיא סיפרה לו כיצד הרגישה, הוא לא האמין למשמע אוזניו. הוא לא חשב לרגע שהיחסים שלו עם שני החברים מהעבודה יגרמו לה להרגיש כל כך רע. היה לו קשה בכלל להבין למה היא מרגישה קנאה ומדוע היא חוששת לאבד אותו, אך אחרי שנרגעו הרוחות והם ניהלו שיחה רגועה יותר, הוא הצליח לראות את המצב דרך העיניים שלה.
מספר ימים לאחר מכן, אחרי ששניהם נרגעו והגיעו לתובנות, הם קיבלו מספר החלטות משותפות, שמטרתן לשפר את הזוגיות שלהם. בין היתר, הם החליטו שגם היא תפתח קשרים עם חברות, שהם יצאו לפחות פעם בשבוע ל"דייט נייט" רק שניהם, ושהם ינסו להתחבר לנשים של החברים שלו ולצאת יחד לבילוי משותף. זה עבד והזוגיות שלהם הפכה להיות אף יותר מדהימה ממה שהייתה בהתחלה, אך לצערי, רוב הסיפורים אינם מסתיימים עם סוף כזה שמח. במרבית המקרים, האישה (או הגבר) עושה לבעלה את "הטיפול בשתיקה" המפורסם, הוא לא מבין מה עשה לא בסדר או אפילו חושד שהיא סתם עוברת תקופה קשה שלא קשורה אליו, ואז הבעיה שהפריעה לה מלכתחילה נשארת ללא התייחסות וללא טיפול.
אל תשאירו דברים בבטן
יקיריי, בבקשה מכם, אם אתם כועסים על בן/ת הזוג, שתפו את הצד השני. אל תשאירו דברים בבטן, ואל תנקטו בשיטת "הטיפול בשתיקה". האמינו לי שזה רק יפגע בזוגיות שלכם. בני הזוג שלנו אינם מומחים בטלפתיה, והם לא יכולים לנחש מה עובר עלינו ומדוע אנו קרירים. זה בסדר לקחת לעצמכם קצת זמן ולשמור על מרחק זמני כאשר אתם כועסים, אך בסופו של דבר אתם חייבים לשתף את הצד השני ברגשות שלכם. זהו אחד החוקים הבסיסיים ביותר בזוגיות בריאה.
לסיום, עצה לכאלה שמרגישים שבני הזוג שלהם עושים להם "טיפול בשתיקה": אל תחכו שהצד השני יירגע וישתף אתכם בסיבה שבגינה הוא כועס. דובבו אותו עד שהאמת תצא. כמובן שתכבדו את הרצון שלו להירגע לתקופה מסוימת, אך אל תאפשרו לתקופת דום השתיקה להימשך יותר מיום-יומיים. קחו יוזמה ונסו להבין מה הבעיה. רק כך תוכלו להגיע לפתרון.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-25 שנה ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"
