ריגול, ונדליזם ושוחד: שבוע מפוקפק בעולם האומנות
רישום אבוד של קלימט התגלה בארון של אישה שקיבלה אותו כשוחד, צעיר אמריקני חיבל ביצירת אומנות והסתכסך עם הסינים, והסוד שמאחורי הציור של פיקאסו נחשף. אין שלווה, גם לא באומנות
ציור כשוחד
קשה להאמין, אבל שוחד יש גם בעולם האומנות. רישום של גוסטב קלימט, שנחשב אבוד במשך עשרות שנים, התגלה בתוך ארון בביתה של אישה שעבדה במוזיאון בעיר לינץ שבצפון אוסטריה לפני ארבעים שנה. האישה, ששמה לא נמסר, הלכה לעולמה לפני חודשיים והשאירה בצוואתה הוראות לעורך דינה כיצד למצוא את היצירה החבויה. כך נפתרה חלקית תעלומה שהעסיקה את המוזיאון מאז היעלמותם של עבודה זו ועוד שלוש עבודות של איגון שילה.
אובמה בג'ונגל, וגם טריק העירום
השינויים שמטלטלים את עולם האומנות
הטכנולוגיה המתעתעת בעולם האומנות
ארבע העבודות הושאלו למוזיאון על ידי אספנית שהלכה לעולמה בשנת 1965. למרות המאמצים של יורשיה לקבל את הציורים בחזרה, הם לא נמצאו. ב-2011 הם תבעו את המוזיאון ובשנת 2016 זכו היורשים במשפט וקיבלו מעל שמונה מיליון יורו כפיצוי על האובדן.
אבל איך הגיע הרישום לארון של המזכירה במוזיאון? ובכן, על פי צוואתה, בשנת 1964 הבחינה המזכירה באי סדרים במוזיאון. היא התריעה בפני מנהל המוזיאון וזה נתן לה את הרישום כדמי שתיקה. במשך שנים הציור היה תלוי בביתה, עד תחילת משפט התביעה ב-2011, אז נבהלה והחביאה אותו בתוך הארון. עתה הוא הוחזר למוזיאון בלינץ בתזמון נפלא, שכן בימים אלה מוצגת שם תערוכה המוקדשת לקלימט ולאיגון שילה - שניהם אומנים אוסטרים שנפטרו בדיוק לפני מאה שנה.
ונדליזם אומנותי
אומנם לקח שלושה שבועות עד שהמקרה התגלה, אבל זה לא מוריד מחומרתו. במסיבת חג מולד שהתקיימה במוזיאון בפילדלפיה אחרי שעות הפתיחה, התרחש מחדל שעלול לגרום לתקרית דיפלומטית בין סין לארצות הברית להשפיע על מדיניות השאלת יצירות אומנות של סין. בחור בן 24 שהשתתף במסיבה התגנב עם כמה חברים לתערוכה של חיילי הטרה קוטה בני 2000 השנה המוצגת במקום, עשה סלפי עם הפסל, שבר לו את הבוהן ושם אותה בכיס. כשהדבר התגלה סוף סוף, היה קל מאד לאתר את סרט האבטחה, והאף בי איי הגיעו לביתו של הבחור, שמיד הודה ושלף את הבוהן ממגירה בחדרו. הסינים זועמים ודורשים מארצות הברית להחמיר בעונשו של הוונדליסט.
ריגול ארכיולוגי
צייר מוציא ציור מהסטודיו שלו, טרי וחתום, ולא מעלה בדעתו שיום יבוא והטכנולוגיה תאפשר לעשות צילום רנטגן ולראות מה יש מתחת לציור המוגמר: בתחילת המאה העשרים פיקאסו היה רעב ללחם. אף אחד לא רצה את הציורים שלו, וכמו אומנים רבים בני תקופתו הוא מיחזר בדים ישנים וגם בדים של אחרים. האם זה חשוב? יש האומרים שכן, שחשיפת ציור הנוף מתחת לציור "הקבצנית הכורעת, 1902 La Misereuse Accroupie מהתקופה הכחולה של פיקאסו, תורמת להבנת תהליכי העבודה של האומן.
בעיניי זה משול לרכילות לא מעניינת. מה שיש לנו מתחת לבגדים לא צריך לעניין אף אחד. התיקונים שעשה פיקאסו, הדברים שבחר לכסות ולהסתיר הם זכותו. אם הוא היה רוצה שהם ייראו, היה משאיר אותם. בטח שלא מעניין מה היה על הבד המקורי ואם ציור הנוף היווה השראה לקומפוזיציה. כל דבר מקרי יכול לשמש השראה לאומן.
ועוד...
בעקבות אירוע הירי הטראגי בפלורידה, בוטלה הקרנת עבודה של האומן הפולני קריסטוף וודיצ׳קו על חזית מוזיאון הירשהורן בוושינגטון. בעבודה רואים אדם האוחז באקדח ובנר, והיא הייתה אמורה להיות מוקרנת על גבי שלוש קומות המבנה.
ואם אנחנו כבר באווירה אז אפשר להזכיר גם את אחד מסוחרי האומנות הבריטיים החשובים ביותר (בדימוס), אנתוני ד׳אופיי בן ה-78, שחשוד בהטרדה מינית של שלוש נשים שעבדו אצלו בגלריה. ד׳אופיי מכר ב-2008 את האוסף המרשים שלו למוזיאון הטייט בחמישית מהערך שלו, והפך לאחד התורמים הגדולים של המוסד. עתה, בעקבות החשדות נגדו, החליט הטייט לנתק כל קשר עם הפטרון הנדיב, אשר מכחיש את המעשים.
הכותבת היא הבעלים של גלריה שטרן, חוקרת תרבות, וכותבת על אומנות מדי שבוע .
