מוטב לשלם פיצויים גם אחרי 73 שנה לניצולי השואה

ועדת התביעות, המאגדת 24 גופים שפועלים בישראל ובעולם למען ניצולי השואה, פרסמה בימים אלה שורה של פיצויים נוספים לניצולי השואה לאחר הסכם עם ממשלת גרמניה. את הפיצוי יקבלו קשישים שגילם נע כיום בין 90-85 וחלקם אינו מודע לפיצוי.

ההסכם שחתמה ועדת התביעות מעורר מספר שאלות קשות. 25,000 יהודים שהתגוררו באלג'יריה, מתוכם 4,000 שמתגוררים כיום בישראל, שסבלו מרדיפות הנאצים ושלטון וישי מיולי 1940 ועד נובמבר 1942, עשויים להיות זכאים לתשלום חד פעמי בסך 2,556 אירו. ספק אם לניצולים אלה יש תיעוד על חייהם באלג'יריה ולא ברור איך יוכלו להשיג תיעוד כזה ממדינה שאין לנו יחסים עמה.

פוגרום יהדות יאסי(באדיבות ראדו יואניד אוניברסיטת אינדיאנה ומוזיאון השואה בארה"ב)

כיוון שמרבית הניצולים חיים כאמור בצרפת, יפתחו עבורם לשכות סיוע במרסיי, ליון, פריז וטולוז, רק שחלקם מפאת גילם וחוסר תקשורת יתקשו להגיע לקבל סיוע. כבר עכשיו ברור שחלק גדול מניצולי אלג'יריה לא יידעו על הפיצוי כיוון שהם עריריים, מנותקים מתקשורת וקשה לאתרם.

פוגרום יאסי 1941 ברומניה היה לדעת היסטוריונים תחילת ההשמדה המאורגנת של יהדות אירופה. הגרמנים בסיוע מדינת הציר רומניה תחת הרודן, יון אנטונסקו, הובילו את יהודי יאסי ליער סמוך וירו בהם בקברי אחים.

לפי ההסכם החדש, ניצולי שואה שנרדפו ביאסי במשך שלושה חודשים לפחות, בין אוגוסט 1941 לאוגוסט 1944, עשויים להיות זכאים לפנסיה חודשית. מדוע באיזור השמדה מוכר נקבעו שלושה חודשים כקריטריון לפיצוי? לא ברור.

והתמיהה נמשכת - ניצולים שהסתתרו במשך ארבעה חודשים לפחות בתנאים בלתי אנושיים, ללא גישה לעולם החיצוני, בשטח שנכבש על ידי הנאצים או מדינות הציר, עשויים להיות זכאים לפנסיה חודשית.

גם כאן מדובר באנשים בני 85 ויותר והפנסיה מתייחסת רק לעתיד החל מ-2018 ולא לעבר. האם מי שניצל מרדיפות, רצח, שרפה ועינוי, צריך להוכיח שעשה זאת במשך ארבעה חודשים בדיוק? משימה קשה לקשישים שנאבקים במחלות קשות בשנים האחרונות לחייהם. חלקם להזכירנו, סיעודיים.

גם לעוברים שאימם נרדפה מגיע פיצוי

עוד נקבע כי ניצולים שמקבלים קצבה ממקור גרמני פדרלי (BEG), או אוסטרי (OFG), או ממשרד האוצר הישראלי, לא יקבלו פיצוי. מדוע לא שולחים צוות גריאטרי לבדוק את מצבם של אלו שאינם זכאים לפיצוי נוסף?

אני מכיר מעבודתי קשישים רבים שסובלים ממחלות קשות כסרטן, פרקינסון, סכרת, לחץ דם, אירועים מוחיים, שסיוע נוסף היה מאפשר להם לרכוש תרופות מצילות חיים וגם טיפולים הכרחיים וסיעוד. קצבה של 4,000 שקל אינה נותנת פתרון סיעודי סביר. דווקא לקשישים אלה מגיע פיצוי נוסף לשיפור מצבם.

ניצולים שהיו עוברים בבטן אימם בזמן שאימם סבלה מרדיפות הנאצים עשויים אף הם להיות זכאים לקצבה או למענק. העוברים כנראה זכאים למענק חד פעמי ואם עלו לישראל לפני 1953 ייתכן והם זכאים לתגמולים חודשים מהרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר.

מחקר שערכה פרופ' רחל יהודה בבית חולים "הר סיני" בניו יורק (2015) בקרב ניצולי מחנות ריכוז, הוכיח שטראומת השואה עוברת בגנים ועלולה לפגוע בעוברים.

ועידת התביעות וממשלת גרמניה קראו לשורת העידכונים לניצולים - "שינויים בתוכניות הפיצויים האישיים של ניצולי השואה". ברור שאת השינויים הללו יכלו כבר לבצע לפני 20 - 10 שנה כשיותר ניצולים היו החיים והם היו זקוקים לשיפור באיכות החיים.

גם הצורך בתיעוד זמנים מדויק של הסבל למי שחי באלג'יריה או ביאסי בשנים 1944-1941 מיותר. ברור שהאיש היה נרדף בגלל יהדותו ונאלץ לנטוש את רכושו ומשפחתו ולברוח כדי לשמור על חייו ברעב וסיכון קשה.

למרות שהעדכונים הגיעו 73 שנים אחרי תום מלחמת העולם השנייה והשואה, חשוב שהם יסייעו לניצולים שנותרו, ולא פחות חשוב לאתרם ולתת להם במהירות את הפיצוי המועט על סבלם הנורא.

ד"ר אבי ביצור הוא גרונטולוג מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים – מל"א. לשעבר מנכ"ל משרד הגימלאים