לא רק מישל: הספרים של הנשים הראשונות של ארה"ב
לואיזה קתרין אדמס נתנה את הסיפתח במאה ה-19, אלינור רוזוולט פרסמה ארבעה ספרים, ליידי בירד ג'ונסון הסתגרה בחדר בסוף כל יום כדי להקליט את עצמה ואפילו איוואנה טראמפ כתבה ספר זכרונות למרות שהיא בכלל "לשעבר". עכשיו מפרסמת מישל אובמה ספר משלה ומצטרפת למסורת בת 200 שנה
"הרפתקאותיה של אף אחת" – כך הגברת הראשונה של הנשיא השישי של ארצות הברית בחרה לקרוא לאוטוביוגרפיה שכתבה. אולם נדמה ש"אף אחת" הוא הכינוי האחרון המתאים ללואיזה קתרין אדמס. מי שנולדה בלונדון ב-1775 (ובכך הייתה הגברת הראשונה היחידה שנולדה מחוץ לארה"ב), היטלטלה עם בעלה ג'ון קווינסי אדמס (בנו של ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארה"ב) בין ארצות שונות באירופה בשל תפקידיו הדיפלומטיים ולאחר מכן פעלה לא מעט מאחורי הקלעים כדי לעזור לבן זוגה להיבחר לנשיאות – עברה לא מעט בחייה. את קורותיה אדמס הקפידה לתעד ביומנים, שלצד האוטוביוגרפיה שלה, אפשרו לאחר מותה להתחקות אחר סיפוריה המסורגים בפיסות היסטוריה אמריקנית, דרך נקודת המבט המעניינת והלא מושמעת של מי שלפחות בתקופתה, כשהיא עומדת בצלו של הנשיא, אכן נתפסה כסוג של אף אחת.
אדמס, שאומנם לא זכתה לראות את חיבורה רואה אור במהלך חייה, הייתה הראשונה במסורת ארוכה של גברות ראשונות שפרסמו אוטוביוגרפיות השופכות אור מאוד אישי, יש שיגידו נשי, על חייהן ועל חייהם של הנשיאים שהן מכירות מקרוב. 200 השנים שעברו בין "הרפתקאותיה של אף אחת" לבין "Becoming", האוטוביוגרפיה של מישל אובמה, שתפורסם בו-זמנית ב-24 שפות ברחבי העולם ב-13 בנובמבר (ובעברית בהוצאת ידיעות ספרים), כללו בהן לא מעט ספרים שנכתבו על ידי נשות נשיאים, אולם לא כולן הקפידו לקחת חלק במסורת. הקונבנציה האמיתית החלה עם "יומן הבית הלבן" שיצא ב-1970 ונכתב על ידי ליידי בירד ג'ונסון.
ליידי בירד נכנסה לבית הלבן יחד עם בן זוגה לינדן ג'ונסון עם ההתנקשות בנשיא ה-35, ג'ון פ. קנדי. הרצח כנראה עורר בה תחושת אחריות גדולה, ואת חמש שנותיו של ג'ונסון בתפקיד היא תיעדה בקדחתנות. על פי בלוג של העיתונאי האמריקני קרייג פרמן, שכותב בימים אלה ספר על נשיאים והספרים שלהם, ליידי בירד נהגה להסתגר בחדרה בכל ערב בשעה 19:00, להציב שלט "אני רוצה להיות לבד" על הדלת, ולהקליט את עצמה מגוללת את אירועי ותחושות היום. כמו כן היא אספה כל מסמך שבבוא הזמן יוכל לרענן את זיכרונה, כמו תפריטי ארוחות צהריים והזמנות למסיבות. מהחומרים האלה כתבה לבסוף את האוטוביוגרפיה שלה, שהפכה במהרה לרב מכר של הניו יורק טיימס וקיבעה חוק לא כתוב שלפיו אין כזה דבר גברת ראשונה שלא כתבה ספר ביוגרפי במהלך או לאחר הקריירה של בן זוגה.
כל הגברות הראשונות מאז ליידי בירד (למעט פט ניקסון) העלו על כתב את סיפור חייהן, לעתים עם דגש עליהן עצמן ולעתים תוך גילוי לא מעט פרטים מעניינים על הגברים שלצדן. כל הספרים זכו להצלחה גדולה והפכו לרבי מכר, גם בזמן שהיצירות שכתבו בני זוגן לא צברו קהל רציני. בטי וג'רלד פורד (הנשיא ה-38) חתמו על חוזה ספר משותף על סך מיליון דולר. בסופו של דבר ספרו של ג'רלד כמעט ולא זכה לתהודה, בעוד ספרה של בטי, "Time's of my Life" הצליח בענק. ההצלחה הגדולה שלה זכו שוב ושוב האוטוביוגרפיות שנכתבו על ידי הגברות הראשונות לא מנעה מהוצאת סיימון ושוסטר לתת בבוא העת ללורה בוש מקדמה של שני מיליון דולר על ספרה "Spoken from the Heart", בעוד בעלה קיבל שבעה מיליון.
אף שהז'אנר האופייני לגברות הראשונות החל ב-50 השנים האחרונות, היו עוד כמה דוגמאות לספרים שראו אור לפני המסורת שבישרה ליידי בירד. "אני לא רוצה להיתפס כמי שחושבת שניחנה ביכולת מיוחדת בהבנת בעיות כאלה של המדינה, שגברים בלבד הוכשרו להתמודד איתן", כתבה (בצניעות שובניסטית שניתן להכיל בהתחשב בתקופתה) על ספרה הלן טאפט, הגברת הראשונה שזכתה לראות את ספרה רואה אור, לאחר שהודפס ב-1914. היצירה המוקדמת ההיא ניבאה משהו לגבי הצלחת הספרים בז'אנר, והתקבלה בצורה מאוד חיובית. כמוה גם ספרה של אדית' וילסון, "My Memoir" מ-1939.
אלינור רוזוולט כתבה לא פחות מארבעה ספרי אוטוביוגרפיה. אלה רק כמה מתוך הכמות המכובדת של ספרים שהגברת כתבה במהלך חייה. רוזוולט, שפרסמה טור יומי תחת הכותרת "My Day" ב-90 עיתונים ברחבי ארצות הברית בין השנים 1962-1935, תיעדה את חייה באחת התקופות המרתקות בהיסטוריה. הזמן שהתפנה לאחר הפסקת פרסום הטורים הוביל אותה לכתיבת ספרי הזיכרונות של אחת הנשים המעורבות ביותר בקריירה של בן זוגן, מתקופתו בתור מושל מדינת ניו-יורק עד ימיו בבית הלבן, כשלצד זאת היא הובילה לא מעט מאבקים הנוגעים לזכויות האזרח. את קורותיה רוזוולט תיבלה בלא מעט דברי העצמה דוגמת "אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש נחותה ללא הסכמתך" (מהספר "This is My Story").
אף שמרבית הספרים משכו עניין רב, הם לא תמיד סיפקו את הסחורה. לפני "What Happened" שהוציאה השנה ובו גוללה את כישלון מערכת הבחירות האחרונה, הילרי קלינטון מילאה את חובתה והוציאה את ספרה בתור אשתו של ביל. אם הספר האחרון עסק בנפילתה, האוטוביוגרפיה ההיא כיוונה אל עבר נסיקתה. בביקורת שפורסמה על הספר ב"גרדיאן" נכתב בין השאר כי קלינטון נמנעת מהפרטים המורכבים ומצליחה לחמוק מלספק כל אינפורמציה שיש בה עניין אמיתי, כשברור שמדובר בהחלטות מחושבות פוליטית. כמו כן נכתב שהספר ככלל מעלה תחושה של ניסיון למשוך אמפתיה מצד הקוראים ובו בזמן להימנע מהפללה כלשהי שתפגע בסיכוייה של קלינטון להשתלב במערכת הפוליטית בעתיד. כך למשל, לאחר התפוצצות פרשת לווינסקי, קלינטון כותבת שהיא וביל הלכו לטיפול זוגי "שהכריח אותנו לשאול ולענות על שאלות קשות, ששנים של קמפיין ללא הפסקה אפשרו לנו לדחות". אולם את השאלות הקשות עצמן, היא הותירה מחוץ לספר.
מי שיצאה בפרשנות משלה לקונבנציה הספרותית היא איוואנה טראמפ, אשתו הראשונה של הנשיא הנוכחי, שהחליטה לכתוב ספר אודות חייה ולצרף עצמה
למסורת, אף שלמעשה היא לא גברת ראשונה, אלא הגברת שהוחלפה על ידי הגברת הראשונה. בספר "Raising Trump" שיצא באוקטובר האחרון כותבת אשת העסקים על ילדותה בצ'כוסלובקיה, קריירת הדוגמנות שהסתיימה, מערכת היחסים עם טראמפ, לידת שלושת ילדיו והפרידה. בריאיון לרגל הספר ב-ABC איוואנה אף עוררה זעם גדול אצל אשתו הנוכחית של הנשיא כשבין השאר כינתה את עצמה "גברת ראשונה" ואמרה שיש לה קו ישיר עם הבית הלבן, אך היא משתדלת שלא להתקשר כדי לא לגרום למלניה לקנא. נדמה שנותר רק לחכות ליצירה פרי עטה של מלניה, שתשלים את הסיפור מהצד שלה.
