מדוע בית"ר ירושלים לא תזכה השנה באליפות

תיקו בבאר שבע זאת תוצאה לא רעה, אבל היא לא 3 נקודות והיא לא תביא את בית"ר לאליפות. כנראה. הרי כבר שנים שאינה זוכה באליפות ונראה שגם אם יחזירו את "גביע ליליאן" בית"ר לא תניף אותו.

והטבלה הנוכחית? בסוף הטבלה משקרת כי בית"ר היא הקבוצה הכי טובה בארץ כאשר מכבי חיפה ומכבי תל אביב נמצאות בחו"ל. כלומר, היא הכי טובה אבל בליגה משולשת עם מכבי תל אביב והפועל באר שבע בית"ר תגיע למקום השלישי. וזה לא שאצל ב"ש ות"א הכל עשר, אלא שלהן יש כרגע את הגרוש ללירה. נכון, לבית"ר ירושלים יש די-אן-איי של קבוצות אלופות, אבל משהו השתבש בו. בשרשרת המולקולות שברצף הגנומי הזה יש יותר רצף של בלגן מאשר דברים מסודרים. למשל, מפטרים מאמנים כאילו אין מחר. אין סבלנות לבעלים ולאוהדים. בכדורגל הבית"רי ישנן ווינריות ונשמה, אבל הם של האוהדים ולא של השחקנים.

בית"ר ירושלים(צילום: הרצל יוסף)

השחקנים פוחדים מהאוהדים. לא פחד פיזי אלא מנטלי. נכון לעכשיו, המאמן בן זקן מביא אחלה תוצאות אבל מתנהל כאילו הוא חי משבת לשבת וחושש שבכל דקה טביב יבוא עליו במכתב פיטורין ללא שימוע. לבן זקן אין נפח ואין כריזמה של אלוף. לא מזמן קיבל נבוט על הראש כששכטר הבאסטיונר עשה ממנו צחוק. כמו שלברון עשה מדייויד בלאט. כלומר, בן זקן אינו איל ברקוביץ' או שלמה שרף. 

ויש גם את עניין השופטים. אלו כבר לא סופרים אותם וגם לא פוחדים מתותחנים נוסח מלמיליאן ואוחנה, כי הקבוצה כבר לא מייצרת תותחים וסמלי כדורגל כאלו. לקבוצה יש דגל אבל חסרים לה מותגים. אפילו בגזרת ראשי הקבוצה היא הפסיקה לייצר מנהיגים. אין סיכוי שיהיו עוד ראובן ריבלינים מבית"ר. ואפילו לא יהיו עוד יהושע מצא. כולה יש את אלי טביב - כבודו במקומו מונח. אבל ואף על פי כן - בית"ר ירושלים היא העוגן המרשים של הכדורגל שלנו. בלעדיה הכל נראה צמחוני ופרווה בליגה. היא חייבת להמשיך לאליפות ובכל הכוח. מאות אלפי אוהדים, וביניהם אנוכי, ישמחו לצאת טמבלים כאשר בית"ר תהיה אלופה. ויום אחד היא תהיה, כי זאת הקבוצה הכי אלופה במקוריות וצבעוניות בארצנו.