לנקות את החלל

בשיתוף תעשייה אווירית

בפברואר 2009 התרחש אירוע חריג שטילטל מומחי חלל ברחבי העולם: לוויין תקשורת רוסי שיצא מכלל שימוש התנגש בלוויין האמריקאי "אירידיום" בגובה של 780 ק"מ מעל סיביר. כתוצאה מההתנגשות התפרקו שני הלוויינים לאלפי רסיסים שממשיכים גם כעת לשייט בחלל.

(צילום: Shutterstock)

במהלך השנה הנוכחית צפויה תחנת חלל הסינית, "Tiangong-1", שהשליטה עליה אבדה, להתרסק על כדור הארץ. ממדיה הגדולים של התחנה מעמידים בספק את יכולת ההישרפות שלה עם כניסתה לאטמוספירה, ונפילתה הצפויה מדאיגה מאוד את החוקרים.

פסולת החלל הוא נושא שמעסיק מאוד את המדענים - ולא רק, הסרט "כוח משיכה" עוסק בהשלכות של פסולת חלל. אחרי יותר משישים שנה שבהן האדם משגר לוויינים לחלל, סובבים כיום את כדור הארץ מאות אלפי רסיסים של פסולת מסוכנת. מי שצפה את העתיד הזה היה המדען דונלד קסלר, שכבר ב־1978 הזהיר את הקהילה המדעית מפני הסכנות האורבות לנו עקב ריבוי לוויינים, ובעיקר לוויינים מושבתים, בחלל. התיאוריה שהגה, המכונה "סינדרום קסלר", קובעת כי ההתנגשות בין לוויינים תהיה בלתי נמנעת והיא תיצור כמות אדירה של רסיסים מסוכנים שיביאו לתגובת שרשרת בדמותן של התנגשויות נוספות.

תסריט האימים הזה בא לידי ביטוי בסרט המצליח "כוח משיכה", בכיכובם של ג'ורג' קלוני וסנדרה בולוק, שמגלמים צמד אסטרונאוטים היוצאים ממעבורת חלל למשימה שגרתית של תיקון טלסקופ, אבל מקבץ של שברי לוויין שנפגע מטיל בליסטי רוסי הגיע במהירות והרס את המעבורת, מותיר את שני האסטרונאוטים מרחפים בחלל החיצון, מקווים לשרוד בסביבה המסוכנת.

מעל לראש שלנו

מי שאולי יביאו לפתרון הבעיה הן הבנות המשתתפות בפרויקט "מהנדסות העתיד" המשותף לתעשייה האווירית, "ידיעות אחרונות" ו־ynet. במסגרת הפרויקט, המתקיים זו השנה השלישית, נבחרות 100 תלמידות י"א מצטיינות הלומדות במגמות מדעיות־ריאליות, ובהדרכתן של מנטוריות, מהנדסות מהתעשייה האווירית, הן עובדות על פרויקטים הנדסיים חדשניים ופורצי דרך. הבנות מחולקות לקבוצות פיתוח, ואחת מהן עוסקת כעת בהעלאת רעיונות לניקוי החלל מהפסולת שהצטברה בו.

(צילום: יריב כץ)

"חקרתי את הנושא וראיתי שאין הרבה מידע או התייחסות לנושא באינטרנט. אני חושבת שאם נצליח למצוא פתרונות זה יתרום לא רק לישראל אלא גם לעולם כולו", אומרת גאיה שומשיאשווילי, אחת הנערות בקבוצה. "עלה לי רעיון שבו נמשוך את הפסולת הזו לכדור הארץ וניצור מעין פארק פסולת חלל, או שנהפוך אותה למעין מוזיאון לילדים ונוער. חשוב לטפל בזה כי החלל לא שייך לאף מדינה ואף אחד לא לוקח על זה אחריות".

"פסולת החלל היא לא כמו זבל רגיל", היא מוסיפה. "מדובר בעצמים כמו לוויינים או חלליות שהדלק שלהם נגמר בשלב מסוים והם מפסיקים לפעול. בגלל שהם בחלל הם לא צונחים חזרה לארץ אלא נשארים לשייט בו במהירויות מאוד גבוהות ומהווים סכנה לתחנות חלל ולאסטרונאוטים. אנשים חולמים לטוס לחלל ויש כאלו הרואים שם את העתיד שלנו, אבל יכול להיות שבעוד מאה שנה אף אחד לא יוכל לטוס לחלל בגלל כל הפסולת שהצטברה בו".

"אולי זה לא קרוב אלינו ברמה היומיומית אבל זה בהחלט נמצא מעל הראש שלנו, ואני מקווה שהמודעות לבעיה תעלה עקב העיסוק שלנו בנושא", מוסיפה חברת הקבוצה יעל אלדר.

גל זונלדביץ, חברה נוספת בקבוצה, מתוודה כי כשהייתה צעירה יותר חלומה הגדול היה להיות האסטרונאוטית הישראלית הראשונה. "החלל מעניין אותי מילדות", היא אומרת, "ויש מעין תחושה של שליחות במה שאנחנו עושות פה כי זה גורם לנושא לעלות על סדר היום. כמה שהחלל ענק ואינסופי, חשוב לשמור עליו נקי כמו שאנחנו מבקשים לשמור על כדור הארץ".

שלוש המנטוריות של הקבוצה הן אלה שאמורות לקחת את הרעיונות השונים ולנסות לקדם אותם הלאה. "עם התפתחותו של חקר החלל נוצר מצב בו כל אחד משגר לוויין משלו לחלל כך שהוא מתמלא בפסולת בהיקפים גדולים מאוד", מסבירה המנטורית שירלי פישלוב. "התנגשויות בין לוויינים ועצמים אחרים בחלל יוצרות אפקט שרשרת שאם לא יופסק הוא יהפוך בחגורה הקרובה אלינו בחלל לאסון, שכן לא נוכל לשגר יותר לוויינים. מדובר על נושא אקוטי הזקוק לפתרון".

מנטורית נוספת, הדס חכמה, מציינת כי "ניקוי החלל מהפסולת שהצטברה בו הוא נושא מאוד מאתגר אך גם מאוד יקר, כך שאין לאף מדינה אינטרס אמיתי לממן אותו. מדובר בבעיה בינלאומית המשותפת לכל המדינות המשגרות לוויינים לחלל. בין הרעיונות שהבנות העלו בקבוצה היו רשת של שדה מגנטי שתמשוך את העצמים ותגרור אותם לכדור הארץ, או תחנת חלל נוספת שתהווה תחנת תדלוק ללוויינים על מנת שהם ימשיכו בפעילותם השוטפת ולא יהוו סכנה".

(צילום: יריב כץ)

המנטורית רונית בן־שלום מחדדת: "לנושא הזה יש רגישויות רבות, שכן כל מדינה בסופו של דבר אחראית על הלוויין שלה ואי אפשר שמדינה אחרת תתערב בזה. כמו כן, כשמדינה אחת מראה יכולות בהורדת לוויין או פסולת חלל שיצאה משימוש, היא מראה בעצם שיש לה יכולות צבאיות מתקדמות בכל הקשור לשיבוש לוויינים. לא כולם מעוניינים לחשוף את היכולות שלהם ולכן מדינות רבות לא מתעסקות בנושא".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף תעשייה אווירית