היא כותבת על יחסים? ברח והשאר אותה לבד
הוא עשה רושם של גבר שפוי שמגיע עם עבודה יציבה, היכרות עם אותיות אית"ן ויכולת לעשות יותר מפעולה אחת בו זמנית, וענבל היתה משוכנעת שמצאה סוף-סוף את גבר חלומותיה. ואז הוא הבהיר לה שהוא בחיים לא יהיה איתה בגלל הטורים שלה
סטטוס: רווקה
כן, תודה לכם שאתם מזכירים לי את זה בכל הזדמנות. כשאני חותמת על חוזה עבודה, כשאני מחפשת דירה, כשאני רוצה לפתוח חשבון בנק. אפילו בסופר, כשאני עוברת ליד המדף של האלכוהול, הבקבוק שהכי עושה לי עיניים הוא זה של הסינגל מאלט. תאמין לי יקום, אתה עושה עבודה טובה מאד בשימור הלקוחה המצטיינת של מרפי את קופידון.
לטורים הקודמים של ענבל חייט:
צפו: הישראלית הראשונה שמתחתנת עם עצמה
כבר שנים שאני כותבת על תחום הבידור. יודעת למי יש יותר גדול - לג'סטין ביבר או לאורלנדו בלום, מכירה את כל הסטיות של הסלבס ויכולה כנראה להיות הביוגרפית הרשמית של משפחת קרדשיאן. רצה הקוסמוס ובאופן אירוני דווקא הסיפורים שהכי יכולים לפרנס תוכניות ריאליטי (מלהקים, זה הזמן לשלוח לי הודעה בפרטי), הם סיפורי האכזבות שלי בעולם הדייטינג, בחסות השילוש הקדוש והמופלא הזה של אהבה, גברים ותביעה ייצוגית נגד קופידון.
זהירות, כתבת יחסים לפניך: בצע פניית פרסה
אז אחרי שנים בהן הייתי על תקן נערת פינס בעיקר למכריי, הגיעה ההזדמנות לקחת את הלימונים ולעשות מהם מרגריטה, וכך מצאתי את עצמי, ביציות והכול, מחתימה כרטיס גם בצד האפל של עולם הדייטינג והיחסים. בהמשך, בין כתיבת טור אחד לשני, הוא הופיע, וכמובן שהפרופיל שלו היה הדבר הכי מרענן באתר: הוא היה מצחיק, הוא נראה כמו מישהו שיהיה שווה למקסס איתו גנים ולעשות ביחד מאש-אפ, הוא אפילו שידר ווייבים של גבר שפוי שמגיע עם עבודה יציבה, היכרות עם אותיות אית"ן ויכולת לעשות יותר מפעולה אחת בו זמנית. הו מאמא, זה רשמי: נמצא הגבר של חיי! אלוהים, קח אותי עכשיו, פוט אה רינג און איט, אני מוכנה.
ואז, רגע לפני שהתחלתי למלמל את הראשונה בשבע הברכות ושלחתי למר בחור סמפול של 'ישמח חתני' בביצוע סטטיק ובן אל, הוא שאל: "רגע, למה השם שלך מצלצל לי מוכר? את לא ההיא שהייתה הגבר הכי מחוזר באוקיי-קיופיד ואז החליטה להתחתן עם עצמה?". בום. הוא עלה עליי. מה עושים עכשיו? תהיתי לעצמי. "שמעי, את חמודה ומצחיקה ולגמרי בא לי לזרום איתך לדייט, אבל אין מצב שאני עושה את זה כי אני לא מעוניין למצוא את עצמי מככב בטור הבא שלך", הוא המשיך וכתב. וכשהמסר הבהב לי על המסך בלי סמיילי קורץ, או לפחות כזה שנראה בהתקף גזים, הבנתי שהוא לא מתבדח.
מבחינתו, זה היה הרגע לעצור בחריקת בלמים, לסובב חזק את ההגה ולעשות פניית פרסה. אני לגמרי אין כניסה. נהדר, חשבתי לעצמי. שוב היקום מפרגן לי ושולח את מרפי להרוס הכול. באותו רגע גם הבנתי שיש לי שתי ברירות: הראשונה, לנסות לשכנע את הבחור בצדו השני של המסך שאין לו מה לדאוג כי כשאני מדברת איתו, אני לא "ענבל, כתבת יחסים", אני פשוט ענבל. זה שאני כותבת על יחסים, לא אומר שאני הנקבה של גמל שלמה, זו שמחפשת לטרוף גברים ולעשות מהם מטעמים שיגרמו לאימהות שלהם להתנכר להם. גם אם אכתוב על מישהו בטור, לעולם לא אחשוף שום פרט מזהה ולא אשלהב גדודים של טוקבקיסטים לבצע בו חרקירי. אז נכון שהחוויה תהיה מסופרת באופן חד-צדדי, אבל לעולם לא יהיה בה כדי לגרום לנזק או לפגיעה מכוונת באדם שבצד השני. היא תהיה רק בבחינת קתרזיס עבורי, ותמיד תעבור עשרות הגהות ושכתובים לפני שתעלה כטור, כדי לוודא שאין בה שום פרט מסגיר.
הברירה השנייה והקלה יותר שהיתה לי היא להתעצבן. כן, אני כותבת על יחסים, וכן, הטורים שאני כותבת מבוססים על חוויות אישיות שלי ועל אנשים אמיתיים, יריתי בחזרה, אבל זה לא אומר שאני מחפשת את הסיפורים האלה בכוח. כשאני יוצאת עם מישהו, אני כמו כולן וכולם. מחפשת אהבה אמיתית. לא דרמה. לא כאב. לא משהו שיהיה נהדר לטור קורע דמעות אבל ישאיר אותי מרוסקת ומיואשת.
הרבה פעמים זה מרגיש כמו קרב אבוד מראש כי "פרינס צ'ארמינג" הפוטנציאלי מסרב להאמין שאני שם באמת, ולא מנצלת אותו עבור סיפור לטור עתידי שמתישהו אכתוב. למרות שעם כל העצבים, אני יכולה כמעט להבין אותו לפעמים. לצאת לדייט זו משימה לא פשוטה, שמגיעה גם ככה עם חששות וחוסר וודאות. ולצאת לדייט כשאתה יודע שיש סיכוי שמה שתגיד או תעשה יהפוך בסופו של דבר לכותרת בטור יחסים, בטח לא מוסיף למדד הביטחון, אבל תאמינו לי שאני לא מגיעה עם מצלמה נסתרת או רמקול בתוך הבגדים, ורק מחפשת לשחק אותה אילנה דיין.
שיהיה ברור. אני לא מסתירה את העיסוק שלי, לא מתביישת בו ולא מנסה להתחמק. כשמגיעה השאלה מה אני עושה, אין אצלי פייק ניוז. אני כנה לחלוטין. אני גם לא מתכוונת להתנצל על זה שאני כותבת על יחסים או להרגיש רע עם זה. הטורים שלי לא מגיעים אף פעם ממקום של נקמה או רוע. אז אם מצאת את עצמך בטור שלי, כנראה שנגעת בי בדרך כזו אחרת. נגעת ונסעת. כי בזמן שאתה כבר מזמן הגעת ליעד ושכחת לגמרי ממה שהיה, אני מחכה עדיין בצד הדרך לאותו נוסע אמיץ שלא יפחד לעשות זינוק בעלייה, גם אם לפעמים זה אומר ללכת קצת נגד כיוון התנועה. אז היי אתה גיבור גדול, אולי תראה שאתה יכול?
