החיפזון מהשטן: על הבעייתיות שבסטוצים
מה ניתן ללמוד מהסיפור "איש חתולים" על יחסי גברים ונשים, ומדוע רובנו נוטים לבלבל בין קרבה אמיתית לקרבה מדומה
זה סיפור קצר בשם "איש חתולים", שחרך את הרשת לפני מספר חודשים, וזכה להתפרסם ב"ניו יורק טיימס". הסיפור מסופר בגוף שלישי ועוקב אחרי מעלליה של מרגו, סטודנטית בת 20 שעובדת בסינמטק המקומי. מרגו חכמה, חדת אבחנה וקצת פלרטטנית. וכשרוברט מגיע לבית הקולנוע שבו היא עובדת, היא מחליטה לפלרטט איתו קצת. הוא לא איזה בחור מהמם, לדעתה, אבל הוא מספיק חמוד כדי להעביר את הזמן.
בסופו של דבר, מרגו ורוברט מחליפים טלפונים ופוצחים בסאגת פלירטוט בסמסים שנמשכת מספר שבועות. מטבע הדברים, בהתכתבות מהסוג הזה שנועדה להרשים ולעורר צחקוקים בצד השני, מרגו לא בדיוק מכירה את הבחור שהיא מתכתבת איתו ללא הפסקה. כל מי שחווה התכתבות כזאת, שמלווה בפרשנויות שלא היו מביישות את גדולי פרשני המקרא, יודע על בשרו שזאת הדרך הכי גרועה להכיר בן אדם, מאחר שהיא מבוססת על 90% דמיונות ו-10% טקסט. ועם ה-90% דמיונות האלו מרגו מגיעה לדייט הראשון שלהם. היא מתרגשת לפגוש את הגבר הנפלא שהיא פיסלה בדמיונה, אבל מהר מאוד היא מגלה לצערה שהדייט עצמו אינו מדהים, בלשון המעטה.
רוברט מתגלה כטיפוס מבאס ושקט באופן מעיק. הם הולכים לראות סרט מדכא על השואה שהוא בחר, והנשיקה שהוא מגניב לה לפני שהם אפילו שותים דרינק ראשון ביחד, לא נעימה לה בכלל. "הוא ממש דוחף את הלשון שלו לגרון שלה", נכתב בסיפור, אבל מרגו כבר קשורה לרוברט של חלומותיה, אלו שנרקמו במשך שבועות של סמסים, והיא נחושה להמשיך עם הדייט. היא גם נחושה להיות מישהי שהיא לא. כלומר, להיות האישה האסרטיבית והחזקה שהיא מדמיינת שרוברט רוצה. לאחר כמה דרינקים ועם מטען הדמיונות הגדוש הזה הם מגיעים לבית שלו, ומשם למיטה.
בנקודה זו הסיפור מתהפך. הסופרת מתארת בעדינות ובנחישות את האופן שבו מרגו מתחילה להתחרט. זהו רגע חמקמק, גבולי, לרגעים בקושי מזוהה על ידי גיבורת הסיפור. מרגו מבינה פתאום שלא כזה בא לה לשכב עם רוברט: "מרגו שכבה על המיטה בזמן שרוברט הוריד את החולצה והמכנסיים שלו", נכתב בסיפור. "הוא מושך אותם למטה עד שהוא קולט שהוא עדיין עם נעליים ומתכופף לשרוכים. היא הסתכלה עליו ככה, מכופף באופן מוזר, הבטן העבה שלו רכה ומכוסה בשיער. מרגו נרתעה פתאום, אבל רק המחשבה על לעצור עכשיו את מה שהיא התחילה הכניעה אותה. יידרשו לכך עדינות ורגישות שהיא הרגישה שהיא לא מסוגלת לשדר".
"זה לא שהיא פחדה שהוא ינסה לכפות את עצמו עליה, אבל להתעקש שהם יפסיקו עכשיו, אחרי כל המאמצים שלה, יוציא אותה מפונקת וקפריזית, כמו מישהי שמזמינה משהו במסעדה ואז מתחרטת ברגע שהאוכל מגיע ומחזירה את המנה למטבח". אז היא שוכבת עם רוברט. זה לא אונס. רוברט לא אגרסיבי כלפיה, והיא יכולה לעזוב ולהפסיק את זה מתי שבא לה. אבל היא לא מסוגלת. היא מפחדת לצאת אנוכית או מוזרה וזה מה שגורם לה להמשיך עם הסקס הגרוע הזה, שברור לה שהיא תתחרט עליו למחרת.
דור האינסטנט
סיפורה של מרגו הוא סיפורם של צעירים וצעירות רבים שמוצאים עצמם בסיטואציות שאולי לא היו בוחרים בהן באופן שקול ומפוכח, אך הם נקלעים אליהן שוב ושוב, וזאת משום שהם מבלבלים בין פנטזיה וקרבה אמיתית. למחזה הזה מצטרפים עוד שחקנים: האינטרנט והבדידות. הזמינות הבלתי נסבלת של אפשרויות להכיר זרים במהירות אינסטנט, מביאה אנשים ליצור קרבה מדומה במהירות וללא הבחנה.
קל מאוד להסתתר מאחורי מסך הטלפון ולשתף זרים בפרטי חיים אינטימיים. המבוכה שלנו נחסכת מאיתנו, אך כך גם תגובות פניו של האחר ונימת קולו. גם במצבים של שיחה פנים אל פנים, קרבה איננה רק שיתוף בפרטים. קרה לי לא פעם שנסעתי ברכבת והאיש שישב לידי, בעיקר לאחר ששמע שאני פסיכולוגית, בחר לשתף אותי בחייו באופן מאוד אישי. לא ראיתי בכך ביטוי לקרבה אמיתית. ידעתי שבתום הנסיעה לא נתראה יותר, ושהקרבה שנוצרה בינינו היא זמנית. היה שם צורך לשתף מישהו, שיהיה עד לרגע לחייו, ורצון לפרוק מתיחות שמצטברת מאוד במצבים של בדידות, בזמן שאני הייתי כתובת מקרית לכך בלבד.
אותה בדידות, אותו צורך בקרבה ובשיתוף, כשהם חוברים עם האנונימיות של המפגש האינטרנטי, יוצרים כר נרחב לפנטזיות המלוות בציפיות עזות. ניתן לעוף על כנפי הדמיון, מבלי שיהיה כוח מציאותי שיעצור זאת. אך המראה זו למחוזות הדמיון מסוכנת לנו, כי ההתרסקות מכאיבה במיוחד. הבדידות היא כוח חזק מאוד בחיינו, כוח שדוחף למיידיות ולמימוש מהיר של קרבה. היא עוצמתית יותר מסקס, ולא פעם היא משתמשת בסקס למימוש מטרותיה.
לכן, כדי להתמודד עימה חשוב שמפגש שמבקש ליצור היכרות וקרבה יערך פנים אל פנים. חשוב שהמציאות תהיה נוכחת ככוח מגביל לפנטזיה שמייצרת הבדידות. ואולם לעיתים, הבדידות היא כוח כה חזק עד שגם במפגש מציאותי היא אינה נותנת לעובדות לשנות את תפיסתנו. חמושה בפנטזיה, הבדידות מטה את הדברים לצרכיה. וכשזהו הדפוס שחוזר על עצמו, הוא אינו מוביל לקרבה אמיתית.
קרבה אמיתית לעומת קרבה מזויפת
מה כן מגדיר קרבה אמיתית? קרבה אמיתית קשורה בהתקלפות מכיסויים, הגנות ושאר פוזות שאנו עוטים על עצמנו. היא חושפת אותנו בעירומנו, בחולשתנו. רק אז אנו מרגישים בבית, מרגישים שאנו יכולים להיות אנו, עצמנו, גם בנוכחות האחר. קרבה, אפוא, טומנת בחובה סיכון, כי במצבים אלה אנו הכי פגיעים. לא בקלות נביא עצמנו למצבים אלה, גם אם אנו משתפים את האחר בסודות חיינו הכמוסים. אנו יודעים לשתף בתכנים, אבל לא בקלות פותחים באמת את הלב.
קרבה אמיתית קשורה, אם כן, בביטחון רגשי. רק בתנאי הגידול האלה היא יכולה להתבסס, ובנוכחותם נסכים להתקלף באמת. ביטחון כזה, אף אם הוא מורגש מהרגע הראשון עם אדם מסוים, נרכש ומתבסס עם הזמן. וזה קורה לאט ובהדרגה. החיפזון, כפי שגרסו רבותינו, הוא מהשטן.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית .
