הכירו: דוגמנית פלאס-סייז שמרצה לבני נוער על דימוי הגוף

 

האביב בפתח, שכבות הבגדים מתחילות להתקלף, ומגיעה העונה המאיימת ביותר בשנה על כל מי שיש לו עניין עם דימוי הגוף שלו. ובואו נהיה כנים: לרובנו יש. עם זרם הדימויים שמספקים לנו בפרסומות, בקליפים ובתצוגות אופנה, לא מפתיע במיוחד שאנחנו מסמנים אנשים בעלי משקל עודף ומתייגים אותם בשלל סטיגמות שליליות. ככל שהשנים נוקפות והטכנולוגיה משתכללת, התופעה הולכת ומשתכללת גם היא, במיוחד ברשתות החברתיות, איפה שכולם יפים, מאושרים ונמצאים תמיד בחופשה פוטוגנית בתאילנד. הקבוצה שככל הנראה הכי סובלת ממכבש הלחצים הטכנולוגי הזה היא בני ובנות הנוער. "אני זוכרת בתור ילדה שרציתי לרקוד, והדבר הראשון שאמרו לי היה 'תורידי שלושה ק"ג ותחזרי אלינו'", נזכרת דקל זרד, דוגמנית למידות גדולות, בעלת מותג בגדי הספורט Everybody ומנהלת קהילת "מתאמנות בכל מידה".

 

"אני רואה נשים שעד היום לא זזות, כי מישהו אמר להן בכיתה ג' שהן שמנות מדי ושזה לא בשבילן, והן נשארו עם הסרטים האלה. כואב הלב לחשוב איך בגלל הערה של מישהו פשוט נהרס לילדה חלום. אנחנו חברה מאוד שמנופובית, וצריך לשנות את זה בדחיפות".

   

"בנות יותר שיפוטיות"

לאחרונה החלה זרד להרצות בפני בני נוער על דימוי גוף כדי להראות להם שיופי והצלחה יכולים לבוא בכל המידות. "אני חושבת שאחוז אפסי מאיתנו אוהב את מה שהוא רואה במראה", היא אומרת בעקבות המפגש שלה עם עשרות רבות של בני נוער ברחבי הארץ. "אני מגיעה לכיתות ושואלת אותם 'מה הייתם רוצים להשיג בחיים', וכמעט כולם עונים 'אני רוצה להיות יותר רזה, אני רוצה להיות יותר חטוב, אני רוצה לעבוד קצת יותר על הבטן'. כשאני שואלת למה, הם אומרים 'אני רוצה להרגיש יותר טוב עם עצמי'. אוקיי, אבל אולי זה לא קשור לאם תרזו קילו או שניים?"

  

אם תחזרו רגע לגיל ההתבגרות, תזכרו בעיקר את ההורמונים המשתוללים ואת זה שכל דבר מרגיש כמו סוף העולם. הגוף שלכם רק מתחיל לקבל את הצורה הבוגרת שלו ואתם לא ממש בטוחים מה עושים עם הכל ואיך זה בדיוק אמור להיראות. עכשיו תדמיינו את גיל ההתבגרות במציאות של 2018, זו שהרשתות החברתיות נמצאות בה בכל פינה, וכל דבר שאתם עושים מתועד בסלפי או סתם עולה לסטורי. הנוער של היום חשוף ונחשף. ויחד עם זרם המידע האדיר שהוא מוצף בו, הוא נתון כל הזמן תחת זכוכית מגדלת.

  

"החברה שלנו מסתכלת על האינסטגרם והפייסבוק בתפיסה שגויה", אומרת בעצב דולב סבן, בת 18 מעומר, אחת מארבעה בני נוער שפגשתי לשיחה פתוחה על דימוי גוף בביתה של זרד בדרום תל־אביב. "הם לא מבינים שיש בן אדם מאחורי כל דמות, וזה לא משנה אם הוא רזה או שמן. כילדה בחטיבה שמעתי הרבה הערות מהחבר'ה, 'שמנה' ו'למה את לא מרזה'. זה פוגע, והם לא מבינים שיש מישהו שהולך עם זה הביתה. הם ממשיכים עם החיים שלהם ולא מבינים שיש בן אדם שסוחב את זה איתו".