נקודות השפל של מכבי ת"א והפועל ירושלים

1. קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב רושמת באחרונה שיאי שפל. היא ממשיכה לשלם את מחיר הניהול המוזר שלה, את היעדר האומץ לבצע שינויים מתבקשים, חיוניים, הכרחיים. היא ממשיכה במדיניות ליקוט שחקנים מדרגים שניים ושלישיים, ייבוש שחקניה הצברים, איבוד הצביון הייחודי לה כ"הקבוצה של המדינה".

בהדרגה היא הופכת להיות עוד קבוצה בליגת העל, קבוצה שהתפרקה מכוח ההרתעה שלה, מועדת להפסדים. במועדון לומדים כי הפסד אינו סוף העולם אלא עוד ציון דרך המחייב חשיבה ותכנון מחדש שלה.

עוד קבוצה בליגה. שחקני מכבי ת"א(צילום: יאיר שגיא)

2. קבוצות שונות ממנות מאמנים שאימנו אותן בעבר ופוטרו או התפוטרו מהן. כך זה בעיקר בכדורגל, אבל גם פה ושם בכדורסל. עודד קטש הוא לא רק שם. הוא שם דבר. יש לו מוניטין כשחקן ענק, אבל כמאמן הישגיו צנועים למדי. ספק אם הוא יהיה האיש אשר יביא את הבשורה להפועל ירושלים, המשוועת למבשר. אני מחזיק לו אצבעות חמות של תקווה.

3. מה אומר לעצמו ספורטאי מקצועי ביום שבו הוא תולה את הנעליים ופורש: סופר את הכסף שצבר? את מספר הניצחונות? שואל עצמו האם גם הכישלונות חישלו אותו? האם נהג בהגינות וביושר עם עצמו ועם יריביו? האם השתמש, חלילה, בתוסף ממריץ, אסור בשימוש, כדי להעניק לעצמו יתרון סמוי?

כאשר ספורטאי מביט בראי בסיום הקריירה העשירה והמפוארת שלו, האם הוא מחייך לעצמו והדמות הנשקפת לו מהמראה משיבה לו חיוך הוא אומר לעצמו – היתכן כי בשורה התחתונה זה רק ספורט ומתחיל את היום החדש, הראשון, של שארית חייו בספורטאי לשעבר, בתכנון העתיד לבוא?