המשמעות הסמויה של שיחות הוואטסאפ הזוגיות
האם ניתן לפרש מסרים בלתי מילוליים באינטראקציה דיגיטלית, וכיצד ביכולתנו לתקשר זה עם זה ללא שפת גוף וללא אינטונציה קולית?
"זה היה לי ברור מהרגע הראשון שאני רוצה לצאת איתו. ראיתי אותו מיד כשנכנסנו למועדון. הוא עמד עם חברים ליד הבר וצחק". אז ניגשת אליו? אני שואלת. "נראה לך?", עונה לי נופר בתמיהה. "אני אף פעם לא מתחילה עם בנים. אני גורמת להם להתחיל איתי". כשאני מבקשת מנופר להסביר לי כיצד היא עושה את זה, היא עונה: "אם את רוצה להראות למישהו שאת מעוניינת בו, אין באמת צורך להגיד את זה בצורה מפורשת. בשביל זה קיימת שפת גוף".
היא צודקת, כמובן. נמצא ש-70% מהאינטראקציה הבינאישית שלנו מבוססת על שפת גוף. כלומר, על רמזים בלתי מילוליים כגון: מחוות גופניות, קשר עין, הבעות פנים ועוד. הטענה היא שלא ניתן לפרש את המשמעות האמיתית של האינטראקציה ללא הבנה של מסרים בלתי מילוליים אלו. כל מי שהיה במערכת יחסים, כל מי שיש לו ילדים או שהיה בקשר עם אדם אחר, מכיר את המורכבות הזו.
המילים בהן נעשה שימוש יכולות לקבל משמעות שונה לחלוטין כתלות באינטונציה או בהבעות הפנים. המילה "בסדר" למשל, יכולה להיות במשמעות של כל דבר על הסקאלה שבין "טוב" ל"על הפנים". הדרך להבין את משמעות ה"בסדר" היא להקשיב למה הגיע לפני, אחרי ובמהלך ה"בסדר" - האם הוא הגיע אחרי שתיקה מעיקה, האם הוא היה ממושך עם דגש על כל הברה, או שמא הוא נאמר על ידי נערה מתבגרת שמגלגלת עיניה, רגע לפני שהיא טורקת את דלת חדרה.
אנו מגיעים לעולם מצוידים בנטייה טבעית לפרש את כוונת הצד השני, לשים עצמנו בנעליו ולנסות להבין מה עובר עליו. יכולת זו, הנקראת "תיאוריה של תודעה", מתפתחת לרוב בסביבות גיל שלוש, וממשיכה להתפתח ולהשתכלל בעת חשיפה לאינטראקציות מסוגים שונים. ככל שאנו מתבגרים, האינטראקציות עימן אנו מתמודדים הופכות מורכבות יותר, וכך גם תהליך הפרשנות. כדי להבין את המשמעות האמיתית של השיחה, אזורי המוח האחראים להבנת השפה חוברים לאזורים גבוהים יותר, האחראים להבנת הכוונה. זהו תהליך אוטומטי המייצר משמעות מתוך עיבוד אופן ההגייה, האינטונציה והבעות הפנים.
האם ניתן לפרש מסרים בלתי מילוליים באינטראקציה דיגיטלית? למרות שתהליך זה נשמע מורכב להפליא, לבד מאנשים המצויים על הספקטרום האוטיסטי, לרובנו אין שום בעיה להבין ולגזור את המשמעות באינטראקציות הבינאישיות. השאלה היא מה קורה לרובד הנוסף של השיחות היום, כשחלק גדול מהאינטראקציות הבינאישיות מתקיימות בערוצים דיגיטליים כמו: וואטסאפ, מסנג'ר, טלגרם או סנאפצ'ט, ערוצים שהפכו להיות דרך התקשורת המועדפת על שכבת האוכלוסייה בגילאי 16-42.
המדע שמאחורי ניתוח שיחה
ניתוח שיחה (Conversational Analysis) הוא גישה להבנת אינטראקציה חברתית באמצעות ניתוח מדעי של מסרים מילוליים ובלתי מילוליים. גישה זו מאפשרת הבנה עמוקה של כוונות הצדדים ושל המסרים הסמויים המועברים בשיחה, בין אם מדובר במרחב הפיזי ובין אם בדיגיטלי. למרות שאנו נוטים לחשוב על השיחות שאנו מנהלים כעל ספונטניות ודינמיות, כל שיחה מאורגת על פי חוקיות ידועה, ושזורים בה סימנים מוסכמים הניתנים לפענוח כמו: פסיביות, התגוננות, הדדיות, רגעי שקט ועוד. מתוך ניתוח האינטראקציה ניתן לקבל מידע רב על הדינמיקה, על אופי היחסים ועל בעיות שונות בקשר.
האינטראקציות בדיגיטל שונות במהותן משיחת טלפון או שיחה פנים אל פנים. הרבה מהגינונים שקיימים בשיחות אלו נעלמים, תחלופת המסרים מהירה יותר ונעשה שימוש נרחב בקיצורים, במשפטים מצומצמים ובאימוג'ים. עם זאת, גם באינטראקציות דיגיטליות קיים רובד סמוי, וסטייה מהתבנית הקבועה חושפת בעיות בדינמיקה. נקח לדוגמה את שיחת הוואטסאפ בין טלי וסיגל, שתי חברות טובות שהכירו בזמן הלימודים.
טלי: שמעת מה קרה?
סיגל: מה?
טלי: סיון ונתי.
סיגל: לא, מה?
טלי: זהו.
סיגל: מההה? איך את יודעת?
טלי: שינתה סטטוס בפייס.
סיגל: וואו, שוק!
טלי: להתקשר אליה?
סיגל: לא, חכי קצת שלא תחשוב שאת כל היום בפייס.. :)
האינטראקציה בין סיון וטלי מתפתחת בקצב מהיר, והשיחה מתקדמת בקפיצות קלילות מאחת לשנייה. טלי וסיון מכירות היטב זו את זו, ושורר ביניהן בסיס ידע משותף שמאפשר להן לתקשר בחצאי משפטים, ומייתר את הצורך בהסברים והבהרות נוספות. בנוסף, השיחה לא עונה על התבנית הרשמית על פיה מתחילים בברכת "שלום"/"היי", עוברים לפתיחים כמו "מה נשמע?" ורק אז מגיעים לעיקר. אנשים המצויים במערכת יחסים קרובה מרשים לעצמם לוותר על הרשמיות ולגשת מיד לעיקר, מה שמרמז על תחושת נוחות ופתיחות בין הצדדים.
לאור השיחה הזו, בוא נבחן את השיחה בין דנה וליואב שיוצאים כבר שנתיים וחצי. ניתוח האינטראקציה מאפשר להבין מיד שלא בטוח אם הם ימשיכו לצאת יחד גם בעתיד. כבר במשפט השלישי ניתן לראות שהאינטראקציה סוטה מהתבנית המוכרת, והשיחה לא זורמת בצורה חלקה.
1. דנה: היי...
2. יואב: היי דנה, מה קורה?
3. דנה: איפה היית כל הבוקר?
4. יואב: הייתי בכנס מהעבודה. איך את?
5. דנה: בסדר.
6. יואב: יופי, נדבר יותר מאוחר
שיחתם של יואב ודנה נפתחת בתבנית המוכרת. דנה אומרת "היי", יואב משיב ב"היי דנה, מה קורה?". כאן, בשורה 3, היינו מצפים מדנה להשיב "בסדר, מה קורה?", אך במקום זה היא מגיבה ב"איפה היית כל הבוקר?". תגובה שמרמזת לנו שמשהו אינו כשורה. הסטייה של דנה מהמבנה המצופה של השיחה מעידה על כך שהיא בסוג של סערת רגשות. זוהי אינה שאלה אינפורמטיבית סתמית, אלא הרבה יותר מזה.
יואב יכול היה להגיב ב"אני לא חייב לדווח לך מה אני עושה בכל רגע", מה שבוודאות היה מוביל לקונפליקט, אך יואב נוקט בגישה שונה. הוא הודף את הניסיון לקונפליקט ואפילו מחזיר לה בהתעניינות בחזרה. כלומר, מחזיר את השיחה לתבנית הקבועה שלה, אך דנה לא מרוצה. היא משיבה "בסדר" לקוני שעוצר את התפתחות השיחה, ובא לרמוז ששום דבר אינו באמת בסדר. אם ליואב היה איזשהו ספק קודם, הוא כעת מאד מודע לכך ששוררת ביניהם בעיה. האינטראקציה בין יואב לדנה חושפת, אם כן, מטרות מנוגדות. לדנה יש מטרה ברורה - להוביל לשיחה על יחסיהם, וליואב יש מטרה מנוגדת - לא לפתח שיחה על יחסיהם. לפחות לא כרגע.
דוגמה קטנה זו ממחישה שכללי המשחק השתנו. כיום מרבית האינטראקציות שלנו מתקיימות בעולם הדיגיטלי אשר לא מאפשר לנו להסתמך על שפת הגוף של הצד השני. כדי לשמר את היחסים במציאות המשתנה, נהיה חייבים לגייס תשומת לב ורגישות גבוהה מהרגיל על מנת לנתח את כל מה שלא נאמר במילים, את כל המסרים הסמויים והניואנסים המועברים באינטראקציה.
ד״ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות ברשת, מטעם המרכז הבינתחומי
