אבודה בחדר הבריחה של הדייטים. הצילו
חשבתי שאני גיבורה גדולה. הרי אני אשת מילים, כזו שמתפרנסת מלקרוא רמזים בין השורות. אבל במציאות אין מפעיל שמשקיף מהצד ומחלק רמזים כשקשה לך, בעוד הזמן לפיצוח הולך ואוזל. אין פירוטכניקה או משקפיים שמרכיבים, יש רק המון חלקים שלא מתחברים לשום מקום, בדיוק כמו רהיט מאיקאה
"התואיל להגיד לי בבקשה באיזו דרך עליי ללכת מכאן?", שאלה אליס. "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך לאן", אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול. גבירותיי ורבותיי, רווקים ורווקות נכבדים, ברוכים הבאים לחדר הבריחה הקשה, המתעתע, המסתורי ולפעמים גם האכזרי מכולם: חדר הבריחה של עולם הדייטינג.
לא במקרה עשיתי שימוש בסצנה המופלאה מ"אליס בארץ הפלאות" שבה אליס ניצבת מבולבלת בצומת דרכים, תוהה מה עליה לעשות ואיזו פנייה עליה לקחת כדי להגיע למקום שהיא בעצמה לא בטוחה שהוא בכלל המקום שאליו היא רוצה או צריכה להגיע. כי כך הרבה פעמים מרגישה זוגיות - היא מבלבלת, מפוזרת, לא תמיד יש לה כיוון ידוע, כל שכן כשהכול מתחיל רגע לפני שאתם נכנסים לחדר הבריחה עצמו, תרים אחר הרמזים שיוציאו אתכם מסטטוס הרווקים לסטטוס הנחשק "אין אה ריליישנשיפ".
וזה מסובך. הו, כמה שזה מסובך. החדר אולי נראה לכם קל ומזמין, ואתם משוכנעים שאחרי לא מעט חדרים דומים שהתנסיתם בהם בחיים אתם מפצחים אותו בשניות ויכולים להכריז על עצמכם כאלופים, אבל במהרה אתם מגלים שאתם בעצם לא מבינים כמעט כלום ואין לכם מושג מה הדרך הנכונה, ולאיזה כיוון עליכם לפנות. "כשאתה אומר לא, למה אתה מתכוון?", מצאתי את עצמי מפזמת לא פעם בפרפראזה גברית לשיר המפורסם של “התרנגולים”, אחרי עוד שיחה מתישה עם זכר אלפא. האם כשאתה אומר לי "אני לא מחפש שום דבר רציני כרגע", אתה באמת לא מחפש שום דבר רציני ואני צריכה לקחת את שתי הרגליים שלי ולהתחיל לרוץ כמו פורסט גאמפ, הכי רחוק והכי מהר בכיוון ההפוך ממך? או שאולי אתה בעצם כן מחפש משהו רציני, אבל לא איתי?
חוץ מזה, איך אתה מצפה ממני לפרש את הרמז הזה בצורה שתוביל אותי לרמז הבא בדרך לפיצוח הלב שלך, כשכבר הייתי בטוחה לגמרי שהייתה לי את התשובה הנכונה, ואז פתאום אני מגלה שאתה, שהכרזת בלי למצמץ על חוסר הרצון שלך להיכנס לזוגיות מחייבת, שינית סטטוס בפייסבוק מסינגל ל"אין אה ריליישנשיפ". ואם היה דייט שהרגיש ממש מוצלח ואפילו סימסת בבוקר אחרי שנהנית, ואז אחרי הודעה אחת נעלמת כמו לאפה בבטן של אבי ביטר, אני אמורה להבין מזה שאתה פסיבי שמחכה שדווקא הצד הנשי יהיה אגרסיבי ויחזר אחריך? או שאולי סתם חשבת שיהיה נחמד לבחון את האלסטיות של הלב ומערכת העצבים שלי?
אולי אני שוב הטיפשה שבחרה בחדר הלא נכון, או מנסה בכוח לסובב מפתח בחור של מנעול שכבר מזמן הוחלף. במקום להיות אליס, אני כיפה אדומה. שוב לא הקשבתי לאימא שלי שהזהירה אותי לא לסטות מהשביל, ובחרתי להיכנס בדיוק לחדר היחיד שאסור היה לי להיכנס אליו, ואין לי שום סיכוי להצליח לצאת ממנו שלמה: זה של הזאב שיתלוש לי את הלב בלי למצמץ. האמת? חשבתי שאני גיבורה גדולה. הרי אני אשת מילים, אשפית של חידות היגיון, כזו שמתפרנסת מלקרוא רמזים בין השורות. קטן עליי. איפה שרבות אחרות כשלו ולא הצליחו לפענח את החידות, אני אדלג לי בקלילות ועוד אשאר עם מספיק זמן לתרום למסכנים שדופקים על הקירות בלחץ בחדר שממול. אז חשבתי.
במציאות, אין מפעיל שמשקיף מהצד ומחלק רמזים כשקשה לך, בעוד הזמן לפיצוח הולך ואוזל. אין פירוטכניקה או משקפיים שמרכיבים, יש רק המון חלקים שלא מתחברים לשום מקום, בדיוק כמו רהיט מאיקאה. אף אחד לא אומר שאהבה צריכה להיות דביקה ומתוקה כמו מרשמלו כל הזמן, כי בואו נודה על האמת - כשהכול נראה כל כך מושלם מבחוץ, דווקא אז כנראה שהקול הפנימי יתחיל לחפור לנו בראש שמשהו פה לא מסתדר, והרבה פעמים גם נגלה שהרמזים היו שם לאורך כל הדרך. ולפעמים, קלישאתי עד כמה שזה נשמע, דווקא מהאתגרים והקשיים יגיעו התובנות הכי מעצימות ונכונות.
כשטוב לנו, אנחנו רוצים להינעל בחדר מבחירה ולאבד את המפתח. כשרע לנו, הקלסטרופוביה מכה בנו עוד לפני שבכלל נכנסנו לחדר. החוכמה, כמו כל דבר בחיים, היא למצוא את שביל הזהב, את האמצע. לפעמים זה ירגיש כמו סצנה מאיזו סדרת פשע אמריקאית – הלב שלכם מחובר לחגורת נפץ והשעון מתקתק. אם לא תפענחו את הרמזים בזמן ותחתכו את החוט הנכון, הכול יתפוצץ לרסיסים. ואולי, אולי פשוט צריך למצוא את החדר הנכון. זה שכשתכנסו אליו מיד תרגישו שהגעתם למקום הנכון עם האדם הנכון. איפה החדר הזה נמצא? את זה רק אתם יודעים.
בינתיים, חכו קצת עם כל הקטע של הבריחה. זו אולי נראית האופציה הקלה והמהירה, אבל בסופו של דבר, מה שאתם בורחים ממנו יתפוס אתכם בסיבוב. אומרים שהדרך הכי טובה להתמודד עם פחד בחיים היא להסתכל לו בעיניים. אז בוא אליי, תסתכל לי בעיניים ונדבר אהבה. אולי כמו בשיר הידוע אראה בהן הכל ואולי אבין שאת כולן תראה, רק לא אותי בתוך הכחול. ואז, כמו פעם, תקום ותברח הכי רחוק שאתה רק יכול.
