תרגיל שיווקי
בקמפוסים היום לא דנים במדיניות הישראלית, אלא שואלים בעיקר האם לישראל יש בכלל זכות קיום. אופיר דיין על מה שהתחיל כתרגיל שיווקי והפך לסכנה אמיתית
זה איננו רק ציטוט מכתביו של ויליאם שייקספיר, אלא גם השאלה הנשאלת בקמפוסים בימים אלו על ישראל.
רבים חושבים שהתנועות האנטי- ישראליות באוניברסיטאות הליברליות מאתגרות את מוסריותה של ישראל, אבל זה כבר מזמן לא המצב.
השאלה שנשאלת היא לא האם ישראל היא "האיש הטוב" או "האיש הרע" אלא האם לישראל יש זכות קיום.
את התשובה לשאלה הזו, כפי שנענית בקמפוסים רבים, לא נאהב.
התשובה היא לא.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעצם קיומה מאותגר בקמפוסים מדי יום.
סטודנטים סוריים, שמדינתם חדלה מלהתקיים במציאות של ימינו, לא נדרשים להגן על זכות קיומה והלגיטימיות של סוריה.
סטודנטים בורמזיים, שמדינתם מבצעת רצח עם נורא בשבט הרוהינג'ה, לא נדרשים להגן על זכות קיומה והלגיטימיות של בורמה.
אפילו סטודנטים איראניים, שמדינתם היא מהאויבות המרות של ארצות הברית, לא נדרשים להגן על זכות קיומה והלגיטימיות של איראן.
אבל סטודנטים ישראלים, שמדינתם תורמת לעולם פי כמה וכמה מגודלה, שהיא אחת מבנות בריתה החזקות של ארצות הברית, שהיא מקלט לאנשים שנרדפו במשך מאות שנים, נדרשים להגן על זכות קיומה והלגיטימיות של ישראל מדי יום ביומו.
התנועות האנטי- ישראליות בקמפוסים הליברליים הצליחו ליצור מציאות מעוותת בה ישראל נתפסת בעיני סטודנטים ומרצים כאחד כמדינת אפרטהייד. הם הצליחו ליצור הקבלה מלאה בין מאבקם להכפשת ישראל לבין מאבק הסטודנטים במאה הקודמת לסיים את שלטון האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה.
ההקבלה הזו, לא רק שאין לה אחיזה במציאות, היא מסוכנת.
היא לא מסוכנת רק לישראל, היא מסוכנת לדרום אפריקה, ולשאר מדינות ואנשי העולם.
אם כל בעל אינטרס יוכל להקביל כל זוועה שהתחוללה בעולם למאבק הפרטי שלו, סבלם של הנפגעים האמתיים יאבד את ערכו.
במונחים שאולי מדברים אלינו יותר, אם כל אחד יקביל את מאבקו לשואה, מה יישאר מזיכרון השואה האמיתי? מיראת הכבוד שהיום מדברים על רצח העם הנורא הזה בעברינו?
הקבלת האפרטהייד לא הייתה מובנת מאליה לתנועות האנטי- ישראליות.
כמו שחשפה באחד מאמריה נורה עריקאת, בהתחלה התנועות המדוברות אפילו לא חשבו על זה.
אך אז יום אחד קם אדם ואמר, "אולי ההשוואה לאפרטהייד תוכל לעזור לנו לגרום לעוד אנשים להתעניין במטרה שלנו?".
וכך הכל התחיל, כתרגיל שיווקי.
כך גם יש להתייחס לזה, תרגיל שיווקי.
יותר מכך, התנועות האנטי- ישראליות טוענות שמטרתן היא לאפשר לילידי המקום הגדרה עצמית בדמות ישות פוליטית. אבל האם זה באמת מה שהן עושות?
התנועות האלה עושות בדיוק ההפך. הן לא פועלות לשוויון- הן פועלות לאפליה.
מבחינתן, הפלשתינים הם בעלי הזכות היחידים להגדרה עצמית. יהודים לא זכאים לאותה זכות.
אחד השירים המפורסמים ביותר בהפגנות התנועות האלה הוא "מהנהר לים, תשוחרר פלשתין".
השיר הזה לא משאיר מקום לספק, מבחינתן – נוכחות של ישות פוליטית יהודית בשטח מדינת ישראל היא לא אופציה.
זה לא שווין,
זה עידוד לאפרטהייד במקרה הטוב, לרצח עם במקרה הרע,
בדיוק מה שהתנועות האלה רוצות שתאמינו
