גבולות לילדים - המינון הנכון

דמיינו נסיעה ברכבת לחיפה בבוקר בחופש. על הרכבת ילדים בחופשה עם הוריהם שלקחו אותם ליום כיף, וגם אנשי עסקים בדרך לעבודה, מנמנמים או עובדים בלפטופ. בחזית הרכבת שני ילדים כבני חמש ושמונה. אלה הילדים שלכם. הם מרעישים, צועקים בהתלהבות, צוחקים ורצים. אתם קולטים חיוכים מחלק מהאנשים, ומחלקם זעף או אי שביעות רצון.

את מעירה לילדים כמה פעמים שיהיו יותר בשקט, אך מחליטה "לשחרר", כי את מבינה שהם מבלים זמן רב בנסיעה וצריכים לפרוק אנרגיה. אתה כלל לא מוטרד מההשתוללות. לפתע אישה מבוגרת שיושבת מאחוריכם צועקת בקול צווחני ורם - "יש כאן מבוגרים שאחראים על הילדים האלה? תגידו להם להפסיק להרעיש! זה מפריע לכולם". אתם מחליפים מבטים ומתלבטים כיצד להגיב, והילדים נראים נבוכים, ומפסיקים לרוץ ולהרעיש. כולם מסתכלים עליכם. איך תגיבו? גבולות או חופש?

את חושבת שצריך להעיר לילדים כשהם משתוללים יותר מדי ולעצור אותם. את חוששת שאם לא תלמדי אותם גבולות באופן ישיר הם לא יפנימו את היכולת לעצור את עצמם כשלא תהיי לידם.

לעיתים קרובות אתה מרגיש שאתה מרסן את הילדים יותר מדי ולא נותן להם להתבטא. אתה חושב שיש לילדים צד פראי שצריך לצאת החוצה ולדעתך לא צריך לדפוק כל הזמן חשבון לאחרים.

והילדים? מיסודם הם משוחררים ובעלי מזג פעלתן ועליז, והרכבת מרגשת אותם מאוד, אך כאשר הם נחשפים לתגובה זועמת ולמבוכה של המבוגרים, הם חשים בלבול, פחד ואשמה, ועוצרים את ההשתוללות.

(צילום: shutterstock)

החברה מרבה לבקר הורים שמאפשרים לילדיהם חופש ופראות ומעודדת הורים "להציב גבולות", למשמע, ולרסן. הורים שילדיהם מווסתים זוכים לחיזוקים רבים מהסביבה. עם זאת, הרבה מהילדים לא יגיבו טוב לגבולות חדים או קשוחים מדי מצד הוריהם. לדוגמה טיפוסי האישיות הבאים:

ילדים "נוחים"

ילדים חששנים ועדינים או ילדים סגורים זקוקים לעיתים להפך מגבולות. הם זקוקים לעידוד של ההורים לבטא את רצונותיהם בבירור. לעיתים להורים לילדים כאלה נוח עם השקט וה"זרימה" שלהם, והם מעודדים אותם, לא תמיד באופן מכוון, להשאר "קלים" ולוותר על קולם.

שגיא, כבן תשע וחצי, הוא ילד מחונן. הוא מעסיק את עצמו הרבה לבד בבית בתחומי עניין מגוונים. הוא יכול להסתגר בחדרו שעות עם המחשב ולתכנת משחקים שהוא ממציא. כאשר יש קונפליקטים בבית, או השתוללות של אחיו הצעיר - הוא מתעלם מכך לחלוטין. קשה לו לומר מה הוא רוצה. כשהוא כועס, הוא עושה זאת בדרכים לא ישירות, כמו לכתוב את מחאתו על דף ולהגיש להורים, או להגיד את זה בעדינות, הרבה זמן אחרי שהאירוע קרה. כאשר כועסים עליו הוא מיד מסתגר או בוכה.

הוריו של שגיא שמחו על הילד הנוח שיש להם, ועם זאת, הם לא היו שקטים. הטמרפרנט השקט של שגיא נראה היה לעיתים כמונע ממנו להשתלב עם בני הגיל ולחוות עימם חוויות. הבנים בכיתתו נהגו להשתולל, לצחוק ולמתוח את הגבולות כאשר נפגשו, ושגיא לא ידע כיצד להשתלב וחש חריג. הוריו של שגיא פנו לייעוץ כדי להבין כיצד לעזור לו.

אף פעם לא משתולל(צילום: shutterstock)

"הוא משתולל לפעמים?"

"לא."

"אף פעם?"

"אף פעם."

המטפלת צריכה הייתה להסביר להורים שגבולות הם דבר חשוב, וגם חוסר גבולות חשוב, לחלק מהילדים. ביחד עם המטפלת, למדו הוריו של של שגיא, איך לעזור לו לבטא את הצד הפראי שבתוכו, הצד שרוצה להשתולל, לשמוח ולהרגיש. במילים אחרות, שגיא היה צריך ללמוד איך לאבד גבולות, ולא איך לייצר אותם בתוכו. בהדרגה, שגיא החל להשתחרר ולמצוא את את דרכו הייחודית לביטוי, כזו שאינה מוותרת על האיפוק המאפיין אותו, אך שומרת גם על הזכות להשמיע את קולו.

קראו עוד:

משפטים שגורמים לילדיכם לשנוא את גופם

כשבן הזוג והילד רבים - כך אל תגיבו

העצות הכי טובות שנתנו לבנות שלנו

ילדים "תוססים"

ילדים עם טמפרמנט פראי וסוער זקוקים למרחב לבטא את הפראות שלהם, בדרכים שאינן מזיקות או פוגעות בהם ובסביבה. הם זקוקים לפורקן פיזי לאנרגיה שלהם, למרחבים פתוחים, לפעילות פיזית ולהורים שמבינים שלא ניתן להגביל אותם יתר על המידה, אחרת הפראות שלהם תתגבר.

סתיו, ילדה בת 11, אובחנה עם קשיי קשב וריכוז. סתיו מאופיינת ביצירתיות ופראות. היא לא מודעת לכוח שלה, ולפעמים היא יכולה מתוך שמחה לדחוף חברות או להכאיב להן. היא מתוסכלת בקלות וקשה לה להתאפק כשהיא רוצה משהו. היא זקוקה למרחבים גדולים ומתארת את החוויה בבית הספר כחוויה חונקת. ההורים החליטו שיש ללמד את סתיו כיצד להתנהג. במשך כמה חודשים הם דיברו איתה הרבה על מהי ההתנהגות הנאותה בכל סיטואציה, והסבירו לה שהתנהגותה מובילה לבעיות חברתיות.

הם שלחו אותה לישון מוקדם בכל פעם שהתנהגה באופן לא מווסת, וכאשר היו אירועים לא נעימים עם חברות, למחרת היה יום "צינון" שבו לא יכלה לפגוש חברות. הגבולות הברורים לא שיפרו את התנהגותה של סתיו. הם הובילו להתפרצויות בכי, הסתגרות ועצב. הוריה פנו לייעוץ כדי להבין כיצד להציב לה גבולות בצורה יותר "אפקטיבית".

לא מודעת לכוח שלה(צילום: shutterstock)

בטיפול, בחר המטפל לבחון יחד איתם את החשיבות של ההתנהגות הפראית עבור סתיו.

"מתי היא הכי שמחה?"

"היא שמחה רוב הזמן. בתנאי שאנחנו לא כועסים עליה או מגבילים אותה".

בתהליך שעברו ההורים עם המטפל הם הבינו שהפראות והספונטניות הם מאפיינים מרכזיים באישיותה של סתיו, ואם ייקחו אותם ממנה, זה עשוי לגרום לריקנות ועצב, גם אם התנהגותה, כלפי חוץ, תשתפר. הם הונחו לבחור על מה וכמה מעירים, במה מגבילים, ובעיקר - איך לאפשר לה לשמור על החופש והשחרור, ויחד עם זאת, לא להזיק לעצמה ולסביבתה. ההורים למדו שתהליך הקניית יכולת הוויסות הוא הדרגתי וממושך, וכי ויסות אינו המטרה היחידה, אלא גם מתן מקום לביטוי אותנטי של העצמי התוסס של סתיו.

אל תיכנסו למאבקי כוחות

הצבת גבולות היא לעיתים מבלבלת, כי רכות, חמלה ופשרות אינם חוסר גבולות. הורים שמבינים את הצרכים הרגשיים של ילדיהם ומתאימים את המציאות לצרכים שלהם בשנים הראשונות, זוכים פעמים רבות בהמשך, לילדים שקל מאוד להציב להם גבולות, כי הם ערים לצורכי הסביבה כפי שהסביבה ערה לצרכים שלהם.

כאשר מנסים להגיע עם הילד לוויסות ומשמעת מוקדם מדי, הילד מתנהג בפראות וחוסר גבולות כדי לפרוק ולצעוק את רצונותיו, ולקבל את החופש שנלקח ממנו. נוקשות אינה הצבת גבול. הצבת גבול אמיתית באה מתוך היכרות עם הילד וצרכיו, יכולת הורית לא להיכנס למאבקי כוח, ויכולת להתגמש בלי לאבד את הסמכות.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה. הטור מתוך ספר להורים שעומד לצאת לאור בקרוב