המשפחה שעברה דירה בגלל חרם על הילדה
"לילות שלמים בכיתי. החיים שלנו עצרו". כשאושרית מורי הבינה שבתה סובלת מבעיות חברתיות קשות היא ניסתה לעשות הכול כדי לפתור את המצב. אחרי שעברו לעיר אחרת יש לה מסר להורים: "זו התעמרות שמשאירה צלקת, ולכל אחד מאיתנו יש אחריות למגר את התופעה"
"'אין מצב שאלמד שנה נוספת במקום הזה. אין מצב!'. היא התפרצה בבכי קורע לב. 'וכך יהיה', השבתי לה, 'אנחנו לא נישאר כאן עוד דקה אחת מיותרת'. כשעברנו באוגוסט האחרון למודיעין הרבה חברים בירכו אותנו והתלוצצו על חיי הצוענים שסיגלנו. כמובן שלא היה להם מושג ירוק מה הסיבה. הודיתי להם והתפניתי לעבודה שעמדה לפניי - קליטה חדשה של פיצית במערכת חדשה, בית ספר חדש, עיר חדשה", כך החל הפוסט שכתבה אושרית מורי, אימא של אופיר בת ה-12.
"כשאופיר הייתה בכיתה ג' היא הייתה ילדה חזקה ומובילה, אך בכיתה ד' התחילו סימנים ראשונים לכך שיש בעיה חברתית", מספרת מורי. חברות טובות שלה פתאום לא הזמינו אותה כשהן נפגשו וזה היה מאוד תמוה בעיני. במשך שבועות הבנתי שהבעיה החברתית גדלה. חבורת ילדים שכל פעם בחרה קורבן אחר התחילה להתנכל אליה ולהחרים אותה.
"בהתחלה השארתי לה את הטריטוריה להסתדר לבד אבל בשלב מסוים ניסיתי לדבר עם ההורים והצוות בבית ספר אבל שום דבר לא עזר. היא פחות יצאה מהבית, אף ילדה לא התקשרה אליה ולאט לאט הפכה להיות מבודדת".
איך המצב השפיע עליך?
"לילות שלמים בכיתי. במשך שנה שלמה הייתי חסרת אונים והיו שבועות שהיא פשוט לא הסכימה ללכת לבית ספר ובכלל לצאת מהבית. היא טבעה יותר ויותר במשחקי מחשב. לראות אותה כך היה שובר לב, ואני אישה חזקה. אין הורה שיעמוד בזה. זה אכזרי.
"בשלב מסוים החלטתי להעביר אותה בית ספר. היא הגיעה לכיתה עם מורה מקסימה וקיבלו אותה יפה אבל מהר מאוד הילדים שהחרימו אותה העבירו את המסר לילדים בבית ספר החדש ואמרו עליה כל מיני דברים. היא הפסיקה ללכת למפגשים שכבתיים כי הרגישה שמדברים עליה ובשלב מסוים גם הפסיקה ללכת לצופים".
קראו עוד:
כך תדעו אם הילד שלכם עובר חרם ותעזרו לו
חרם בכיתה ג' למשך שנתיים, וההורים לא ידעו
לבד בהפסקות
מורי מתארת את התקופה בצורה הכי קשה - "החיים שלנו עצרו". חשוב לה לדבר על מה שקרה ולהעלות את המודעות לנושא כדי שכמה שיותר הורים ישימו לב ויפעלו כדי למנוע מקרים כאלו. היא מספרת שבתה הייתה חוזרת מבית ספר ומספרת שהיא יושבת לבד בהפסקות.
"קשה מאוד ללמוד במצב כזה כי הילדה הייתה כל הזמן בלחץ. מבוגרים יכולים לבחור עם מי הם נמצאים בקשר ועם מי לא", היא אומרת. "הילדים לעומת זאת שבויים. אין להם לאן ללכת. זאת החברה, זה מוכתב להם והם צריכים ללמוד להתמודד בטוב וברע אב לפעמים זה ברע מאוד".
מתי את מחליטה לעשות מהלך גדול יותר?
"לקראת סוף כיתה ה' התחלנו לדבר על מעבר דירה למקום אחר לגמרי. בחנו את האפשרויות אם להישאר בכיתה ו' ולעבור בצורה נינוחה לקראת החטיבה או לעבור בסוף כיתה ה'. כל הזמן אופיר ואני דיברנו בינינו על הנושא ושקלנו את כל האפשרויות. הגענו לחופש הגדול ושוב התחלנו לדבר על הנושא ובדקתי איתה מה קורה. הצעתי שנניח כרגע למעבר ואז היא התפרצה בבכי והתחננה שנעבור. היא אמרה שהיא לא יכולה יותר ושחייבים לעבור. באותו רגע אמרתי לה שזה מה שיהיה. נכנסתי למרתון כדי למצוא דירה ולארגן את הכול כמה שיותר מהר.
"היו לי פחות משבועיים לטפל בכל המעבר למודיעין, ולשמחתי היא עוברת חוויה מתקנת לכל מה שעברה. היא נכנסה לכיתה ו' ואמרה שהיא מוכנה כל דבר חדש רק לא להישאר במקום בו עשו עליה חרם. לשמחתי היא מאושרת וטוב לה. היא מאוד משתפת ומספרת מה קורה בכיתה. החוויה שהיא עברה הותירה בה חותם. היא מאוד רגישה לסביבה ולא מאמינה שכולם רוצים לשחק איתה. זה נראה לה משהו לא טבעי".
התעמרות נפשית שמשאירה צלקות
ב-21 במרץ אופיר תופיע בפני ועדה של הרווחה לאנשי צוות ולקהל הרחב במודיעין ותספר את הסיפור שלה. "פגשו את סגן ראש העיר ששמע מה עבר עליה והזמין אותה. אופיר נרתמה לזה ומבינה את החשיבות. היא אמרה - 'אם זה ימנע מילד אחד לחוות את מה שחוויתי אין כאן בכלל שאלה'".
איזה טיפ יש לך להורים שהילדים שלהם עוברים חרם?
"שני דברים - אף פעם לא לבטל את מה שהילד משתף. לפעמים אנחנו עושים אידאליזציה של מה שמספרים 'לא, זה לא נורא'. אם ילד משתף ואתם שמים לה שזה משהו עקבי והוא משתמש במילים מאוד חזקות כנראה שזה העניין. ילד לא יילך למקומות הקיצוניים האלו בצורה עקבית. הוא יכול פעם אחת להגזים אבל לא לאורך זמן. הקשב הזה הוא קריטי.
"הדבר השני - אל תגידו להם להיות חזקים. לא על חשבון הבריאות הנפשית שלהם. אם האגו היה מנהל אותי והייתי רוצה להראות לכולם אז זה לא היה מסתיים ככה. היינו נשארים במקום המגורים הקודם ואופיר הייתה נאלצת לשלם את המחיר. העדפתי לא לנהל מלחמות ולעשות את הבחירה ההגיונית יותר. קודם כל מה טוב לילדה. זה לא היה ברמה של חברות אלא התעמרות נפשית שמשאירה צלקות.
"תוך כדי שיחות חולין עם אנשים שאני מכירה במשך שנים ואנשים חדשים שנכנסו אל חיי אני שומעת עשרות מקרים של חרמות ונידוי. זה בכל מקום וזה שלנו. לכל אחד מאיתנו יש אחריות למגר את התופעה. כל קול עושה עוד צעד והבדל לאותם ילדים שאף אחד לא מדבר בשמם".
ואיך מתמודדים עם בריונות כלפי ילדים ברשת? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
