"קיוויתי שאזרחי ישראל לא יתעוררו בשלוש בבוקר לאזעקה"
בזמן תקיפת הכור בסוריה עמד בראש צה"ל הרמטכ"ל הטרי גבי אשכנזי, שנקרא בכלל לשקם את הצבא מטראומת לבנון השנייה. אלא שאז הונחה על שולחנו המשימה הדרמטית, שעלולה הייתה לדרדר את ישראל למלחמה קשה הרבה יותר. על החששות, על העימותים עם הדרג המדיני ועל יום המבצע שהתחיל בכלל בחתונה - גרסת הרמטכ"ל בריאיון ל-ynet
רב-אלוף גבי אשכנזי מונה לרמטכ"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה במטרה מוצהרת לשקם את צה"ל אחרי מערכה שחשפה ליקויים מבצעיים וערערה את אמון הציבור בצבא. הוא נדרש להכין מחדש את צה"ל - מהמדף החסר בימ"ח ועד לתפיסות לוחמה ואימונים - אלא שבטרם הצליח להתרווח בכיסא בלשכה כבר נחתה על שולחנו פצצה מודיעינית, תרתי משמע: סוריה בונה כור גרעיני. בריאיון ל-ynet הוא מספר כיצד שילב את השיקום הסיזיפי של צה"ל עם מבצע הרה גורל, שקירב את ישראל כפסע ממלחמה נוספת. צפו בריאיון המלא.
"סוריה עם נשק גרעיני זה דבר שישראל לא יכולה לחיות איתו", הוא פוסק. "הגדרתי את זה כסדר העדיפות העליון והראשון של צה"ל. ברור היה שאנחנו צריכים להרוג את הכור הזה בלי להידרדר למלחמה, אבל אם נידרדר למלחמה – עלינו להיות מסוגלים לנצח אותה. זה אתגר מאוד-מאוד מורכב. תחילת 2007, אחרי מלחמת לבנון השנייה, צה"ל עם הפערים שהתגלו במלחמה, עם הדברים והליקויים שצריך לתקן, עם הכשירות המבצעית שצריכה להשתפר. אפילו מלאי, חלק מהתחמושות, היינו צריכים להביא במהירות מכל מיני מקומות, והיה צריך לארגן את העורף, שהיה חשוף לתקיפות. בקיצור, מטלה.
"הבנו שנוכל לקבוע מרחב לפני שהכור יהיה חם. עשינו סדרה של הכנות. סיפרנו גם בתוך הצבא סיפור על איזו סוג של מתיחות לקראת הקיץ בלבנון בצפון. נכנסנו לתוכנית מואצת של סגירת הפערים. הקמנו יחידות, חטיבת החרמון ואחרות, וגיס ואימונים מואצים".
- הכול לקראת תקיפת הכור?
"לא. היינו צריכים לעשות את זה בכל מקרה. מלחמת לבנון השנייה..."
- אז זה שימש כזרז?
"ממש ככה, זה היה קטליזטור, מאיץ, למה שממילא היינו צריכים לעשות".
"אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. מה שקורה בחדרי הדיונים והקבינטים צריך להישאר שם. היו דעות שונות. בסופו של דבר הגוף החוקי, המוסמך לקבל החלטות על יציאה למלחמה, זה הקבינט הביטחוני. השמענו להם את כל החלופות, אנשים השמיעו דעות, היו כאלו שאפילו הצביעו נגד. בסופו של דבר נדמה לי שהיה רק אחד שהתנגד והקבינט קיבל את ההמלצה שלנו".
- היה מתח עם הדרג המדיני. ברק לא תמיד ראה איתכם עין בעין.
"לשר הביטחון היו דעות אחרות, אבל בסופו של דבר, ביום של ההכרעה, שר הביטחון קיבל את ההמלצה של הצבא. היו לו כל מיני דעות והיו גם ויכוחים בדרך, אבל אני אומר שוב: ראוי להשאיר את זה לאותם חדרים".
המבצע יצא לפועל בשבוע הראשון של ספטמבר 2007. פחות מיומיים לפני המראת המטוסים עוד ביצע חיל האוויר מודל של התקיפה - שלב שבו עשוי לעלות צורך בתיקונים, בשיפור ובהתאמות - אבל גורם חיצוני טרף את הקלפים.
אשכנזי: "בזמן שאנחנו במודל מגיעות שאילתות מכלי תקשורת בחו"ל המצביעות על כך שהם יודעים שיש איזה פרויקט גרעיני, ומה ישראל עושה. החשאיות הייתה כל כך חשובה לנו, אז ביקשנו משר הביטחון לכנס את הקבינט. שם אני מציע את שתי החלופות שבידינו ומבקש מהקבינט להשאיר לנו מועד. אני מבקש לאשר, אני ממליץ לתקוף, ואני מתעקש להשאיר לנו את העיתוי המדויק ואת השיטה בצמוד לביצוע".
- אבל בעצם ידעת שתתקפו באותו לילה.
"עוד לא ידעתי. חשבתי שאנחנו ממש על הסף של הפעולה. הקבינט למעשה מסמיך את השלישייה (ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ ציפי לבני) להחליט על העיתוי, על השיטה ועל החלופה הנבחרת. החלטה לגיטימית, וזה בסדר. השלישייה מתכנסת מיד אחרי הקבינט כי גם הם הבינו שיש פה סיכוי לחשיפה. נכנסנו לדיון עם השלישייה ואני המלצתי לפעול באותו ערב. שאלו אותנו אם אנחנו מוכנים, אמרתי שאני ממליץ על הפעולה ואנחנו מוכנים, ערב קודם נכחתי במודל ואני חושב שחיל האוויר הגיע לרמת מוכנות מאוד גבוהה".
- ממה חששתם?
"לא רציתי שיהיה סיכון לחשיפה. תמונת המודיעין הייתה שהסורים לא יודעים שאנחנו מבינים מה הם עושים. חזרנו למטכ"ל, שקדי (מפקד חיל האוויר) הכין את האנשים, אני דיברתי עם הטייסים".
להתעורר עם צבע אדום
רצה הגורל ובאותו ערב, שעות לפני התקיפה, נישאה לירון, מזכירתו של הרמטכ"ל. כדי לא לעורר חשד שמשהו מתרחש, הגיע רא"ל אשכנזי לאירוע ושידר עסקים כרגיל. "אני זוכר את החתונה הזאת בגלל שאני מסתכל על הקהל של הרוקדים ואני אומר לעצמי: עם ישראל שמח, אנשים מבסוטים, אני מקווה שבשלוש לפנות בוקר הם לא יתעוררו עם אזעקה".
- חשבת שהם יתעוררו עם צבע אדום?
"אתה אף פעם לא בטוח, אבל הייתה לי הערכה שיש לזה סיכוי. לקראת העיתוי של הביצוע עשינו סדרה של פעולות באופן שלא הסגיר את ההכנות. לא במקרה התאמנו יחידות ברמת הגולן, לא במקרה היה תרגיל. אני לא רוצה לפרט את כל הדברים, אבל בעצם היינו די מוכנים גם לאפשרות האחרת.
"חשבתי שאם נצליח לעשות את זה בלי חתימה כבדה ובאופן שלא ייאלץ את אסד הבן להגיב, יש סיכוי שהוא ייכנס למה שקראנו לו 'מרחב ההכחשה'. הוא יספר לציבור שלו סיפור אחר. זה היה מבוסס על העובדה שמעטים בסוריה בכלל ידעו על הדבר הזה".
"האתגר המבצעי היה לא רק להשמיד את הכור. היה לי ביטחון מלא שהטייסים ישימו את הפצצות במטרה. יכול להיות שנאבד מטוס או דברים שקורים באירועים כאלה, אבל האתגר הגדול זה לעשות את זה באופן שלא ידרדר אותנו למלחמה. אחרי שכולם התפזרו והטייסים נחתו, עליתי לקומה 14 בקריה, הסתכלתי מהחלון על תל אביב שישנה ואמרתי שאני מקווה שלא נעיר את התושבים באופן לא טבעי. וזה לקח כמה שעות עד שהתחלנו להבין איך הצד השני מגיב למה שקרה לו".
- אתה יכול לקחת אותנו לאותם רגעים בתוך הבור? להתנהלות, המתח?
"הפעולה הייתה קצרה יחסית לפעולות אחרות מהסוג הזה. אפילו במובן ההשוואתי לתקיפת הכור בעיראק ב-1981, זה לא היה אותו אתגר. בעיראק זו טיסה יותר ארוכה, טווח ארוך, גובה נמוך כל הזמן, להיכנס לעיר בירה עם נ"מ - לא פשוט. פה היה לנו את הביטחון שהטייסים יבצעו את זה. זו הייתה טיסה יחסית קצרה, כמה מאות קילומטרים, אבל מהרגע שחוצים את הגבול זה יחסית קצר. היה לנו אירוע אחד עם מכל הדלק (אחד הטייסים זרק בדרך חזרה מכל דלק נתיק מעל טורקיה), ויותר מאוחר דיברתי עם הרמטכ"ל הטורקי והסברתי לו את מה שצריך להסביר לו.
"בעיניי הדריכות הייתה לא רק בזמן הפעולה אלא כמה שעות ארוכות שבהן היה לנו חשוב להבין איך הסורי יגיב. זה לא דבר פשוט שאתה בא ולוקח לו פתאום כור שהוא בונה בחשאיות כבר כמה שנים. ההערכה שלנו הייתה שהוא יכיל את זה, אבל זה לא היה ברור שאנחנו צודקים".
"אני לא רוצה להיכנס לזה. לפי דעתי עד היום הצבא הסורי לא מבין איך חיל האוויר הישראלי ביצע את התוכנית. לא צריכים לפרט משום שחלק מהדברים עדיין רלוונטיים".
- מה היה קורה אם הכור היה נשאר כאן?
"התשובה די ברורה. לא היינו רוצים שהסורים או דאעש, שכבש את האזור, יהיו עם יכולת גרעינית. חבל להשחית על זה מילים. היה אסון היה אם זה היה נופל לידיים שלהם.
"אני חושב שיש פה לקח", מסכם אשכנזי את המבצע ואת הדרכים שהובילו אליו, "גם במדינות קרובות לנו האויב יכול להחליט לעשות פרויקט ממודר שמעטים במדינה שלו בכלל יודעים עליו. אנחנו צריכים להבין שזה יכול לקרות. אנחנו לא תמיד נראה את הכול".
- זה גם נכון לגבי איראן היום?
"בוודאי".
לפנייה לכתב/ת 
