בדיחה של 1 באפריל / פלג בחמישי
איך הורחב "תא הכסף", לאן דחפו את אוהדי קריית שמונה ורעננה, היכן תצטרכו להילחם על המקום המסומן ומי יקנה כרטיסים לחצי הגמר במינימרקט
הברדק
בלגן ומסחרה בחסות ההתאחדות
לקראת שני חצאי גמר גביע המדינה שייערכו באצטדיון בחיפה פורסמו מחירי הכרטיסים וחלוקת המושבים להצגה הכפולה ב-1 באפריל, ובלי קשר לתאריך - פשוט קשה להאמין!
במשחק הראשון ייפגשו הפועל חיפה והפועל רעננה, ובשני בית"ר ירושלים ועירוני קריית שמונה. כדי לנתח את הפוטנציאל הכספי לא צריך להיות נגיד בנק ישראל. לשתיים מהן יש מעט מאוד קהל, השלישית לא בשר לא חלב, ורק אוהדי הרביעית (שדואגים להכנסות ההתאחדות כל השנה) יספקו את הסחורה גם הפעם. ועדיין, מכיוון שבאף אחת מה"סמי פיינליסטיות" לא משחק עומר אדם, ישבו פרנסי ההתאחדות וטיכסו עצה: איך נוציא מהציבור כמה שיותר כסף בכמה שפחות הוצאות?
שלב א': כל המקומות הטובים משני צידי המגרש, באמצע וקרוב לדשא, סומנו כ"תא הכסף", והופקעו למען מטרה קדושה: גביית 150 שקל לכרטיס (ללא עמלה). יש גם ב-350 שקל, ב"תא הזהב", אבל שם באמת מדובר בתאים פרטיים. ב"תא הכסף" המורחב המושבים רגילים לחלוטין ואינם מתוחמים, אבל כדי להוסיף להם ארומה אקסקלוסיבית, בהתאחדות מוכרים אותם כ"תא". את הכסף תוסיפו אתם.
אוהדי הקבוצות שלא התברכו במסות של קהל ישלמו את המחיר במיקום. עבורם אין אופציה של 100 שקל (פלוס עמלה) למקום באמצע, כמו לאוהדים מחיפה ומירושלים. הם כל כך מעטים, אז מי סופר אותם?! לקומץ מרעננה סידרו אחוזה בזווית קשה, ואת אוהדי קריית שמונה תקעו בפינה הנגדית. שיקנו משקפת וירגישו מה זו פריפריה גם באצטדיון.
השערורייה הכי גדולה תהיה מאחורי השערים. "קטגוריה 2" קראו לזה בהתאחדות, ורק לגביה קבעו כי "הכרטיסים מסומנים לצורכי תכולה בלבד. ביציעים אלו לא תחול הושבה". אחת החוצפות הגדולות בתולדות ההתיישבות. לצורכי תכולה? מה זה פה, חומרי בניין? אם הכרטיסים מסומנים, למה שאנשים לא ישבו במושבים המסומנים כמו בני אדם? ומה נראה לכם, שגם בקאמפ נואו, בסן־סירו, או בהבימה היציעים הופכים לשוק? רק בהתאחדות שלנו חוסכים בסדרנים. אלה שקנו כרטיסים לקטגוריה הפחות יקרה יצטרכו להקדים הגעתם ולהתקוטט על מקומות, במיוחד כשהם באים עם ילדים. אבא בריון זה יתרון.
גם המקומות שבהם יחולקו הכרטיסים לכל מחנות האוהדים נקבעו בהתאחדות, וכאן נחשפה עוד תגלית מדהימה. בניגוד לאוהדי בית"ר, הפועל חיפה ורעננה, לרוכשי הכרטיסים מקריית שמונה לא ניתנה האופציה להדפיסם בבית. למה? כנראה חושבים בהתאחדות שבצפון הרחוק עדיין לא התחברו לאינטרנט ושאצבע הגליל לא תסתדר עם מדפסת.
אז איפה הם כן יוכלו לקנות כרטיסים? ההתאחדות הכריזה על ארבע נקודות: "קופות האצטדיון העירוני, מינימרקט עופר, קפה אילן וליליפוט". כך הפכה חנות לבגדי ילדים למשרד כרטיסים במדינת הגמדים. וזה מוזר, כי לפי המיקום באצטדיון שבו תקעו את אוהדי קריית שמונה, הכי טבעי היה שיפתחו להם קופה בראש פינה.
תגובת ההתאחדות: "כל דבר שקשור לחצאי הגמר סוכם בפגישה משותפת עם ראשי הקבוצות. בשל הצורך לחלק לארבע קבוצות כרטיסים לתא כסף, היינו צריכים להגדילו. לאוהדי קריית־שמונה ורעננה הוקצו גם מקומות שגולשים ליציע המערבי. לדברי קריית־שמונה, אין להם משרד כרטיסים רשמי ולכן אין אופציה לרכישה אינטרנטית. בקטגוריה מאחורי השערים יושב הגוש המעודד ואפשרויות האכיפה, למען ההגינות, מוגבלות מאוד". וגם התגובה, למען ההגינות, מוגבלת מאוד. אבל ככה זה בליליפוט.
הקבלנים
במה מתעסקים קהת וגרשון
הידיעה המעניינת ביותר שקשורה למכבי חיפה פורסמה השבוע במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": רמי גרשון ורועי קהת נכנסו להשקעה בפרויקט הנדל"ן של חברת היזמות HAP בטרייבקה, ניו יורק. כן, לכוכבים הגדולים של הקבוצה המשגשגת יש זמן להתעסק גם בזה. משקיענים.
סיבה טובה להיזכר בהצהרתו של קהת, אחרי שכשל באוסטריה. "החלטתי שזה הזמן לחזור מבחינה מקצועית נטו, מבחינה כלכלית היו לי הצעות עם יותר כסף", אמר אז הקשר שאכל אותה מכל הבחינות, והוסיף: "יש לנו סגל מצוין. אם נמשיך ככה, נוכל להיות בצמרת הגבוהה". אולי של הפלייאוף התחתון.
גרשון, שהפך משום מה לקפטן, הוא מועמד מוביל לתואר נפילת העונה. בקיץ, כשחתם לחמש שנים, כינה אותו גיא לוזון "מקצוען, מנהיג ומודל לחיקוי". עם מודלים לחיקוי כאלה באמת שאין למה לחכות. במגרש הוא ניפק טעויות מביכות, ובראיונות דיקלם קלישאות כמו "אתן הכל כדי שנצליח", או המשפט ההוא מתחילת העונה: "השמיים הם הגבול". כנראה התכוון לגורדי השחקים בניו יורק. ולפחות במקרה של גרשון, אפשר לומר שגם יענקל'ה שחר השקיע בנדל"ן.
הבזבוז
עזורי, אנטמן ונבחרת החנפנים
נבחרת הנערות עד גיל 17 סיימה את חלקה במוקדמות היורו במקום האחרון בבית 3, עם נקודה אחת והפרש שערים 9:1. אתמול השיגו הבנות שער ראשון (1:1 עם רוסיה), כל המשחקים נערכו בשפיים, והביתיות הורגשה בעיקר בשידורים הדביקים בפייסבוק של ההתאחדות.
על השביעייה שספגנו מהספרדיות, למשל, אמר השדר האלמוני: "ראינו 0:7 למרות שלא היה לדעתי 0:7 מבחינת התוצאה". ועל ההפסד 1:0 לדנמרק סיפרה הפרשנית מורן לביא: "אנחנו הגענו ליותר מצבים מסוכנים". מה לעשות שלפי נתוני אופ"א הדניות בעטו 7 פעמים למסגרת, והישראליות רק פעם אחת.
ובכל זאת, בנבחרת שאותה מאמנת איריס אנטמן יש כמה שחקניות מבטיחות, בוודאי מהטובות בארץ, מה שלגמרי לא בטוח כשמדובר בצוות המקצועי. בראשו עומד מנהל ה"אקדמיה" גיא עזורי, שאת ועדת האיתור שבחרה בו לא הצלחתי לאתר, ובשנה שעברה התגלה כשיאן השכר בנבחרות הצעירות, עם כ-32 אלף שקל בחודש. אבל כשהקוונים מבקשים עוד 100 שקל למשחק, בהתאחדות אומרים שאין כסף.
הקומבינה
נס גדול בשחייה הצורנית
אחרי שפיזר כספים על מאמנים מחו"ל, התבכיין על צמצום ההקצבות מהטוטו ודירדר את השחייה הישראלית, ליו"ר האיגוד סימון דוידסון קרה נס.
הנה הידיעה המסעירה שפורסמה השבוע באתר האיגוד: "המהפכה בנבחרת השחייה האמנותית של ישראל ובענף כולו, שהחלה עם הגעת המאמנת הספרדייה אנה טרז, הגיעה היום לשיאה כאשר בנות נבחרת ישראל המשיכו במסע המדהים בסבב העולמי בפריז וסיימו את תרגיל ההיילייט בציון 78.9 שהעניק להן מדליית ארד היסטורית".
למי שלא נדהם כמו שצריך, היה גם הסבר: "תרגיל ההיילייט כולל הרבה אלמנטים אקרובטיים ונחשב לתרגיל הקשה והמורכב ביותר בשחייה האמנותית. מסיבה זו הרבה נבחרות מעדיפות לא לנסות ולהתמודד בתרגיל זה". לסיום הובא גם ציטוט מפי המאמנת הספרדייה: "מה שהנבחרת עשתה פה זה ממש נס".
מאחר שבנסים האחרונים שקרו לעמנו עם מים היה לנו מאמן ישראלי, שהיה קצת מגמגם, אין ספק ששווה להתעמק. מדוע, למשל, הקפידו באיגוד השחייה להדגיש כי הפחדניות מהנבחרות האחרות התחמקו מהתרגיל המורכב, אך לא טרחו לציין שבתחרות בה זכו נציגותינו בארד השתתפו רק חמש נבחרות? כלומר, סיימנו גם במקום השלישי מהסוף.
אבל הדיווח החשוב מכולם התייחס דווקא ליום התחרויות הראשון, וכך נכתב באתר האיגוד: "אתמול רשמה הנבחרת ציון דרך נוסף כאשר קיבלה בתרגיל הטכני 77.90 - שיא של הנבחרת בכל הזמנים, ולאחר מכן ציון 80.26 בתרגיל הקומבינה".
סליחה? זה שחייה אמנותית? בירור זריז העלה כי מדובר במה שנקרא בעגה המקצועית combination routine - כלומר תרגיל המשלב כמה אלמנטים. לא בשביל חסרי המושג באיגוד שלנו, שמשתמשים כנראה בעולם המושגים המוכר להם ויודעים במה אנחנו חזקים. בתרגיל הקומבינה.
לפנייה לכתב/ת 
