כולנו פלונטר אנושי: להשתתף ביצירת אומנות באמצעות הסלולרי
האומן רונן שהרבני בנה מעגל חשמלי ענקי, שמזמין את הקהל להתחבר אליו באמצעות הטלפון הנייד, ולהוסיף עוד ועוד חוטים לסבך החשמלי. התוצאה אינטנסיבית, כמעט אלימה. ככה זה נראה
כנס סאות' ביי סאות'ווסט באוסטין התחיל אומנם כפסטיבל מוזיקה, שהתפתח כאירוע תרבותי רב-תחומי עם ייסוד תוכנית קולנוע עשירה ומקורית. אולם בשנים האחרונות נראה שקהילת ההיי-טק השתלטה עליו עם יריד טכנולוגיה, הרצאות ומפגשים ואירועי נטוורקינג. זו הסיבה שישראלים רבים כל כך מתייצבים בבירת טקסס שנה אחר שנה כדי להשיק את מרכולת הסטארט-אפ שלהם. במידה רבה, זו גם הסיבה שרונן שהרבני הגיע העירה. האומן הישראלי מציג לקהל את עבודתו החדשה Conductors and Resistance אשר משלבת באופן אינטראקטיבי בין יצירה לבין טכנולוגיה.
שהרבני בן ה-43 מתגורר בתל אביב. את חלל העבודה שלו, ששימש בעבר כמתפרה, הוא הביא כל הדרך לטקסס באמצעות חומרים מצולמים ודימויים שמוקרנים על קירות החדר הגדול שהוקדש ליצירתו - העבודה המרכזית בפסטיבל השנה. המראות על הקירות ממחישים את המתח שבתוך המעגל החשמלי. על הקירות מוקרנים דימויים של נולי אריגה, מכונות, חוטים בד וגם חוטי מתכת. כולם משתלבים אלה באלה כפלונטר חזותי נמרץ, מרהיב ומחוספס גם יחד.
בחלל העבודה יצרתי מרכזיה מסובכת שמסתבכת בחוטי חשמל מוליכים לצד חוטי צמר מבודדים. בתוך הסבך הזה נוצרים קצרים ונשאלת השאלה, שמהדהדת בכל תחום חברתי היום, כמה קשרים אנחנו יכולים לייצר ולחזיק, ובאותה נשימה לשמור על אינטימיות".
המראות אינטנסיביים, כמעט אלימים, והם לא רק דינמיים, אלא גם אינטראקטיביים - מגיבים לאנשים הנוכחים בחלל, או יותר נכון - לטלפונים הניידים שלהם. המבקרים מוזמנים להתחבר למערכת באמצעות קוויק-קוד והם מתבקשים לבחור האם ברצונם להיות מוליכים או מתנגדים. כשהאיזונים האינטראקטיביים בין הנוכחים בחלל מופרים, גואה מפלס האינטנסיביות החזותית והקולית, והמבקרים - אלו שלקחו על עצמם את תפקיד המוליכים, ואלו שמינו עצמם כמתנגדים - צריכים להגיב לשינוי במרחב ולהניף במרץ את הניידים שלהם כדי בחתירה לנקודת שיווי משקל חדשה.
"המבקרים מוזמנים להוסיף את הקשרים שלהם לתוך העבודה בעזרת תנועת זריקה של הטלפון לכוון הקירות", ממשיך שהרבני. "חלק מהמבקרים מגיעים וחווים את המייצב, ובשלב שני מתחברים עם הטלפון, מנתקים ומוסיפים חוטים לתוך הסבך. יש שמגיעים עם הראש בתוך הסלולרי וחווים את העבודה שמוצבת בחלל גדול ומושקע דרך המסך הקטן של הטלפון שלהם. ברגע ניעור הטלפון, הם נבהלים מקולות הצעקה - "START" "STOP" שמופעלים בחלל ומנתקים אותם מהמסך. אין ספק שהטכנולוגיה מגיעה כדי לתמוך בנו, ובו בזמן, כגורם מתווך, מנתקת אותנו מהרגש. זו גם הסיבה שתהליך היצירה היה כל כך דינמי והשאלה מהו הגבול בין החוויה הטכנולוגית לחוייה הרגשית ליוותה והשפיעה עלי לאורכו.
"אנחנו באמצע הפסטיבל ועד כה התחברו לעבודה כ-10,000 איש ויצרו למעלה מ-150,000 חוטים. מעניין לציין שמי שהתחבר לעבודה, יכול להמשיך להשפיע עליה בכל רגע נתון ומכל מקום. כך היה כשדיברתי על העבודה בפאנל אומנות של הפסטיבל, ובו זמנית הוספתי חוטים לעבודה שהייתה מספר רחובות ממני. העבודה לא הייתה מתאפשרת בלי תמיכתם של - אולפני הרצליה,NIIO,BARCO, The-Artery NY ".
