רק עוד סיגריה אחת ודי
מחקר חדש מגלה: אפילו סיגריה אחת ליום מסוכנת מאוד לבריאות שלנו. ההיגיון הוא שהרבה פחות עשן אמור לקנות לנו הרבה פחות סיכון וזה לא נכון
זה לא נראה טוב. יחסית למי שלא מעשן בכלל, מי שמצליח לעשן רק סיגריה אחת ליום, היה אמור להוריד את הסיכון שלו למחלות לב ושבץ ב- 95% לעומת החבר שלו שמעשן חפיסה ליום. וכמה קשה לעשן פחות סיגריות ליום, את זה יודעים רק אלה שמעשנים.
קשה אבל כדאי, כך חשבנו. כי אם הצלחנו להוריד את העישון ב-95%, אז היינו אמורים להוריד גם את הסיכון ב-95%, נכון? אז זהו שלא. החוקרים מצאו שהסיכון לאירועי לב ושבץ של אלה שמעשנים סיגריה אחת ליום ירד רק לחצי מהסיכון של חבריהם שמעשנים חפיסה ליום.
מה זה אומר? זה אומר שמי שמעשן סיגריה אחת ליום, עדיין חשוף למחצית הסיכון של חברו שמעשן חפיסה ליום, כשמשווים אותם למי שלא מעשנים בכלל. למה זה כל כך חשוב? מכמה סיבות טובות.
ראשית, הרבה אנשים מאמינים שאם רק יצליחו להוריד את מספר הסיגריות שהם מעשנים ביום באופן משמעותי, הם יקטינו גם את הסיכון שלהם באופן משמעותי. עכשיו מתברר שזה לא נכון. שנית, מנסים למכור לנו מוצרים, כמו סיגריות אלקטרוניות, שמקטינים את כמות העשן שאליו נחשף המעשן. ההיגיון הוא שהרבה פחות עשן אמור לקנות לנו הרבה פחות סיכון, ושוב, זה לא נכון.
ושלישית, הכי חשוב, הנתון המטריד הזה הוא לא פייק ניוז. הוא לא הולך לשום מקום. אי אפשר להכניס אותו למגירה שכתוב עליה "עוד מחקר חדש קבע ש...". אי אפשר, כי המחקר הזה הוא גדול מאוד, ועשו אותו נכון וטוב. הוא בחן את התוצאות של יותר מ-100 מחקרים שונים, וקשה מאוד לערער על המסקנה שאליה הוא הגיע.
תדע כל אם עברייה: אם הבן שלך מעשן סיגריה אחת ליום (או ג'וינט אחד ליום), אז הוא מעלה בצורה חדה את הסיכון שלו לאירועי לב ושבץ. ועוד לא אמרתי כלום על סרטן. זה ממש גאווה ישראלית. בניגוד למצב בשאר ארצות העולם הראשון, שבהן מספר האנשים שמעשנים נמצא בירידה בשנים האחרונות, בישראל הוא דווקא בעלייה. חברות הטבק משקיעות כל שנה כמה עשרות מיליוני שקלים בפרסום, ויש תוצאות.
כבר אמרתי את זה פעם, ואגיד את זה עוד פעם: אם הייתי שר הבריאות, או שר האוצר, או שרת המשפטים, אז במקום לשחק בבחירות וקואליציות וקומבינות, הייתי מטיל מחר בבוקר כזה מס על סיגריות, שאנשים היו מפסיקים לעשן, רק כדי שלא יצטרכו להפסיק לאכול. כזה מס, שהחיזבאללה היו מפסיקים להבריח אלינו חשיש משובח מלבנון, ומתחילים להבריח אלינו קרטוני מלבורו.
ואז, את כל הרווחים מהמס הזה, הייתי משקיע בשלושה דברים: בהסברה לבני נוער, באיבחון מוקדם של מחלות לב וסרטן, ובתשלום לעורכי הדין הטובים ביותר בארץ, כדי שהם יכינו ויגישו תביעות נזיקין ייצוגיות, ענקיות, נגד מי שמוכנים להרוג אותנו תמורת בצע כסף. וכשאני אומר "להרוג", אני מתכוון לזה. כל שנה מתים בערך 8000 ישראלים כתוצאה מעישון.
עכשיו, כשהורדתי את זה מהלב שלי, אני יכול לנסות לענות על שתי שאלות חשובות: מדוע כל כך קשה להפסיק לעשן, ואיך בכל זאת אפשר. אבל לפני זה, שני גילויים נאותים.
גילוי נאות ראשון – אני לא מעשן. יורם אמיתי. נדמה לי שאת מספר הסיגריות שעישנתי בימי חיי אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים. וגילוי נאות שני, שמשמעותו תתברר תכף – אני צמחוני, אבל מאוד אוהב בשר. הפסקתי לאכול בשר כבר לפני עשרים שנה, והוא עדיין חסר לי.
מדוע כל כך קשה להפסיק לעשן? כי סיגריות, כמו כל הסמים, וכמו כל ההתמכרויות שלנו, מפעילות בעוצמה רבה ובאופן ישיר את נתיבי העונג של המוח. בספר "תענוגות המוח" (Pleasures of the brain) מראים החוקרים שבמוח שלנו קיימות שתי מערכות מוטיבציה שמשלימות זו את זו: אחת רוצה ושואפת, והשנייה נהנית. וההנאה שלנו, כשמדגדגים לנו את המערכת הזאת, היא כל כך גדולה ונפלאה, שהיא ממכרת. ואז אנחנו שואפים ושואפים, תרתי משמע.
איך בכל זאת, אם כך, מפסיקים? ראשית, קשה מאוד להפסיק, ולכן מוטב לא להתחיל בכלל. יותר מזה: אלה מאיתנו שהיו יכולים להפסיק לעשן בכוחות עצמם, כבר הפסיקו. היום כולם יודעים על הנזק שגורמות הסיגריות. אלה שעדיין מעשנים הם בדרך כלל אלה שניסו ולא הצליחו, או שהצליחו, ואחרי כמה זמן התחילו מחדש.
אנחנו אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון, וזה נכון. אבל הסיגריות, כמו כל ההתמכרויות, חוטפות לנו את מערכות הרצון, פשוטו כמשמעו, וגורמות לנו לרצות דברים שמזיקים לנו. מה שמראה המחקר החדש זה שלהפחית את מספר הסיגריות לא ממש יעזור לנו להפחית את הנזק, ולכן חייבים להפסיק לעשן לגמרי.
למזלנו, יש מה שיעזור. יש שתי תרופות, שכל רופא משפחה מכיר ויהיה מוכן לרשום, שהוכחו כמקילות על תהליך הגמילה. הן בשום אופן לא תרופות פלא, אבל הן מעלות את שיעורי ההצלחה של הפסקת עישון. אחת הבעיות הגדולות של הפסקת עישון היא שאלה שמפסיקים לעשן עלולים לחוות דיכאון, ולעלות במשקל, ואת זה אף אחד לא רוצה. התרופות מקטינות את הסבירות שזה יקרה.
לא חייבים תרופה. ישנם טיפולים נפשיים מסוגים שונים שיכולים לעזור מאוד, וחלקם מכוסים על ידי קופות החולים. צריך לדבר עליהם עם רופא המשפחה. אבל חייבים להפסיק לגמרי, חד וחלק. להפסיק לאכול בשר לא קשה כמו להפסיק לעשן, אבל זה לא קל. עברו עשרים שנה, ועדיין, כל פעם שאני מריח בשר על האש, אני מרגיש תשוקה עזה, ומשהו חסר לי בבטן. בא לי מאוד לטעום ממנו, רק פעם אחת ודי. אבל למדתי בדרך הקשה שאי אפשר. בסופו של יום, אי אפשר להפסיק קצת.
לפנייה לכתב/ת 
