מכבי חיפה - בית קברות לשחקנים / צהוב סוגר חשבון
המועדון של יעקב שחר מצליח לשים את היד על שמות מבטיחים אבל מכאן והלאה רק מדרדר אותם. המערכת חולה מאוד, הבריאים נדבקים ומחלימים לרוב עם השחרור. בית"ר ירושלים מיתממת, מתנשאת ומנותקת. וגם: שמעון מזרחי צריך לחזור לכיסא שליד הספסל, אולי זה יעזור למכבי ת"א הלוזרית
הכישלון המהדהד של מכבי חיפה הביא השבוע לניתוחים מקצועיים מעמיקים ששרטטו תמונה עגומה בדרך לפלייאוף התחתון ולמאבקי הירידה המסקרנים מול הפועל אשקלון. רוב הפרשנים כמובן צודקים: שיטת המשחק, רמת האימון, הזרים הבינוניים, הכל נכון. אבל כמו בלא מעט מקרים של נפילות ספורטיביות מתגלגלות, הם לא נוגעים בלב, אלא רק במה שמחובר אליו.
איך בודקים מועדון בריא? ביכולת שלו לשדרג את השחקנים שמגיעים אליו, לפעמים אפילו לגלות בהם תכונות שלא היו שם קודם, לחבר אותם לאתוס של המועדון. ערן זהבי וטל בן חיים החלוץ במכבי ת"א מרכיבים שתי דוגמאות מובהקות. הפועל באר שבע עשתה את זה עם טוני ווקאמה ומאור בוזגלו, שהשתפרו כמעט בכל היבט של המשחק שם, בית"ר ירושלים הטיסה קדימה את איתי שכטר ושון גולדברג, הפועל חיפה קידמה מאוד את רוסלן ברסקי, חנן ממן ואלון תורג'מן.
במכבי חיפה זה עובד הפוך. אם ניקח את העונה הנוכחית, רמי גרשון, אדיסון דוס סנטוס, גל אלברמן, רועי קהת ועומר דמארי הם שחקנים טובים עד מצוינים שבחיפה הלכו ונחלשו. גם מניקיטה רוקאביציה אפשר היה להוציא יותר. אלירן עטר וגילי ורמוט שוחררו העונה אחרי שלא היו מספיק טובים במדים הירוקים ובאורח פלא דווקא השתפרו בקבוצות החדשות
שלהם. אליהם אפשר לצרף מהעונות הקודמות את גליינור פלט (היה מצוין ומאיים בבאר שבע), חן עזרא (שחקן אחר לגמרי בבית"ר), שמעון אבוחצירה, שמואל שיימן, תורג'מן כאמור וכמובן הדוגמה הטובה ביותר, איתי שכטר, שמנפילה חופשית במכבי חיפה המריא לשחקן העונה הסדירה בבית"ר ירושלים. אלה לא צירופי מקרים, זו לגמרי תופעה.
למה זה קורה? כשמכניסים ראש בריא למיטה חולה, עד חולה מאוד, התוצאה לא תהיה טובה. כדי לחבר שחקן למועדון נדרשים יותר מכישורי אימון בלבד, עבודה מנטלית אינטנסיבית, מודעות לניואנסים אישיים, טיפול בהם, מעקב צמוד על החיבור החברתי למערכת. גרג פופוביץ', מאמן ואמן, הסביר פעם שלפעמים כל מה שאתה צריך כדי להניע שחקן זה לשאול אותו במהלך המשחק, בזמן אמת, מה הוא רוצה לעשות, מה הוא צריך כדי לעמוד במטרות שהוצבו לו. לא מסובך מדי. והכי חשוב: "תתייחס לכל שחקן בדגשים שונים כי לכל אחד אישיות שונה, אבל בסופו של דבר כולם צריכים לצעוד לפי אותו מתופף, לענות לסטנדרטים דומים. אם תהיה רך כלפי הכוכבים וקשה מול האחרים, אתה מאבד את זה". אני לא באמת יודע מה מיישמים במכבי חיפה מההמלצות של פופוביץ', אם בכלל, אבל רשימת הכוכבים המתרסקים מעידה על לקות בסיסית בהבנת אנוש.
ב-1991 הגיע למכבי ת"א המרוסקת אחד בשם אברהם גרנט, המאמן הצעיר והמבטיח של אז. הוא עשה שינוי קיצוני בקבוצה, שנראתה פתאום דורסנית ובלתי מנוצחת אחרי 13 שנה איומות. אבל גרנט לא היה לבד. לידו היה את עמנואל אופיר ז"ל, ששכנע את אלי דריקס שהוא חלוץ גדול, הבהיר לאיציק זוהר למה כדאי לו גם לרוץ לפעמים והסביר לאורי מלמיליאן למה הוא יכול לתרום יותר מהספסל. זה נגמר באליפות מזהירה. מכבי חיפה צריכה להמציא - או למצוא - את העמנואל אופיר שלה.
ההיתממות של בית"ר
אי אפשר כמובן להאשים את בית"ר ירושלים באחריות כלשהי לסרטון המזעזע בכיכובו של אנתוני וארן, אבל ההתעלמות של הקבוצה עם פיצוץ הפרשה בתקשורת מעידה על חוצפה במקרה הטוב וחוסר קשר למציאות במקרה הרע. "לא צפינו בסרטון", היגג הדובר אושרי דודאי. "אין לנו יכולת להגיב", הוסיף. באמת אושרי? בשביל מה אתה דובר אם לא כדי שתגיב? לא ברור. אבל להפיל על דודאי את התיק יהיה קל מדי. אלי טביב ואלי אוחנה, שמובילים את בית"ר לעונה מצוינת, צריכים לשלוח מסר ערכי נחרץ ולא הודעת מועדון מאוחרת על "גינוי". מסיבת עיתונאים מיוחדת שלהם יחד עם וארן תהיה התחלה טובה.
הווינר של השבוע
הוא לא בליגה שלנו, הוא בעצם לא בליגה של אף אחד. לאו מסי ניצח את צ'לסי כמעט לבד במהלכים שאתה לא יכול להתחיל להבין עד להילוך החוזר, וגם אז כל מה שנשאר לך זה רק לשפשף את העיניים ולהודות לאלוהים שהיית עד בזמן אמת לאחד השחקנים המרגשים בתולדות המשחק. עכשיו תנו לנו קלאסיקו בגמר האלופות. נתפשר גם על פפ נגד בארסה.
הלוזרים של השבוע
מכבי ת"א בכדורסל הייתה צריכה לנצח את חימקי מוסקבה הפצועה אתמול בבית, משימה סבירה בהחלט. אבל נבן ספאחיה והשחקנים שלו שוב כשלו כשהכסף הגדול על השולחן. ולא, לנצח את הפועל ירושלים המוכה זה לא באמת נחשב. יוחזר שמעון מזרחי לכסא ליד הספסל.
לפנייה לכתב/ת 
