הבלוף האנגלי נחשף
אחרי הרעש והצלצולים בשמינית גמר ליגת האלופות, קיבלנו עוד דוגמה ללוזריות של הכדורגל האנגלי. גם הכסף הגדול של פ.ס.ז' קצת סינוור אותנו – הכתובת הייתה על הקיר עוד בתחילת העונה
אחרי הרעש והצלצולים בשמינית גמר ליגת האלופות, קיבלנו עוד דוגמה ללוזריות של הכדורגל האנגלי. גם הכסף הגדול של פ.ס.ז' קצת סינוור אותנו – הכתובת הייתה על הקיר עוד בתחילת העונה
כשניימאר הפך לשחקן היקר בהיסטוריה, אחרי שעזב את ברצלונה לפ.ס.ז', רבים חשבו שרבע מליארד דולר הוא יותר מדי בשביל כדורגלן. אבל כשחושבים על זה לעומק – לנסאר אל-חליפי יש מספיק כסף ואמצעים בשביל לשלם סכום כזה, וכשהוא מביא את הכדורגלן השלישי בטיבו בעולם – מדובר במהלך די טוב.
התקשורת האנגלית יורדת על יונייטד
כשקיליאן אמבפה עזב את אלופת צרפת המפתיעה, מונאקו, והצטרף לפרויקט הקטארי, אוהדי פ.ס.ז' ציפו ללא פחות מתואר אירופי ראשון בהיסטוריה של המועדון. ביחד עם אדינסון קבאני, השלישייה הקטלנית נראתה מאיימת מאוד ובלתי ניתנת לעצירה. ההתקפה הפריזאית היא הטובה בחמש הליגות הטובות באירופה, וגם מאחורי האם־סי־אן משחקים אנחל די מריה, תיאגו סילבה, מרקו וראטי ורבים מהטופ העולמי.
אבל מלכתחילה הבעיות צפו. המתיחות בין ניימאר וקבאני, הפרצופים של הכוכב הברזילאי, הגיל הצעיר מדי של אמבפה והמאמן הלא מנוסה – הכל כיוון למסקנה שהקבוצה לא מספיק בשלה ובוגרת ללכת עד הסוף. הליגה הצרפתית הבינונית היא לא חוכמה, ורבע הגמר הצ'מפיונס כבר היה גדול על הפריזאים. הניסיון לפרוץ את המחסום מאז 1994/5 נכשל בגדול. בסופו של דבר מה שהיה צריך לקרות קרה, ופריז סיימה את דרכה במפעל הכדורגל האיכותי ביותר.
מהפרמייר ליג העפילו לשמינית הגמר לא פחות מחמש קבוצות, והייתה תחושה שהכדורגל האנגלי משתלט על אירופה. ארבע מהן עלו מהמקום הראשון בבית, כלומר חצי מהבתים בצ'מפיונס הסתיימו כשקבוצה אנגלית מוליכה אותם. נתון מרשים. ניתן היה לצפות שאנגליות ימשיכו בעונה האירופית הנהדרת שלהן בדרך לרבע הגמר. תסריט כזה היה מסדר כנראה לפחות מפגש אחד בין שתי אנגליות ועוד מפגש של קבוצה אנגלית עם רומא או שטחאר – משמע שני כרטיסים לחצי הגמר.
בסופו של דבר טוטנהאם, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי עפו בזו אחר זו, מה ששוב הוכיח שהכדורגל האנגלי הוא לוזרי. הנבחרת מפשלת טורניר אחר טורניר, וכך גם הקבוצות. העונה זה עלה מדרגה. רק שתי קבוצות אנגליות יהיו לרבע – ושתיהן עשו את זה גם בזכות הגרלה נוחה. יונייטד הובכה בביתה מול סביליה, וטוטנהאם הציגה את שיא הלוזריות. איבוד יתרון של שני שערי חוץ, ושליטה מוחלטת במשחק ביתי שהספיקה לשער בודד. שלוש דקות בלבד שכללו שני שערים שהפכו את התוצאה ושלחו את התרנגולים הביתה. מצ'לסי אף אחד לא ציפה לעלות, אבל להפסיד 3:0? עלוב.
טוטנהאם בהלם(צילום: AFP)
בואו נביט רגע בסטטיסטיקה: מתוך חמש קבוצות אנגליות שהגיעו לשמינית עלו שתיים לרבע, 40% הצלחה. אצל ספרד זה 3 מ-3 (100%), בארץ המגף זה 2 מ-2 (גם כן 100%) ובגרמניה 1 מ-1 (שוב – 100% הצלחה). רק צרפת יותר חלשה מהליגות הגדולות עם 0 מ-1. במקום שגם הרבע יתמלא בכדורגל של הממלכה המאוחדת, מספר האנגליות שהגיעו לרבע זהה לאיטלקיות (2) ונמוך ממספר הספרדיות (1).
עוד השוואה בין הליגות היא כשמסתכלים על היריבות: סיטי הדיחה את באזל וליברפול את פורטו. מה משותף לשתיהן? לא מחמש הליגות הגדולות (שווייץ ופורטוגל בהתאמה). ועל ידי מי הודחו הקבוצות האנגליות? צ'לסי ע"י ברסה, טוטנהאם ע"י יובה ויונייטד ע"י סביליה. מה משותף להן שהפוך לבאזל ופורטו? גם בארסה, גם סביליה וגם יובה מחמש הליגות הגדולות (ספרד ואיטליה). לוזריות או לא?
לסיכום, גם פ.ס.ז' וגם הליגה האנגלית הן בסופו של דבר לא יותר מבלוף. ניתן היה לחזות את זה, אבל הכסף והציפיות סינוורו אותנו. רבע הגמר מציג את תמונת השנים האחרונות: הליגה הספרדית שולטת, אחריה האיטלקית והאנגלית במאבק על תואר הליגה השנייה בטיבה בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
מוריניו
צילום: getty images
מומלצים
