למה אנחנו צריכות תקשורת פמיניסטית?

מה היה קורה לו נשים היו שולטות בעולם - היא שאלה שמעסיקה אנשים מזה דורות, כאשר אפילו ההנחה הסמויה המובלעת בה, של מגדר שולט אחד בלבד ולא, חלילה, חברה שבה ייצוג וקול שווים לכולם, רק מנכיחה את הישענותה על ערכים פטריארכליים ומאשררת כי מצב זה רחוק מלהתקיים. אבל אם ננסה לפרוט את השאלה הזאת לשאלה מצומצמת יותר - מה היה קורה לו נשים היו שולטות בתקשורת, או לפחות לו היו שולטות על גוף תקשורת אחד - נראה שיש לנו תשובה. 'פוליטיקלי קוראת' היא התשובה.

'פוליטיקלי קוראת', למי שאינה מכירה, הוא מיזם תוכן פמיניסטי שרוב הפעילות בו מתנהלת על גבי דף פייסבוק מאוד פעיל, אליו מנויים מעל 40 אלף נשים וגברים. המיזם מוגדר כעיתון יומי חדשותי לנשים, המציע קריאה מחדש של טקסטים קיימים יחד עם ייצור חדשות מנקודת מבט נשית. מטרתו היא להציג ולעורר דיון בסוגיות המשפיעות על חייהן של נשים, אשר אינן מקבלות את תשומת הלב הראויה בעיתונות הקיימת.

אבל מעבר להיותו כלי תקשורת, פוליטיקלי קוראת הוא קהילה, והוא לא רק משמש במה לדיונים פמיניסטיים, הנשים החברות מוזמנות בעצמן לקחת חלק בעיצוב התכנים המופיעים בו. בימים אלה מגייסות נשות המיזם מימון לפעילותו באמצעות פרויקט הדסטארט, סיבה מספקת עבורי כדי לשוחח עם מאיה רומן ומור קומפני, ממייסדות ומנהלות 'פוליטיקלי קוראת', כדי לשמוע מהן מדוע צריך גוף תקשורת ייעודי מאת ועבור נשים.

איור ההדסטארט של פוליטיקלי קוראת (איור: שולמית פרבר)

איך התחיל הרעיון של 'פוליטיקלי קוראת'?

"לפני חמש שנים פעילה פמיניסטית בשם ליאן רם נסעה ברכבת. היא עברה על העיתון שחולק לה חינם וראתה שאף כתבה לא מדברת אליה, אז היא החליטה שהיא רוצה עיתון שידבר אליה, ופתחה איוונט בפייסבוק בשם 'מקימות עיתון פמיניסטי'", אומרת מאיה רומן. "הגענו למפגש כארבעים נשים ונשארנו חמש שהחליטו להמשיך להתניע את זה. במשך חצי שנה עשינו פגישות בכל רחבי הארץ כדי לשמוע מכמה שיותר נשים מה הן רוצות ומה מעניין אותן. משם הדברים המשיכו, נשים נוספות הצטרפו והדבר הזה קיבל חיים משלו".

למה צריך עיתון פמיניסטי?

מור: "במסגרת עבודתי כעיתונאית בעבר ראיתי סיפורים של נשים נדחקים לשוליים או מוצגים באופן שאינו תואם למציאות. למשל, את האישה ישאלו תמיד על בעל וילדים, ואילו את הגבר על הקריירה שלו. הרגשתי שצריך לעשות עיתונות קצת אחרת, עיתונות נשית, כשלא מדובר על עיתון המיועד לנשים אלא על עיתון שמביא את העולם מנקודת מבטן של נשים".

מאיה: "הרבה עיתונים מתיימרים לאובייקטיביות שלא קיימת בעיניי, וזה מסווה את הערכים שהם כן מייצגים. מה שאנחנו אומרות זה שאתם לא אובייקטיבים, ואנחנו לא אובייקטיביות, לכן אנחנו רק יכולות להצהיר על נקודת מבטנו ולהביא אותה מאחר שהיא חסרה בתקשורת הישראלית, כי אין עיתון שמביא את נקודת המבט של נשים כאג'נדה".

מור קומפני. רצינו לייצר עיתון שמביא את העולם מנקודת מבטן של נשים(צילום: אוסף עצמי)

גם נקודת המבט הנשית אינה אחידה. איך מחליטים מה מתוכה נכלל ומה לא?

מור: "מטרתנו להשמיע כמה שיותר קולות של נשים ולהביאן לקדמת הבמה, ולכן אנחנו לא מתחייבות על עמדה פמיניסטית אחת. למשל, אני תומכת בחוק הפללת הלקוח בזנות אבל יש נשים ב'פוליטיקלי' שלא תומכות בו, והיה חשוב לנו להביא את שתי העמדות כדי לא לנקוט עמדה אלא להשמיע ביקורת. קרה שעלו פוסטים שמאד לא הסכמתי איתם באופן אישי, כמו על שירות נשים בצבא. השירות שלי בעיניי היה מיותר, ואני רואה את צה"ל כגורם של כיבוש, ובכל זאת נפרסם פוסטים בנושא, כחלק מהשמעה של קולות נשיים שונים".

בעקבות הסכם הטיעון עם תא"ל במיל' אופק בוכריס, לפיו הוא יודה בעברות קלות יותר מאלו שהואשם בהן (אונס ומעשים מגונים), והוא יורד בדרגה ולא יישב בכלא, התחילו ב'פוליטיקלי קוראת' קמפיין רשת תחת ההאשטאג #יותר_מבוכריס, שבו הגולשות והגולשים שיתפו עונשים שקיבלו במהלך השירות הצבאי, שהיו כבדים יותר משל בוכריס, למרות שאופי העבירה היה קל הרבה יותר.

"לא כל העורכות הסכימו עם הקמפיין והוא זכה לביקורת על כך שהוא הסתובב סביב החוויה הצבאית, ולנשים פלסטיניות למשל קשה להתחבר אליו", אומרת מאיה ומוסיפה: "למרות זאת הוא היה הצלחה גדולה כי הוא מאוד תפס והיה ויראלי. הפוסט הראשי שהחל את הקמפיין הגיע למעל חצי מיליון אנשים, והצליח לעורר רעש משמעותי כי הוא הכניס את כולנו לתוך השיחה הזו, וחשוב להגיע עם התכנים למיינסטרים ולא לדבר רק למשוכנעות".

איך מצליחים להשמיע מגוון רחב של קולות מתוך מערכת עיתון אחת באמת?

מור: "יש איתנו עורכות, מנהלות וכותבות מירושלים ויש מבאר שבע, יש פלסטיניות ויש דתיות, יש גיוון. יש נשים מאוד שונות ממני, עם עמדות פמיניסטיות שונות משלי, ואני דואגת לשים בצד את המחלוקות ולהשמיע אותן - גם כשאני לא מסכימה עם המסרים".

מאיה: "הרעיון של 'פוליטיקלי' הוא לא רק להביא תוכן שקשור לחוויות של נשים, אלא לעשות עיתון שפועל בצורה פמיניסטית. אם במערכת עיתון יש עורך ראשי, מו"ל, עורכים וכתבים, הרי שאנחנו רוצות שהחדשות יגיעו מלמטה, מהנשים עצמן. יש 17 מנהלות, ובנוסף יש קבוצה של מערכת העיתון שבה החברות יכולות לכתוב פוסטים על כל דבר שהטריד אותן או להציע פוסטים אחרים לכתבה, כשהעדיפות היא להעלות פוסטים משם, כלומר פוסטים של נשים שהן לא אנחנו, כדי להביא השקפה מאוד רחבה על העולם האינטלקטואלי של נשים.

"אנחנו מתנהלות בצורה לא היררכית, באמצעות צוותים. הרבה אנשים אמרו לנו שאי אפשר לעבוד ככה, שנריב, לא נהיה יעילות ולא יהיה קו אחיד לעיתון. אבל הנה, אנחנו פה כבר חמש שנים, עם עשרות אלפי עוקבות ועם כתבות ופרויקטים שלא היו מביישים אף עיתון. למשל, תחקיר שביצענו על יד 2 שחשף פרסומים שמובילים לשירותי זנות הגיע עד לכנסת, ויד 2 הודיעו שהם משנים את הנהלים שלהם בעקבותיו".

מאיה רומן. "חשבו שלא יהיה קו אחיד לעיתון ושנריב זו עם זו"(צילום: סלפי)

יש גם גברים שקוראים את התכנים שלכן?

מור: "אין כל כך הרבה. לדעתי רק 18%, והם לא תמיד באים כדי לקרוא אלא כדי להטריל. למרות זאת, חרטנו על דגלנו הסברה וסבלנות. כשיש מישהו שמתנגד לנו אנחנו תמיד מסבירות, ומציעות לו לכתוב לנו מאמר משלו. גם כשכותבים לי לאינבוקס ולאימייל אני תמיד עונה. אנחנו אוהבות לדבר ולא מוחקות תגובות אלא אם כן מישהו קילל, כי מטרתנו היא לעורר דיון. היה שלב שממש נמאס לי והייתי חסרת סבלנות, אבל מאיה גרמה לי להבין שאני צריכה לראות את העולם בצורה אחרת אם אני רוצה להביא לשינוי".

נשמע שהעיסוק בעיתון דורש כמות עצומה של זמן, אנרגיה וסבלנות. מאיפה אתן שואבות את הדרייב להמשיך?

מור: "אני לא יכולה להגיד שאין שחיקה והכול מושלם, זה לא קורה באף גוף תקשורת. אבל הפרויקט ממש שינה לי את החיים, בעיקר כי הוא מעניק לי רשת תמיכה. הייתי פמיניסטית שחשה שהיא לבד, וזה לא קורה יותר. יש משהו בכוח הנשי ובחברות הנשית שגורמים לנו כל הזמן לרוץ קדימה. מצאתי את עצמי ערה בלילות בשביל המטרה הזאת, אבל אני רואה מה נשים אחרות עושות כדי לשנות את ההיסטוריה, ולא יכולה לשבת ולשתוק ולראות שדברים קורים בלי לעשות דבר".

מאיה: "חל שינוי חברתי מדהים, ואני שמחה לחשוב שהיה לנו חלק בו. התחלנו לפני חמש שנים כשהמילה פמיניזם עוד היתה שנויה במחלוקת, והיום אפילו גל גדות וביונסה אומרות שהן פמיניסטיות. קמפיין MeToo שינה את היחס של אנשים, וכולם כיום מבינים שאנחנו לא הולכות לשתוק, שלא נקבל את הסטטוס-קוו שלא משלמים לנו מספיק או שמטרידים אותנו, ושלא ייתכן שגופי תקשורת לא ידונו בנושאים שמטרידים חצי מהאוכלוסייה. אם פעם הייתי צריכה להביא תוכן מאפס, היום יש לנו יותר מדי תוכן עד שאנחנו לא מצליחות לכסות את כל הנושאים שהיינו רוצות לכתוב עליהם. זה מדהים לחשוב ששינוי זה התחולל בכל כך מעט זמן".

איפה אתן רואות את 'פוליטיקלי קוראת' בעוד חמש שנים?

מור: "אני רואה אותו ככלי תקשורת שנלקח ברצינות, שמזמינים אותנו לסקר, שסופרים אותנו. אני רואה אותנו עושות תחקירים נוקבים ואמיצים בלי פחד. אני גם מאוד רוצה לשמור על קהל מגוון ולהגיע לכמה שיותר נשים על ידי תרגום התכנים לאנגלית וערבית, ובהמשך גם לאמהרית ולרוסית. אבל בשביל ללכת צעד אחד קדימה צריך כסף. אנחנו עובדות בהתנדבות כי אנחנו מחויבות לכך, אבל זה לא הוגן מצידי לבקש מאישה לבצע תחקיר או לתרגם בהתנדבות. זה עקרון פמיניסטי לשלם לנשים כסף עבור עבודתן".

לתמיכה בהד-סטארט של 'פוליטיקלי קוראת'