הפתרונות המפתיעים למשבר המים
האם הפתרונות למשבר המים של ישראל נמצאים בתחנות הרכבת הקלה בתל אביב, בכיורים ובמקלחות שלנו?
משבר המים שפוקד את אזור המזרח התיכון כמעט ואינו מורגש בישראל. הסיבה לכך היא שבשונה מהמדינות השכנות, בישראל מערך התפלה משמעותי שמספק למשק המים מעל ל-600 מיליון קוב מדי שנה, שהם כ-50 אחוז מצריכת המים השפירים בישראל ו-80 אחוז מהצריכה הביתית והתעשייתית.
עוד כתבות בזווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
אך גם כמות כזו של התפלה איננה מספקת לאחר שרצף של חמש שנים שחונות הביאו למצב חסר תקדים באזורים שונים בארץ, ובצפון ובכנרת בפרט. לפי הערכות השירות המטאורולוגי, באגן ההיקוות של הכנרת (הגולן, הגליל המזרחי ואזור הכנרת) ירדו כ-76 אחוזים מממוצע המשקעים הרב-שנתי, ונכון לתחילת מרץ 2018 מפלס הכנרת נמצא כ-56 סנטימטרים מתחת לקו האדום התחתון.
לפי הערכות מתחילת החורף, מפלס הכנרת צפוי לרדת השנה לראשונה אל מתחת לקו השחור - שפל במפלס שנקבע בדצמבר 2001 - לרמה שטרם נראתה מאז החלו המדידות. לצד זאת, נשקלת החייאה של קמפיין ה"ישראל מתייבשת", שהצליח בזמנו להוריד את צריכת המים הביתית באופן ניכר.
בעוד שמצב מקורות המים חמור, ניסיונות של גורמים פרטיים לאשר שימוש במקורות מים חלופיים נתקלים בסירוב עיקש מצד הרשויות, בראשן משרד הבריאות. האם לאור החשש שמתקני המים הקיימים לא יעמדו בביקוש, לא הגיע הזמן שהרשויות יגמישו את הקריטריונים?
קשה עכשיו, מים אחר כך?
בימים אלה נבנה במטרופולין תל אביב הקו האדום, הסנונית הראשונה של מערכת הסעת ההמונים שעתידה לרשת את אזור המרכז בארבעה קווים של רכבת קלה ושלושה קווי מטרו. "קשה עכשיו - הקלה אחר כך", זו הסיסמה שמלווה את העבודות, שגורמות כיום לכאוס תחבורתי באזור הבנייה של התחנות, אך צפויות לשדרג את מערך התחבורה הציבורית בלב המטרופולין.
נותרו עוד שלוש שנים ארוכות עד להשלמת הקו הראשון, הקו האדום, שאורכו 24 ק"מ, מתוכם 12 ק"מ תת קרקעיים. כיום העבודות מתרכזות במנהור, ובנייה של התחנות התת-קרקעיות - עשר במספר. על חפירת המנהרות מופקדות שמונה מכונות מסוג TBM שהן מעין מפעל תת-קרקעי נייד שחופר, מפנה ומדפן את קירות המנהרה, כל זאת בקצב ממוצע של 10 מטרים ליום. עד היום הושלמו 10 מתוך 24 הקילומטרים (לכל אחת משתי המסילות מנהרה נפרדת). אך בעוד שמכונות החפירה עובדות בשיא המרץ, הבנייה של התחנות התת-קרקעיות מתעכבת, והסיבה לעיכוב היא הקושי לבנות בעומק הקרקע, בתוך מי התהום.
בנייה של התחנות התת-קרקעיות מצריכה לחפור לעומקים של עשרות מטרים, ומכיוון ומדובר באתרים שסמוכים לחוף, כלומר - שעומק מי התהום בהם הוא רדוד, המים מופיעים מהר מאוד בבור החפירה והופכים את העבודות לבלתי אפשריות. לאור הקושי הזה, החליטו בחברת נת"ע, שאחראית על ביצוע העבודות, לבחור בחלופה של השפלת מי תהום- שיטה שבה שאיבה של מים מבוצעת בסביבת אתר הבנייה, מה שגורם באופן זמני לירידת מפלס מי התהום. ככל שרוצים להוריד את המים נמוך יותר, נדרשות יותר משאבות וקצבי שאיבה גבוהים יותר. לא מדובר בשיטה חדשה שייחודית לפרויקט הרכבת הקלה - שאיבה של מי התהום מבוצעת באתרים רבים כמו מגדלי מגורים בעלי קומות מרתף.
לפי דבריו של ניר קוגל, סמנכ"ל תכנון בנת"ע, שנמסרו בשבוע שעבר בכנס השנתי של האגודה הישראלית למים, מדובר בשאיבה מסיבית שמוערכת ב-30 מיליון קוב בקו האדום בלבד, שהם כ-60 אחוז מצריכת המים השנתית של תאגיד מי אביבים. לשאיבה של כמות כזו של מים יש השפעה על מי התהום, שכן בעוד שחלק מהמים הנשאבים מוחדרים בחזרה לאקוויפר (לעתודות המים שבתת-הקרקע), חלק גדול מהמים מנותבים לנחלים ולאתר השפד"ן, ובכך הם אובדים לאקוויפר. בנוסף להשפעה השלילית על האקוויפר, הצורך להיפטר מעודפי המים הוא בעל השפעה כלכלית על חברת נת"ע, שכן היא נדרשת לשלם אגרות כבדות על כל קוב שנשאב ואינו מוחזר.
בניסיון לחסוך בעלויות, נת"ע רוצה לטייב את מי התהום הנשאבים ולספקם לתאגיד המים המקומי לטובת מי שתייה. בשלב ראשון מדובר בתחנות ארלוזורוב ושאול המלך, שם קצבי השאיבה עומדים על 1,200 קוב לשעה, וכמות מצטברת של 10 מיליון קוב בכל העבודות. אך היוזמה, שזכתה לעידוד רשות המים, נתקלה בהתנגדות של משרד הבריאות, שחושש שאיכות המים אינה טובה מספיק למי שתייה. כעת, כדי לשכנע את המשרד לאפשר את טיוב המים, מבצעת חברת נת"ע פיילוט שכולל מערך לטיפול במים הנשאבים. אם התוצאות יהיו חיוביות, ייתכן שמדובר במהלך שיכול להוסיף למשק המים כמויות לא מבוטלות, שכיום הולכות בחלקן לאיבוד בהזרמה לשפד"ן, במיוחד לאור העובדה שבמסגרת עבודות פיתוח קווי הרכבת הקלה מתוכננת בנייה של כ-100 תחנות תת-קרקעיות, ומספר גדול של מבנים שיידרשו השפלה של מי התהום.
שפד"ן לכל בניין
שיטה נוספת לצמצום צריכת המים הביתית היא שימוש במים אפורים. מים אפורים הם מים שמקורם במכונות כביסה, כיורים ומקלחות, שלאחר תהליך טיהור פשוט יחסית יכולים לשמש למטרות שלא כוללות מגע ישיר עם המים, כמו הדחת אסלות והשקיית גינות. לפי הקואליציה למים אפורים, שימוש במים אפורים לפעולות אלה יכול לחסוך כ-30 אחוז מצריכת המים הביתית. הקמה של מערכות למיחזור מים אפורים היא חלק ממגמה של ביזור מערכות הטיפול בשפכים, ושונה מהתפיסה שהייתה ועודה רווחת בשנים האחרונות, של ריכוז מתקני הטיפול באתרים מרכזיים גדולים, דוגמת מפעל השפד"ן שמרכז שפכים של מספר ערים במרכז.
המגמה של ביזור מערכות הטיפול בשפכים והעברתה לרמת הבית הפרטי, הבניין או השכונה, זוכים להתנגדות מצד משרד הבריאות. הסיבה לכך, שהוצגה בנכס השנתי על ידי דוד ויינברג - מהנדס ארצי לתכנון וקולחין במשרד הבריאות, היא חוסר היכולת של המשרד לשלוט על המערכות המבוזרות. כאשר מדובר במספר מצומצם של מערכות שפכים, הבקרה על התהליך, לפחות מצד משרד הבריאות, היא קלה יותר. מאידך, תומכי המים האפורים גורסים כי הבקרה על המתקנים יכולה להיעשות באופן דומה לזה שנעשה בענף המעליות, כלומר על ידי חברה מורשית חיצוניות שתערוך במתקן בדיקה כל מספר חודשים מוגדר מראש. כיום השוק פרוץ ואין בקרה על כל אותם מתקנים שהוקמו בינתיים על ידי אנשים פרטיים. רק הסדרה חוקית של הענף תבטיח שימוש בטוח בטכנולוגיה.
"סכנה לציבור"
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לגבי ניצול המים של חברת נת"ע: "רשות המים והחברה הממשלתית נת"ע פנו באוקטובר 2017 למשרד הבריאות בבקשה לבחון שימוש חוזר של המים המושפלים (מים הנשאבים בזמן החפירה) אחרי טיפול לשתייה, במהלך בניית תחנת ארלוזורוב, תחנת שאול המלך ותחנת שדרות יהודית. בהתאם למדיניות ותקנות המשרד בתחום מי השתייה, מקור מים המשמש לשתייה חייב להיות בטוח וללא חשש לזיהום. לפיכך, בשל מוקדי זיהום רבים באזור השאיבה, המשרד לא אישר את ניצול המים המושפלים כמקור אפשרי למי שתייה (גם לאחר טיפול)".
לגבי ניצול מים אפורים נמסר בתגובה כי "מים אפורים מכילים בנוסף לשומנים, מלחים וחומר אורגני, גם ריכוז גבוה של מיקרואורגניזמים גורמי מחלות (חיידקים, נגיפים ופרוטוזואה) ולכן עלולים לסכן את בריאות הציבור בעת מגע עמם. פרוט הסיכונים והמטרדים האפשריים:
- ריבוי מערכות מים עלול לגרום לחיבורי כלאיים, בין מערכות מים אפורים לבין מערכות מי השתייה.
- מגע גוף עם צמחייה (כגון דשא) שהושקה במים שלא טופלו במידה הנדרשת (בשגרה או בעת תקלה במתקן הטיפול) והכנסת היד לפה או מגע עם מזון.
- מגע ישיר עם מים אפורים לא מטופלים שזורמים לסביבה בעת תקלה.
- אכילת ירקות שהושקו בגינה במים האפורים ולא נשטפו כראוי.
- העברה על ידי בעלי חיים שנגעו במים האפורים, בין אם על ידי זבובים ותיקנים שנחשפו למים לא מטופלים שזרמו לסביבה בעת תקלה במתקן, ובין אם על ידי חיות מחמד.
- בנוסף, השימוש במים אפורים מחייב הקמת מתקני טיפול במים האפורים בחצרות הבתים, דבר העלול לגרום למטרדים שונים לרבות מטרדי ריח.
ישראל הינה מדינה קטנה וצפופה. מאפיין זה הוביל להקמת מערכות מרכזיות לטיפול בשפכים תחת מספר עקרונות:
- הרחקה של השפכים מאזורי מגורים, טיפול בהם והשבתם במיקום מרוחק מהציבור וזאת על מנת למנוע חשיפה אפשרית של הציבור.
- ריכוז הטיפול במספר קטן של מתקנים הניתנים לפיקוח יעיל. כשלים במתקני טיפול קטנים ומקומיים ברשויות מקומיות בישראל בשנות השמונים הביאו את המדינה לקדם הקמת מתקני טיפול מרכזיים גדולים הנמצאים הרחק מהציבור ומתוחזקים ברמה מקצועית גבוהה.
- שימוש מבוקר בקולחים - הקולחים משמשים ברובם להשקיה חקלאית ומיעוטם בתעשייה, ובשנים האחרונות אושרו גם תכניות להחזרת הקולחים לסביבה העירונית לצורך השקיה מבוקרת של גינון ציבורי (פארקים). שיעור השבת הקולחין בישראל עומד על כ-85 אחוז, מרביתם לשימוש חקלאי.
לאור זאת, בהתייחס לאפשרות להשבת מים אפורים במבני מגורים, קיום מתקנים רבים (מאות אלפים לעומת כמה עשרות מכוני טיהור שפכים כיום), עם אפשרות לפיקוח מוגבל, עם פוטנציאל לתקלות, יגביר באופן משמעותי את הסיכון לציבור".
הכתבה הוכנה על-ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
