הסכסוך הישראלי-פלסטיני ארוך השנים והבלתי נגמר, מזמן לנו תקופות סוערות יותר וסוערות פחות. הוא אינו חד מימדי אלא מורכב מרבדים שונים – טריטוריאלי, דתי, לאומי, חברתי וכלכלי. ביטוי מרכזי ומוחשי למאבק הינו מתיחות בשטח, המאופיינת בעיקר באירועים אלימים תכופים ובפוטנציאל נפיצות מתמשך.

הנה כי כן, מתיחות כזו פוקדת אותנו בשבועות הנוכחים, ואפשר כי תhמשך בעת הקרובה. על פי המסתמן, הן האירועים הביטחוניים שהתרחשו עד כה והן אלה המתוכננים והצפויים, הרי שחגיגות 70 השנה לישראל אפשר שתתקיימנה לצד דינמיקה ביטחונית אינטנסיבית וכוננות צבאית מיוחדת בשטחים, קרי ביהודה ושומרון, במרחב ירושלים רבתי וברצועת עזה.

על סדר היום ניצבות מספר התרחשויות משמעותיות, אשר ממקדות את תשומת הלב של גורמי הביטחון בישראל, וכמובן את אמצעי התקשורת הזרים והאיזוריים. מתיחות כזו מקבלת ביטויים גלויים החשופים לציבור, וחלקה מתגבש כמובן גם על בסיס מידע מודיעיני מסווג. כך או כך, ניתן להצביע על מספר אירועים ותרחישים מרכזיים, בצירוף אוירה ואקלים נוכחיים, אשר מתלכדים יחד לאותה מתיחות מתגברת:

‏שני פיגועים קטלניים שבוצעו לאחרונה - האחד באיזור ג'נין והשני בירושלים העתיקה (בנוסף לפיגועים שבוצעו בינואר-פברואר) – החזירו לשיח הביטחוני את ההגדרה (המטעה) "פיגועי הבודדים". למי שלא עקב: בצפון השומרון, דרומית לג'נין, צעיר פלסטיני מהכפר ברטעה (כפר ערבי על קו התפר, חציו המערבי תחת ריבונות ישראל וחציו המזרחי תחת ריבונות הרשות הפלסטינית, מצב אבסורדי לכשעצמו), נסע עם רכבו בכביש לא עמוס הדליל יחסית בתנועה ישראלית, ולאחר שעבר קבוצה של חיילים שעמדו בצד הכביש בסמוך לעמדת פילבוקס, הסתובב במקום, חזר והאיץ לכיוונם. הרכב התנגש ופגע בחיילים (שייכים לגדוד פיקוד העורף) והרג שניים מהם. לאחר חקירה נקבע באופן ברור כי מדובר בפיגוע דריסה, מאפיין שנלקח מגל פיגועי הבודדים שפקד את ישראל בשנים 2015-2016.הפיגוע השני בוצע באחד מרחובות העיר העתיקה בירושלים, כאשר צעיר פלסטיני משכם דקר למוות בסכין ישראלי שעבר במקום. הפלסטיני נורה ונהרג ע"י שוטרים שהגיעו במהרה לזירה. פיגועים אלה, אשר ברור כי אינם אלא רק חלק קטן מתוך פיגועים רבים שמתוכננים ומסוכלים בשלבים שונים ע"י כוחות הביטחון, זוכים כצפוי לתמיכה, הוקרה והערכה ע"י רבים בחברה הפלסטינית, ואף גורמים ברשות מברכים את המבצעים ביוזמתם. החשש בעקבות פיגועים אלה נובע מהאפשרות כי פלסטינים נוספים יחליט כי הם מבקשים לחקות את אלה שהצליחו, ייצאו לרחוב באופן מתוכנן או ספונטני ויבקשו לבצע פיגועים.

מצבו הפוליטי והבריאותי של מחמוד עבאס (אבו מאזן), יו"ר הרשות הפלסטינית – בעת האחרונה ניכר כי האיש מספר 1 ברשות אינו במיטבו, בוודאי לא מבחינה בריאותית, וסימני הגיל (83) ניכרים בו. למצבו האישי הטבעי מתווספות תחושתו והבנתו הפוליטית כי "עם ארצות הברית הוא גמר", וכי ברור לחלוטין כי הממשל האמריקאי וטראמפ בראשו נוטה באופן מובהק לטובתה של ישראל, וכי אין כל סיכוי כי ארה"ב תמלא תפקיד אובייקטיבי בכל הנוגע למשא ומתן אפשרי בין הצדדים. לא זו בלבד, אלא ששליחיו היהודיים של הנשאי האמריקאי אינם מגלים אמפטיה לסוגיה הפלסטינית ולעבאס (הנתפס כסרבן) בפרט, הנראה כי מצוי במצב של חרם מול וושינגטון ובסטטוס פוליטי-אישי, אשר משמעותו בבחינת "אם אין כבר מה להפסיד, לפחות אדבר לקהל הפנימי וארוויח נקודות”. על רקע זאת, ונוכח הכיוון המסתמן לפיו עבאס מתחיל את שלב הספירה לאחור בכל הנוגע לכהונתו, הרי שבקרב ההנהגה הפלסטינית הבכירה, גורמים שונים בעלי אמביציות פוליטיות הניעו מהלך קדימה וקידמו את עצמם ואת האג'נדה האישית שלהם, תחת מה שקרוי "מאבק הירושה". מתוך שכך, ועקב רצונם להתבלט ולזכות באהדה, אופיו של השיח הפלסטיני הציבורי והפוליטי ביחס לישראל הופך ליותר ויותר אנטי-ישראלי, שכן שיתוף פעולה עם ישראל אינו נתפס כאהוד ברחוב הפלסטיני, בלשון המעטה. הקריאה לבטל את התיאום הביטחוני עם ישראל נשמעת תדיר, כמו גם לבטל את הסכם אוסלו. גם אם קראיות אלו אינן עומדות בקנה אחד עם האינטרס הפלסטיני וכורח המציאות ונוגדות את מדיניותו של עבאס, הרי שהן מבשרות על האווירה השלטת בשטחים ועל הכיוון להמשך.

המצב ברצועת עזה וקריסת שיחות הפיוס - המגעים המשולשים בין מצרים, הרשות הפלסטינית והחמא"ס, בניסיון לחדש ולקדם את שיחות הפיוס, עלו על שרטון, ונראה כי עגלת האחדות הפלסטינית לא רק שתקועה עמוק בבוץ, אלא יצאה כלל משימוש. מצב עניינים זה משליך ישירות על מערכת היחסים הטעונה גם כך בין עבאס לחמא"ס, ועל מפלס העוינות בין הצדדים. הביטוי המעשי לכך משתקף בכוונותיו של הראשון להחריף את הסנקציות האזרחיות על רצועת עזה, מתוך כוונה שהלחץ על האוכלוסיה ועל המשק העזתי יוביל את ממשלת החמא"ס לרדד את עמדותיה ותנאיה כלפי הרשות, בכל הנוגע לשיחות הפיוס, ובעיקר לפגוע מהותית במוטת השליטה של החמא"ס על הרצועה. בשלב זה נראה כי מנוף זה אינו יעיל ואינו קוצר הצלחה, ובכל מקרה מקשה עוד יותר על תנאי המחייה הקשים גם כך ברצועה, ההופכים החיים בה לכדי ייאוש פנימי הולך ומחריף. אירוע משמעותי שהוסיף על כך היה לאחרונה, כאשר שיירת בכירים פלסטינים - ובהם ראש הממשלה והממונה על המודיעין, שניהם מראמאללה - שבאו לחנוך פרוייקט תשתיתי ברצועה, נפגעה ממטען רב עוצמה על ציר תנועתם דרומית למעבר ארז. גם אם סביר כי ארגון אסלאמי קיצוני כלשהו עומד מאחורי פעולה זו, הרי שהחמא"ס הוגדרה כחשוד המיידי מבחינתו של עבאס.

‏חיכוכים אלימים על גדר הרצועה – בשבועות האחרונים התפתח דפוס חדש-ישן בעל פוטנציאל נפיצות גדול. מספר פעמים הונחו מטענים על גדר ההפרדה בין הרצועה לישראל, באחת מהן נפגעו חיילים. לולא איפשרה חמא"ס לארגונים עזתיים שונים לפעול כן, התפחתויות אלו לא היו מתרחשות, בצרותה חוסמת החמא"ס את הגישה מתוך הרצועה מזרחה לעבר הגדר, וברצותה עוצמת עין. על כך יש להוסיף את המשך השקעתה של החמא"ס בפרוייקט חפירת המנהרות, על אף (ואולי בגלל) פרוייקט אחר הנבנה לנגד עיניה, והוא המכשול התת ועל קרקעי המוקם ע"י ישראל לצורך מיטוט המנהרות כולם וסיכול כל אפשרות להגעתן לשטח הישראלי. לצד זאת, מתכננת החמא"ס, במסגרת קמפיין מתוזמר היטב, להעלות על סדר היום את סוגיית זכות השיבה, ולארגן ביום "הנכבה" החל ב- 15 מאי (ואולי אף קודם לכן, ביום האדמה ב- 30/3), צעדה רבת משתתפים לאורך הגדר ובצמידות אליה, באופן כזה שתתפתח לכדי חיכוכים אלימים עם צה"ל.

כל אלה, רבותי הקוראים, מהווים יחד מתכון בעל פוטניציאל בלתי מבוטל להחרפת המצב הביטחוני בזירה הפלסטינית. יחד עם זאת, לא מדובר במצב דוגמטי אשר לא ניתן להיערך לו ואף להימנע ממנו; הדרך לכך תלויה בשני הצדדים, וכמו תמיד – לטנגו צריך שניים. האם עשן המנגלים ביום העצמאות הקרוב יתערבב בעשן של אבק שריפה? ימים יגידו.

סא"ל (מיל.) אלון אביתר

מומחה, פרשן ומרצה לענייני ערבים והמזרח התיכון, לשעבר יועץ למתאם הפעולות בשטחים.

aloneviatar1@gmail.com

ניתן להזמין הרצאות: 050-6234055