עימות יגבר על דיפלומטיה? סיבות לדאגה עקב המינוי החדש בבית הלבן
איראן צריכה לחשב מסלול מחדש לאחר מינויו של ג'ון בולטון ליועץ לביטחון לאומי - או ריסון תוכנית הטילים ותיקון הסכם הגרעין או שתסתכן במכה אווירית אמריקנית. בירושלים חוגגים משום שבולטון תומך נלהב בישראל, אך כדאי לבדוק את מחסני החירום ליתר ביטחון
בטהרן התעוררו הבוקר למצב חדש שאינו מבשר טובות עבורם. פיטוריו או התפטרותו, עדיין לא באמת ברור, של הגנרל מקמאסטר ממשרת היועץ לביטחון לאומי בידי הנשיא טראמפ והחלפתו בשגריר ארה"ב באו"ם לשעבר ג'ון בולטון מצביעה לא רק על בלגן בצמרת הממשל האמריקני ובבית הלבן אלא בעיקר על מדיניות חוץ וביטחון המעדיפה עימותים על פני יישוב מחלוקות באמצעים דיפלומטיים.
היועץ לביטחון לאומי שהתפוטר אמש, גנרל מעוטר ורב ניסיון בשדות הקרב של עיראק ואפגניסטן, היה נגד פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן. בולטון, לעומת זאת, קרא בפומבי לא פעם ולא פעמיים לזנוח את ההסכם הגרוע הזה, כלשונו. הוא לא היחיד, גם שר החוץ החדש, מייק פומפאו שהחליף לפני כמה שבועות את רקס טילרסון הוא נץ מדיני וביטחוני, וגם הוא קרא לביטול הסכם הגרעין עם איראן ולעימות עם צפון קוריאה. מייק פומפאו הגיע למשרד החוץ מראשות סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב ומי שהחליפה אותו בתפקיד, ג'ינה האספל, חושבת ממש כמוהו ואולי אף יותר קיצונית ממנו.
ההרכב האישי הנוכחי של ממשל טראמפ אינו מבשר טובות, לא רק לאיראנים אלא גם לצפון קוריאה, גם לסין וכנראה גם לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לנשיא סוריה בשאר אסד ולמנהיגי מדינות האיחוד האירופי.
האיראנים עומדים עכשיו בפני דילמה ברורה. יהיה עליהם להסכים לרסן את תוכנית הטילים הבליסטיים שלה ולהכניס תיקונים בהסכם הגרעין עם המעצמות, או לספוג סנקציות כלכליות קשות שיחזירו את כלכלת איראן לשפל קשה. מנגד, הם עלולים לשבור את הכלים ו"לפרוץ" לעבר הגרעין ואז להסתכן במכה אווירית אמריקנית על מתקני הגרעין והטילים שלהם.
אלו בעצם שתי האלטרנטיבות האסטרטגיות שחמינאי והאייתולות יצטרכו לשקול כעת. לא רק הם. גם האירופים יצטרכו עכשיו להכפיל את מאמציהם ולשכנע את האיראנים כדי שיקבלו את הפשרה שהם מגבשים עם ארה"ב כדי למנוע את פרישת טראמפ מהסכם הגרעין עם איראן. אפשר להעריך שבאיראן יהיו עתה יותר קשובים למנהיגי אירופה משום שיבינו כי האלטרנטיבה עלולה להיות עימות צבאי עם ארה"ב.
כדאי לאסד להכין את עצמו
סוגיה אסטרטגית לא פחות חשובה שכנראה תיבחן מחדש עקב החילופים בצמרת מדיניות הביטחון והחוץ של הממשל האמריקני היא המפגש בין טראמפ לבין מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און. היועץ לביטחון לאומי החדש, מי שהיה שגריר באו"ם בתקופת הנשיא בוש הבן, טען לא מכבר שהמפגש עם מנהיג צפון קוריאה הוא "בזבוז זמן". זאת בהסתמך על ניסיונם של ממשלים קודמים של ארה"ב שהגיעו להסכמים עם צפון קוריאה וזו הפרה אותם.
ביטול המפגש שנועד להתקיים בסוף מאי עלול ליצור מצב חדש ונפיץ במזרח אסיה, בחצי האי הקוריאני וביפן. אבל זה לא הסוף, ממשל טראמפ הכריז לאחרונה על סנקציות חדשות שהוטלו על רוסיה. ג'ון בולטון ופומפאו ודאי יידרשו לנקוט קו אפילו נצי יותר.
נשיא סין צריך להיות מודאג לא פחות מפוטין מפני שארה"ב הכריזה כבר על הטלת מכסים על ייבוא פלדה ומוצרים אחרים מסין, מה שבעצם מהווה צעד ראשון לקראת מלחמת סחר עם סין תחת הסיסמה "אמריקה ראשונה", וגם לבשאר אסד שמשתמש בנשק כימי נגד אזרחיו יש סיבה ממשית לדאגה.
רקס טילרסון היה גורם ממתן בממשל האמריקני, גם שר ההגנה מאטיס מייצג קו שקול, אבל הם כעת במיעוט ואם אסד משתמש פעם נוספת בנשק כימי, הוא צריך להביא בחשבון תגובה אמריקנית קשה. למעשה, אסד כבר החל להתכונן לאפשרות כזאת בהצעת הרוסים שאמרו לו כי האמריקנים עלולים לתקוף אותו בכל רגע.
ישראל תיפגע אם ארה"ב לא תיראה מהימנה
בירושלים יש לכאורה סיבה למסיבה. בולטון, היועץ החדש לביטחון לאומי, הוא ידיד ישראל מובהק. כמוהו גם השגרירה באו"ם, היילי ושר החוץ החדש פומפאו. כולם תומכים בהעברת השגרירות לירושלים וכולם תומכים בגישה הלעומתית של טראמפ כלפי אויבי ארה"ב בזירה הבינלאומית ומתחריה הכלכליים. לכן ראש הממשלה נתניהו יכול להיות שבע רצון, אולי מפני שגישתו כלפי הסכם הגרעין עם איראן מקובלת כעת לא רק על הנשיא, אלא על כל הצמרת הביטחונית-מדינית האמריקנית, חוץ אולי משר ההגנה מאטיס ששומע מה אומרים לו הגנרלים של הפנטגון.
עם זאת, המלצתי לרמטכ"ל איזנקוט היא לבדוק את הימ"חים (מחסני החירום) כדי שלא נמצא את עצמנו בטעות מעורבים במלחמה שלא אנחנו יזמנו אלא תוצאה של התנהגות מזגזגת ולא צפויה של נשיא ארה"ב ובכירי ממשלו. גם בנושאים אחרים נתניהו יכול להיות שבע רצון כמו למשל בגישה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אפשר להניח שטראמפ לא ימהר להציג עכשיו את תוכניתו לתהליך שלום במזרח התיכון. רוב הסיכויים שהוא יגנוז אותה למשך זמן רב, אולי אפילו שנה.
אבל גם לממשלה הנוכחית בישראל ולאזרחי ישראל צריכה להיות סיבה לדאגה. לא כל כך בגלל המדיניות שוחרת העימותים וההליכה על הסף של הנשיא טראמפ וממשלו בעניינים בינלאומיים ואסטרטגיים, אלא בגלל הבלגן בבית הלבן. טראמפ החליף שלושה יועצים לביטחון לאומי ב-14 חודשי נשיאותו. לא היה כדבר הזה בתולדות ארה"ב. היועץ לביטחון לאומי בממשל האמריקני הוא חשוב לא פחות ולעיתים יותר ממזכיר המדינה (שר החוץ) וכמעט שווה במעמדו לשר ההגנה. הוא האיש שלוחש על אוזני הנשיא ומתדרך אותו כל בוקר, הוא האיש שהנשיא סומך עליו.
מכאן שהחלפת שלושה יועצים לביטחון לאומי מעידה שטראמפ אינו מסוגל לקבל עצות וייעוץ ובעיקר מפני שלטראמפ אין משמעת עצמית ונכונות לקבל עבודת מטה מסודרת שתביא בפניו את כל האופציות שמתוכן יבחר אחת. טווח הקשב שלו הוא אפסי והוא פועל על-פי אינטואיציה ולא על-פי עבודת מטה ושיקול דעת. בעיה נוספת היא שכעת אין מי שיביע דעה מנוגדת לדעתו של הנשיא. הבעת דעה מנוגדת חשובה משום שהיא מחייבת את כל הצדדים לשקול מחדש ולהגיע להחלטות מיטיביות.
בישראל חווינו במלחמת לבנון השנייה מצב דומה שבו ראש ממשלה שזה עתה נכנס לתפקידו, שמינה שר ביטחון ורמטכ"ל לא ממש מנוסים, נכנס למלחמת לבנון השנייה בלי בכלל להבין שהוא נכנס למלחמה. הוא והקבינט שלו היו משוכנעים שהם הולכים למערכה מוגבלת והשאר הרי ידוע. אצל טראמפ זה עלול להיות אותו דבר, רק בהיקף ובאמצעים הרבה יותר גדולים ובהתאם לכך גם ההשלכות.
אם כבר עושים השוואות, אז כדאי גם לומר שמלחמת לבנון השנייה נוהלה בצורה גרועה, אבל הודות לחיל האוויר הישראלי אנחנו נהנים מרגיעה ושקט יחסיים בצפון כבר 11 שנים. אולי גם להתנהגות הלא שקולה של הנשיא טראמפ ולכאוס השורר בממשלו יהיו תוצאות חיוביות. ייתכן למשל שהאיראנים יגיעו למסקנה שלא כדאי להם כעת להסתבך בעימות עם נשיא אמריקני לא צפוי, אבל זה הימור ואף אחד אינו רוצה שעניינים של מלחמה ושלום, חיים ומוות, יהיו בידי אדם שהוא צייצן כפייתי בטוויטר והוא מכריז על מלחמה ואחר כך נרתע ממנה וחוזר חלילה.
צריך לזכור שלמעמדה הבינלאומי של ארה"ב יש השפעה ישירה על ביטחונה של מדינת ישראל. ארה"ב היא מעצמת החסות שלנו. זה לא אומר שאיננו מסוגלים להגן על עצמנו, אבל חוסנה של ארה"ב הוא מרכיב חשוב בהרתעה הישראלית כלפי אויביה ובראשן איראן. אם ארה"ב נתפשת בעולם כגורם לא מהימן שאי אפשר לסמוך עליו, גם ישראל ניזוקה.
לפנייה לכתב/ת 
