ניצולת שואה נגד הגירוש: "לא אשתוק גם אם אעמוד לבד בכיכר"
ורוניקה כהן נאמה בעצרת: "המחשבה על פשע מוסרי גורמת לי להיאבק ולצעוק - לא בשמי". לתומכי הגירוש אמרה: "כשאתם מתעלמים מסבלם של אחרים אתם מלכלכים את הנשמה"
סבלם של מבקשי המקלט נגע ללבה של ניצולת השואה ורוניקה כהן, והיא גמרה אומר להילחם בהחלטת הממשלה לגרשם. היא נאמה אמש (שבת) בעצרת בתל אביב בפני עשרות אלפי מפגינים שהגיעו למחות נגד המהלך, והסבירה מדוע לא יכולה הייתה לעמוד מנגד, ומה הביא אותה לפעול. כהן סיפרה כי יחד עם 35 ניצולי שואה נוספים פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה להפסיק מיד את התוכנית. "לא עשיתי בחירה מודעת להילחם בנושא זה כניצולת שואה. זו הייתה תגובה רגשית, ציווי פנימי", אמרה.
"הסבל של מבקשי המקלט מעורר בי זכרונות עמוקים וסיפורים שאיתם גדלתי - מאמציה הנואשים של אמי להציל אותי ואף להניק תינוקות אחרים, שאמותיהן היו חלשות מלהניקם. געגועים לאנשים שלא פגשתי וסיפורים של המבקשים שניסו לברוח, אך לא היה להם לאן. אנשים שרצו לצאת ללא מקום שיקלוט אותם".
כהן הסבירה כי היא "נחרדת מהמחשבה שמבקשי המקלט שהגיעו לארץ אחרי שסבלו כל כך הרבה, מבקשי המקלט שהגיעו עם תקווה למקום מבטחים - יגורשו. המחשבה על פשע מוסרי זה גורמת לי להיאבק ולצעוק - לא בשמי, גירוש מבקשי המקלט לא ייעשה בשמי. לא אשתוק גם אם אעמוד לבד צועקת בכיכר. אבל אני לא לבד.
"אני עומדת כאן עם כולכם, כל מי שעומד פה הערב, כל מי שחתם על עצומה, כתב מכתב, תרם, צעד, הפגין וארגן, עם הסטודנטים שחלקם עובדים יום ולילה ואף ויתרו על הסמסטר לטובת המאבק, עם עורכי הדין והעותרים לבית משפט, עם מנהלי בתי הספר, עם הטייסים, עם הרופאים, עם הסופרים, עם תושבי דרום תל אביב, שהמדינה מתעלמת מצורכיהם ונזכרת בהם רק לצורכי הסתה. עם 2,500 האנשים המציעים את בתיהם כמקלט, למבקשי המקלט האמיצים. אנו כולנו עומדים יחד ועובדים יחד. יחד נמנע את התוכנית הנפשעת, יחד נמנע את הגירוש".
כהן הוסיפה: "כמה היה נפלא לו יכולנו לומר דיינו, אם העבודה שכבר נעשתה הייתה מביאה לתוצאה של ביטול הגזרה ואנו יכולנו להכנס לחג החירות בתחושה של ניצחון. אך לבו של פרעה, כידוע, הנו כבד, ואני חוששת שהדרך לפנינו עוד ארוכה. עוד יידרשו מאיתנו התמסרות, מאמץ ונכונות להאבק בכל דרך של התנגדות לא אלימה".
לדבריה, "בכל פעם כשאני נזכרת בחסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, אני שואלת את עצמי האם לי היה האומץ לעשות זאת. וכעת אני שואלת את עצמי ושואלת אתכם, האם יש לנו אומץ להתנגד, התנגדות שבצידה מחיר, האומץ להגן על מי שכעת זקוק להגנתנו? האם יש לנו אומץ להגביר את מאמצינו?
"האם נפעל על מנת שאף מבקש מקלט לא יגורש בכוח? האם נשמור בדריכות על מנת שלא יגורשו אנשים באישון הליל? האם נמצא דרכים יצירתיות לתמוך במבקשי מקלט היושבים בכלא שלא יישבר רוחם? אם יימנעו ממבקשי המקלט את האפשרות להתפרנס, האם נמצא דרכים לתמוך בהם על מנת שיוכלו להתקיים בכבוד?". כהן פנתה למבקשי המקלט: "חברים, הישארו כאן איתנו. אמנם נורא להיות אסור בכלא לתקופה בלתי מוגבלת, אך נמשיך להילחם עד שתשוחררו.
"לאנשים המסכימים עמנו אך לא הגיעו לכאן הערב, למי שלא פעיל עדיין, אני רוצה לומר - תתעוררו. יש אנשים שחייהם בסכנה עכשיו! אם לא נעצור את הגירוש, האנשים שכעת איתנו יסבלו סבל רב, חלקם אף ימותו ואנו העם היהודי נשא בכתם הזה לנצח".
לבסוף פנתה גם למי שלא הגיע לעצרת: "מי שלא פה הערב כי הוא תומך בגירוש - אתם נולדתם עם נשמה טהורה. כשאתם מתעלמים מסבלם של בני אדם אחרים – אתם מלכלכים את הנשמה. אני רוצה לפנות אליכם בדבריו של רבי נחמן. 'אם אתה מאמין שאפשר לקלקל אתה חייב להאמין שאפשר גם לתקן'. אני מאמינה כי לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות להתחבר לטוב שבתוכו, ונצא מפה בקריאה - גירוש זה מעשה שלא נתיר שיקרה במדינת ישראל. פליט לא מגרש פליט. יחד נעצור את הגירוש".
לפנייה לכתב/ת 
