בת 67 ומרגישה 20: סודות היופי של סנדרה שדה
השחקנית סנדרה שדה אוכלת מסודר, אך רוצה להפחית סוכר ובשר. היא מתרגלת פילאטיס, הליכות ומדיטציות קצרות, אך רוצה להספיק יותר. המומחים מציעים לה להימנע מטרנדים תזונתיים מופרכים, לבלות קצת בחדר הכושר ולהפסיק להיות כל כך קשה ושיפוטית עם עצמה
מי אני
"אני משחקת בהצגות 'החדר האחורי' ו'סימני דרך', משתתפת בעונה החדשה של 'סברי מרנן' ובסרט 'האופה מברלין'. גרה בתל־אביב, נשואה למוני מושונוב, סבתא לשני נכדים. אני בת 67 וחצי אבל אוהבת להגיד שאני בת שבעים, ככה מקבלים מחמאות בכמויות. 1.57 מ', שוקלת 56 קילו".
יום העבודה שלי
"אני מתמודדת עם הצרה של המקצוע שלי, שאין בו שום סדר יום. אני שואפת לעשות כל יום פילאטיס אצל הגורו שלי, דליה מנטבר, כבר ארבעים שנה, אבל התחלנו עונה חמישית של סברי מרנן ויש לי כל בוקר וכל ערב הצגה, אז זה נורא קשה. בצהריים אני נכנסת לסדין חשמלי רותח וצולה את עצמי בהנאה, אומרת לעצמי 'אני כבר זקנה, מגיע לי לנוח'. אני מרגישה כמו בתולת ים בת עשרים, אז אני נקרעת בין התשוקה להיות ספורטאית לתשוקה לנוח.
"אני סובלת מאסתמה מגיל 45, מאז אני לוקחת סטרואידים קבוע, אבל עכשיו אני פתאום מרגישה שהגוף שלי לא יכול לסבול את זה יותר. אני לוקחת הרבה פחות וקולטת שסתם לקחתי כל השנים, זו תובנה מאוד אכזרית וכואבת. אני מסתובבת עם קצת נזלת, אבל לא נורא.
"אני קמה ברבע לשמונה כי יש הצגה בעשר בבוקר, וכשיש הצגת חוץ בערב אני לא הולכת לישון לפני שתיים בלילה. במהלך היום אני עייפה וממורמרת, יש לי רגשי אשמה שלא עשיתי ספורט, מאחורי הקלעים אני עושה יוגה ומתיחות, אז אני לא מרגישה לגמרי מאובנת.
"עדנה מזי"א, חברתי הטובה, כתבה לי בלי סוף תפקידים ראשיים מרהיבים. כעת אני בתפקיד שהמציאה עבורי בהצגה 'החדר האחורי', ואני יודעת שמחכה לי עוד הפקה עם תפקיד נהדר שהיא בונה לי. אנחנו חיים בעידן שבו נשים כמו דבורה קידר וליא קניג, שביחד בנות כמעט 200, יכולות ליצור ולהופיע. זה נותן אופטימיות קוסמית בלתי רגילה, הן ממש נותנות השראה איך להתקדם הלאה עם הגיל".
התזונה שלי
"אני גדלתי על בשר, קצת כל יום, וסוכר וחיטה. בגלל כל התיאוריות שתוקפות אותנו אני מתייסרת ושואפת להוריד את זה מהתפריט, אבל לא בהצלחה מרובה. אני במאבק יומיומי לאכול לחם כוסמין ולא מטוגן. אני עושה דיקור והמדקר לימד אותי לאכול כל בוקר דייסת קוקו (דייסת דגנים מקרוביוטית – ג.ק) שעושה לי סוג של שקט בבטן. אחר כך אני אוכלת סנדוויץ' עם ירקות ואבוקדו.
"בצהריים סלט עם לחם ותבשיל ירקות, לפעמים אוכלת קציצות כרוב או עדשים, ואם אני לא אוכלת שבוע בשר אני מתגעגעת. פעם בכמה זמן אני אוכלת פולקע עוף או קציצה, אבל לצערי מוני לא נוגע בבשר. הוא גם אדוק בעניינים כמו בלי גלוטן, אז אני אוכלת מה שהוא אוכל. על חצילים ויתרתי בכאב כי הם ממשפחת הסולניים וזה לא טוב לי. בערב אני מכינה סנדוויצ'ים טעימים לעבודה, אני חותכת לעצמי קערה מלאת פירות ומשתדלת לא לאכול דברי חלב בגלל האסתמה.
"החטא הגדול הוא מול המתוק: אני קונה במכולת צימוקים מצופים שוקולד ויכולה לגמור חבילה ביום. אני אוכלת מזה בכל הזדמנות. כרגע אין לי בעיות סוכר, עשיתי בדיקות דם. סדר היום שלי לא קבוע, אז גם האכילה לא. לפעמים אני לא יכולה להירדם אם אני מרגישה רעב, אבל אני משתדלת לאכול שארית סלט עם טוסט לחם כוסמין".
כושר
"כמה שאתה עושה זה לא מספיק. אין יום שאני לא נותנת לעצמי ציונים כמורה קפדנית לגבי הכושר שלי. נשים תמיד אומרות, 'כשהייתי צעירה התאמנתי המון' וזה מעצבן, פתאום גם לי יש תירוצים כמוהן. יש ימים שאני מתאמנת כל יום או שלוש פעמים בשבוע, ואם ממש אין לי זמן אז פילאטיס אחת לשבוע. אסור להפסיק הליכון, כי לחזור לזה קשה כאילו טיפסתי על הר.
"בגילי חייבים להקפיד, כי מגיל שישים והלאה כמעט בלתי אפשרי לחזור. אם אני מצליחה כל יום פילאטיס אני מרגישה נפלא, שלוש פעמים זה סביר, פעם אחת זה לא מספיק, אז בכל פעם שאני רואה שולחן אני נמתחת עליו. חשוב לעשות הליכות, כי זה הכי בריא לסובלים מאסתמה, ופילאטיס מעצב את הגוף אבל לא מספיק ללב ריאה. צריך לשלב ביניהם".
קראו עוד בערוץ הבריאות:
10 שיטות להתגבר על הרעב בדיאטה
כך מעודדים רכיבה בעמק הסיליקון
המצלמה לא משקרת - דינמיקה של אחיות
טיפוח
"אני שפן הניסיונות האולטימטיבי. אני אוהבת ללכת להיכל הקודש של חיי אצל רונית רפאל, שראתה אותי לפני יותר מעשרים שנה בהצגה 'זרים' עם מוני והציעה לי להיות פרזנטורית שלה. לשמחתי, מאז אין לי ג'ינג'ים על הידיים. אני אוהבת להיות כמה שיותר משועבדת, לפעמים פעם בחודש ולפעמים מכריחים אותי לקחת פסק זמן.
"יש סל מלא הפתעות. אני עושה בין השאר טיפול קולגן, מיצוק לפנים ולגוף, הדגשה של גבות, עפעפיים ושפתיים. איכות הליפסטיק בגילי כבר לא יושבת טוב, אבל אחרי הדגשה זה יושב טוב ולא נבהלים כשמסתכלים בראי. אני מורחת קרמים וסרומים שמשפרים את איכות העור, וגלי רדיו זה גאוני.
"הטיפולים עבורי הם כמו ספא מפנק וכל כאב שקשור לנושא הזה הוא מתנה. אני עושה גם מילוי, מה שנקרא מכל טוב. אני קשה עם עצמי, אני עוברת ליד הראי וקשה לי להגיד שאני נראית טוב. עשיתי שני ניתוחי פנים ואני מפנטזת בלילות על עוד אחד, ועשיתי גם הרמת גבות כי נשבר לי להיות מכורה לבוטוקס. אי־אפשר לנצח את הטבע, אבל זה לגיטימי לשאוף להיראות טוב, כי זה מבריא את הנפש. הבריאות והאופי חשובים, אבל כשאת משדרגת את הצורה זה מבורך".
לנפש
"הנושא מטריד אותי מאוד. חשוב לי לדעת מה אפשר לעשות כדי שהנפש לא תתעייף ותישאר שמחה. אני מנסה להגיד לעצמי שאני על הבמה וזה אושר בלתי נלאה, אבל זה לא כל כך פשוט. אני צריכה להזין את הנפש עם עוד משהו. כשאתה שחקן כל כך הרבה שנים אתה מאבד את היכולת לבלות, כי הסנדלר הולך יחף. אני ומוני עוברים על הכותרות של הסרטים וזה הכי קרוב לצפייה בסרט שאנחנו מגיעים. עדנה מזי"א שולחת לי ספרים, אבל אני לא מספיקה לקרוא.
"עשיתי 'הילינג פרנטס', שיטה שבה אתה מרפא את הילד שבך עם מדיטציית אור. זה היה טוב, ואני עושה מדיטציות קצרות כשמתאפשר לי. הייתי רוצה לעשות עשרים דקות, אבל יש לי חמש דקות פה ושם. אני אוהבת חום, תמיד לבושה באופן מגוחך, ואני לא בטוחה אם זה בריא לצלות את עצמי. אני גם ישנה עם כובע וגרביים ועדיין קר לי. אני חוששת שאלו סימני זיקנה, למרות שהבדיקות שלי תקינות. האמת שגם אבא שלי הסתובב עם כובע בלילה.
"אני מקשיבה לרפואה האישית שלי, הגוף שלי יודע מה הוא צריך. סבתא שלי חיה עד 104 ועשרה חודשים, אמא שלי נפטרה בגיל 90, קיבלתי תורשה מבורכת, אך אני לא שואפת לחיות לנצח. אני זקנה באופי שלי, אבל אולי זקנה וילדה זה דומה. אני ומוני אוהבים אחד את השני, אבל לא עושים כלום יחד חוץ מלעבור על כותרות של סרטים. אנחנו מסתכלים על סרטונים של הנכדים מברלין וזה לנפש מתנה יקרה מפז. כשחקנית וכרעיה החיים שלי נראים כמו שחלמתי. כאמא זה דורש שיפור. אני רואה רק את השגיאות ומקווה שהילדים יסלחו לי".
שורה תחתונה
"החיים יודעים להיות יפים גם כשקשה".
מה אומרים המומחים?
רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, המרכז לרפואת ספורט שערי צדק:
"סנדרה שומרת על תזונה מאוזנת המבוססת על אוכל טרי, בריא ומזין. היא מרבה באכילת ירקות ופירות. היא ממעיטה בצריכת מוצרי חלב ובאכילת בשר, לכן חשוב שתצרוך כמות מספקת של חלבון ממקורות אחרים כגון דגים, ביצים, טופו ומוצריו וקטניות כמו חומוס, עדשים ושעועית. בשל צריכה נמוכה של מוצרי חלב עליה להקפיד להעשיר את התפריט בסידן ממקורות כגון טחינה, ברוקולי, כרוב, סרדינים ושקדים.
"סנדרה אימצה במהלך השנים מספר הרגלים תזונתיים המבוססים על תיאוריות וטרנדים חסרי ביסוס מדעי, אשר גורמים לה לצמצם את המגוון התזונתי שלה. לא נמצאו יתרונות בריאותיים לתזונה ללא גלוטן עבור אנשים שאינם חולים במחלת הצליאק או שאינם רגישים לגלוטן. בנוסף, לא ברור מה הסיבה לכך שהיא נמנעת מאכילת ירקות ממשפחת הסולניים.
"סנדרה אינה צריכה להרגיש שהיא חוטאת כשהיא אוכלת משהו מתוק, אולם מוטב שתיקח עימה למשך היום שקית עם חופן מתוך חבילת הצימוקים שהיא קונה".
יואב אבידר, מנהל הג'ימנסיה, בית הספר להסמכת מדריכי כושר ותנועה:
"הפילאטיס עוסק בחיזוק, שיפור טווחי התנועה ועבודה על מרכז הגוף, וההליכה היא פעילות אירובית מצוינת, במיוחד אם היא נמרצת. סנדרה שואפת להתאמן מדי יום, אבל גם 3־2 אימונים בשבוע הם משמעותיים.
"אימון קבוע, המשלב אלמנטים של שיווי משקל, כוח ובנייה של מסת שריר, גמישות ואירובי עוזר לשמר תפקודים ברמה טובה ומעלה חיוניות, עצמאות ואיכות חיים בכל גיל. הייתי ממליץ לה לשלב בתוכנית השבועית גם אימוני כוח קלאסיים (לדוגמה בחדר כושר) שיחד עם הפילאטיס וההליכות יסייעו בשמירה על תפקוד גופני טוב לאורך שנים".
ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור:
"סנדרה נראית מעולה, ולכן הייתי ממליצה לה להמשיך לרווח את תדירות טיפולי האנטי־אייג'ינג הרפואיים (פעם בחצי שנה זה מספיק), ובין לבין לעשות מדי פעם טיפול בגלי רדיו למיצוק העור או טיפול קוסמטי לחידוש העור".
צביה חי־אל - מנחה, מאמנת, מנהלת מרכז מעגלים:
"סנדרה היא אישה מיוחדת במינה. מעין תמהיל של אופטימיות מרגשת והבנה עמוקה וריאלית מאוד של החיים, ואת הכל היא מתבלת בהומור ובתבונה משובבת נפש, שמגיעה כנראה עם הגיל והניסיון. יותר מהכל אני שומעת בין דבריה איזו בקשה פנימית ואולי לא כל כך מודעת לעשות איזה סוג של שלום פנימי או השלמה עם חייה וקצת להצליח לנוח.
"כדאי לה בהחלט ללמוד קצת לשחרר את הרצון לשלוט בדברים ולהגיע לאיזו שלמות בנושאי התזונה והכושר. מאבקים פנימיים אינסופיים מול תזונה וכושר אינם תורמים באמת להשגת היעדים, לפעמים אפילו להפך.
"הייתי מציעה לה להסתכל ולהתמקד יותר בהישגים שיש לה במקום לגדל הררים של ביקורת עצמית בלתי נגמרת. זה לא מוסיף חן לחיים וגם לא מייצר מוטיבציה לשינוי, זה סתם טרטור פנימי מציק ומיותר. יש לסנדרה המון דברים להודות עליהם, חיים מלאים, תוססים ומגוונים, חבל על כל רגע שהיא לא מחוברת לזה.
"גם בתחום המשפחה והאמהות כדאי לעשות תהליך של השלמה עם כל הטעויות שאנחנו עושים כהורים, על כל מה שעדיין בר־תיקון ועל מה שכבר לא. כל ילד מוליד שק של רגשות אשם להוריו, זהו תהליך טבעי לחלוטין. עם זאת, יש שלב בחיים שניתן להוריד אותו מהגב ולומר לעצמך: 'עשיתי את הכי טוב שלי. נקודה'.
"בנוסף לזה הייתי מציעה כן קצת להתאמץ ולצאת מדי פעם לסרט ביחד עם מוני, או סתם לטיול בים בשקיעה, ולצחוק ולחגוג יחד את מה שיש להם – וזה המון".
הכתבה פורסמה היום במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
