"אחרי החגים": למה אנחנו דוחים דברים?
אין לכם כוח לנקות לפסח, ללמוד למבחן או שאתם דוחים את הדיאטה ל"אחרי החגים"? מומחית עם טיפים איך למנוע דחיינות
בשיתוף בנק הפועלים
מי מאיתנו לא מכיר את ההבטחה המוכרת שאנו אומרים לעצמנו פעם אחר פעם, כשאנו רוצים לעשות שינוי מהותי בחיים: "אחרי החגים". בין אם מדובר בדיאטה המיוחלת, בהרגלי תזונה בריאים יותר, במציאת עבודה מכניסה יותר, בפתיחת תוכנית חיסכון בבנק, בהרשמה ללימודים באוניברסיטה או בהחלטה לחפש זוגיות אמיתית לחיים. אנו נוטים לדחות את הדברים ולהשאיר את המצב על כנו, למרות שבטווח הארוך אנו נפגעים מכך.
אז ממה נובעת אמירת "אחרי החגים" הזאת, האם היא טובה או רעה ואיך בכל זאת אפשר לשנות את התרחיש הצפוי והפעם באמת לקיים את ההבטחה שנתנו לעצמנו? "הבטחת אחרי החגים מבטאת את אפקט הדחיינות במנגנון קבלת ההחלטות שלנו", מסבירה ד"ר דנית עין גר, מומחית להתנהגות צרכנים ושיווק, בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. "באופן כללי לאנשים יש את המוטיבציה הבסיסית למקסם חוויות חיוביות כמו הנאות וצ'ופרים ולמזער חוויות שליליות כמו הפסדים ועונשים".
ד"ר עין גר מביאה לדוגמה את הדחיינות בניקיונות הבית לקראת פסח. "פעולת הניקיון אינה מעניקה לנו הנאה גדולה והיא אף מהווה בעינינו כמו עונש, למרות שאנחנו יודעים שהתוצאה חיונית וראויה", היא מסבירה. "כך, התנהגויות שאנחנו דוחים הן התנהגויות שאנחנו מבינים אמנם את חשיבותן, כמו ניקיון הבית או בריאות גופנו, אבל מה שמאפיין אותן הוא שהתועלת שלהן נמצאת בעתיד - כאשר המזעור שאנחנו נוקטים בנוגע לחוויה השלילית, נמצא בהווה ובגלל זה אנחנו נוטים לדחות את הפעולות האלו".
וזה לא רק התחום היחיד שאנחנו נוטים לדחות בו דברים. "זה נכון לגבי כל דבר שהוא משימה שהיא בלתי נעימה אבל מבטיחה תועלת כלשהיא בעתיד – אנחנו רואים את אותה התנהגות בהרגלי ההליכה למכון כושר, מיחזור פסולת, דיאטה, כמו גם פרויקטים שאנחנו מבטיחים שנעשה בבית כמו סדר במרתף או ניקוי הגינה - למרות החשיבות העתידית שיש בהחלטות האלו לפעולה אנחנו מעדיפים למזער חוויות שליליות בהווה", אומרת ד"ר עין גר.
ישנם אנשים המוגדרים כבעלי אופי דחייני יותר מאחרים?
"כן. יש משתנה אישיותי. על הספקטרום אפשר למצוא אנשים עם רמת שליטה עצמית גבוהה עד כדי רמת קיצוניות של OCD, שלא יחוו את הדחיינות הזאת לעומת אנשים הנמצאים בקצה השני של הספקטרום עם גישה לחיים של 'לחיות את הרגע', שיבטאו יותר דחיינות וידחו את הדברים לרגע האחרון. בעלי השליטה הגבוהה הם אלו האנשים שהתחילו את הניקיונות זמן רב לפני החג ובנו לעצמם תוכנית עבודה מסודרת לכל יום לעומת אלו ששלושה ימים לפני הפסח ייכנסו לטירוף של ניקיונות. אם נבחן את הדברים על פני מספר שנים נראה שההתנהגות הזאת חוזרת על עצמה כל שנה".
יש הבדלי מגדר בנוגע לדחיינות?
"לא. זהו משתנה אישיותי שהוא מעבר למגדר. מה שכן יש קורלציה בהתאם לשכבות גיל וילדים הם מטבעם בעלי שליטה עצמה נמוכה יותר ונוקטים יותר בדחיינות".
איך מתמודדים עם דחיינות על מנת לקיים את ההבטחות שלנו לעצמנו?
"דרך אחת היא להציב לעצמנו יעדי ביניים עם זמנים מוגדרים - לקחת את הדבר המעיק ולפרק אותו לגורמים קטנים ופחות מעיקים: אם נניח אני חושבת על ניקיון כל הבית לפסח בתור משימה ענקית וקשה, אז אני יכולה לפרק את זה לגורמים ולקבוע שכל יום אני אנקה ארון אחד בלבד, וארון אחד זה לא כזה מאיים מבחינתי. דרך שנייה, היא תגמול מהנה למשימות האלו: אפשר להצמיד לכל משימה לא נעימה צ'ופר קטן ואז אם מדובר על משפחה אנחנו יכולים לקבוע שמעכשיו כל ילד מנקה את החדר שלו במשך שעה ביום ואחר כך הולכים לאכול גלידה. אז נכון, זה לא שהמשימה הפכה להיות פחות מעיקה אבל יש לנו בונוס בהווה שדוחף אותנו לעשות את זה".
"דרך שלישית" מסבירה ד"ר עין גר, "היא ויזואליציה שאנשים עושים לעצמם לכמה נפלא הם ירגישו בסוף התהליך. למשל בדיאטות אנשים מדמיינים לעצמם כמה נפלא הם ירגישו וכמה טוב הם ייראו בסוף הדיאטה. הדרך הרביעית היא התחייבות פומבית שבה אני מצהיר בפני אנשים נוספים שאני מתחיל בדיאטה או בניקיונות פסח. התחייבות כזאת מחייבת אותי כי אני יודע שעוד מעט ישאלו אותי איך אני מתקדם עם ההחלטה שלי ועל מנת לא להיות מובך אני ממש נכנס לתהליך. ניתן לראות את זה למשל בקבוצות ריצה: הרי אם כולם רצים ביחד, אתה לא תיעדר מהפעילות כי ישאלו אותך איפה היית.
"דוגמה אחרת לכך היא למשל ללכת לסופר לקנות חומרי ניקיון ולהניח אותם באמצע המטבח כתזכורת לכך שכבר השקעתי בזה כסף ואז אני מחויבת יותר לניקיון או למשל להבטיח למישהו לתרום בגדים לפני פסח, מה שייתן לי את המוטיבציה לנקות ולסדר את הארון כי אותו אדם ישאל אותי בקרוב מה קורה עם הבגדים לתרומה. באופן עקרוני על מנת לעשות משהו שאנחנו לא תמיד נהנים ממנו, אנחנו מלבישים עלינו מנגנונים שייכפו עלינו לעשות אותו על מנת לא להיות מובכים חברתית".
דחיינות היא שלילית לגמרי או שיש בה גם צדדים חיוביים?
"יש מצבים שאנשים ממהרים לעשות משהו ומגלים שהנסיבות השתנו ושאין בכך כבר צורך. כך שלפעמים כשאתה דוחה משהו אתה נותן לתהליכים להתבשל ואז אתה מגלה פתאום שהדבר לא היה הכרחי וכך לא עבדת לחינם. למשל אם השקעתי מאוד בניקיון הבית לפסח לצורך אירוח המשפחה בליל הסדר ופתאום מספר ימים לפני החג יש לי הצפה גדולה בבית ואני לא יכולה לארח את המשפחה ואנחנו מחליטים לעשות את החג בבית הארחה. בדיעבד עבדתי לחינם כי גם המשפחה לא הגיעה בסוף וגם כי הבית שלי מלוכלך עכשיו לגמרי.
"בסופו של דבר מדובר על התנהגות שנשמרה הישרדותית בטבע האנושי וזה נובע מכך שיש לה ערך. לא לכל דבר צריך לרוץ ומהר לעשות כי הפעולה הזו מצריכה מאיתנו אנרגיה שתבוא על חשבון משהו אחר. אז בטבע האנושי התקבע מעין מנגנון משמר אנרגיה שבמסגרתו אנחנו דוחים דברים שהם פחות דחופים לעומת דחופים יותר. אם מה שדחינו התבטל בסוף אז גם הצלחנו לבצע משהו דחוף יותר וגם חסכנו לעצמנו זמן, משאבים והשקעת אנרגיה מיותרת".
אז מה ההמלצה שלך?
"בסופו של דבר כמו בכל דבר בחיים חשוב למנן את הדחיינות לעומת הביצוע המידי. לא צריך לדחות את הניקיונות ליומיים לפני פסח אבל גם לא צריך להתחיל אותם חודש לפני החג כי זה יבוא על חשבון דברים אחרים, לעיתים חשובים לא פחות".
בשיתוף בנק הפועלים
לפנייה לכתב/ת 
