למה לא לגרש מרגלים שנתפסו
ארה"ב, קנדה ואירופה גירשו יותר ממאה דיפלומטים רוסים שחשודים כמרגלים. לפי ההערכות בוושינגטון יש עוד מתחזים רבים. למה הם יישארו?
ההחלטה של ארה"ב, קנדה ומדינות באירופה לגרש דיפלומטים רוסים הזכירה שהשיטה שהייתה בשיאה בימי המלחמה הקרה עדיין כאן: ריגול במדינות זרות במסווה של שליחות דיפלומטית.
הממצאים של הבכירים האמריקנים שפורסמו שלשום היו קשים: בארה"ב יש הרבה יותר ממאה מרגלים רוסים שמתחזים לדיפלומטים. ארה"ב החליטה לגרש רק 60 מהם, בתגובה להרעלת המרגל הרוסי בבריטניה. לפחות 40 מהם יוכלו להמשיך לפעול בוושינגטון, ובערים גדולות אחרות בארה"ב, כביכול במסגרת עבודתם במשרד החוץ הרוסי.
אז אם ארה"ב בטוחה שהם מרגלים, למה לא לגרש את כולם? לפי המומחים התשובה היא שלמרות שריגול עלול להיות מסוכן, ולרוב נחשב למהלך בלתי חוקי, הוא פעולה בינלאומית מקובלת. כל המדינות בעולם מרגלות, כמעט כולן שולחות לחו"ל מרגלים שמתחזים לדיפלומטים. גם ארה"ב.
"כבר מאות שנים שמשתמשים בשגרירויות ובצוותים דיפלומטיים לריגול בשדות זרים", מסביר הקולונל כריסטופר קוסטה, שפרש מצבא ארה"ב והיום מנהל את מוזיאון הריגול הבינלאומי בוושינגטון. הוא אומר שגם כשהמרגלים נחשפים, בדרך כלל עדיף לעקוב אחריהם בחשאי ולא לגרש אותם. "זה משחק של חתול ועכבר, צריך להבין עם מי האיש הזה נמצא בקשר", הוא אומר.
יש סיבה נוספת שבגללה ארה"ב לא מסלקת את כל מי שידועים כסוכני מודיעין רוסים. גם היא במשחק. כשמדינה אחת מגרשת נציגים של מדינה אחרת שחשודים כמרגלים, היא לוקחת בחשבון שאותה מדינה תנקוט בצעד דומה.
ב-2016, כשממשל אובמה גירש 35 דיפלומטים רוסים בגלל ההתערבות הרוסית בבחירות, גמלה לו מוסקבה בגירוש 35 אמריקנים. 23 דיפלומטים בריטים גורשו מרוסיה, בתגובה לגירוש 23 דיפלומטים רוסים מבריטניה. ככל שיותר מרגלים רוסים יגורשו מארה"ב, כך תישאר ארה"ב עם פחות מרגלים אמריקנים ברוסיה ותספוג נזק מודיעיני קשה.
כשמדינה שולחת מרגלים לשגרירות שלה במדינה שנחשבת לבעלת ברית, היא בדרך כלל "מצהירה עליהם" ואומרת לאותה מדינה מי הם. אותם מרגלים, שעדיין נחשבים לכאורה כדיפלומטים, יוצרים קשרים עם ערוצי המודיעין של המדינה המארחת. שתי מדינות עם יחסים עוינים, ארה"ב ורוסיה למשל, לא מספרות אחת לשנייה מי המרגלים. וכך יוצא לדרך "ציד מרגלים" בלתי נמנע.
ג'ון שינדלר, לשעבר איש הסוכנות לביטחון לאומי, אומר שאנשי ה-FBI וגורמים אמריקנים אחרים אוספים מידע על כל דיפלומט חדש של רוסיה שמגיע לוושינגטון. את חלק מהם מזהים במהרה לפי מקומות העבודה הקודמים – מידע שהיום קל מאוד להשיג, בין השאר בזכות גוגל.
תפקידים דיפלומטים אחרים ידועים לשמצה, ונחשבים "שורצים במרגלים". בין השאר מדובר בעובדים בתחום הביטחון והתקשורת, שאוספים מידע מודיעיני באמצעות יירוט שיחות טלפון או התקשרויות אלקטרוניות.
שינלדר אומר שאם אחרי בדיקת ה-FBI עדיין לא ידועים פרטים על הדיפלומט החדש, המעקב מתחיל. "צופים במה שהם עושים - האם יש להם פגישות חשאיות עם אנשים? האם הם משתמשים בשיטות להימנע ממעקב?", הוא מספר.
ארה"ב טוענת כבר זמן רב שהיא לא משתמשת במשרות מסוימות כהסוואה לפעילות מודיענית, כולל התפקידים בסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי ובחיל השלום. החשד שכל אחד מהעובדים והמתנדבים הוא מרגל עלול ליצור סכנה חמורה לעובדים הומניטריים. "יש כבר הרבה זמן כללים ג'נטלמניים בקשר לזה", אומר שינדלר.
במהלך המלחמה הקרה שטפו אלפי סוכנים חשאיים שהתחזו לדיפלומטים את ערי הבירה הגדולות במזרח ובמערב. באסיה, המזרח התיכון ואירופה נאבקו המרגלים מהמזרח ביריבים מהמערב. בין השאר בברלין, בנגקוק, וינה, אתונה, ביירות, בלגרד, קהיר וטהרן. אחרי נפילת ברית המועצות דעכה אותה פעילות, אך היא מעולם לא נעלמה.
"היקף הריגול היום גדול כמו במלחמה הקרה, אם לא יותר", אומרת אנגלה סטנט, לשעבר מומחית לרוסיה במועצה למודיעין לאומי. "יש רמה אדירה של חשד הדדי בין שירותי המודיעין שמעולם לא נעלם", היא מספרת.
למעשה, רק בשנה שעברה התלוננה רוסיה לארה"ב על מרגלים אמריקנים במוסקבה ובערים אחרות ברוסיה שמתחזים לדיפלומטים. "יש יותר מדי עובדים של ה-CIA והפנטגון שמרגלים במסווה של שליחות דיפלומטית. הפעילות שלהם לא תואמת את התפקיד שלהם", אמרה דוברת משרד החוץ מריה זחרובה.
לפנייה לכתב/ת 
