"תחת הקומוניזם לא הייתה פעילות דתית"
מקומוניזם שאסר כל פעילות דתית - למדינת היהודים. מרסל קונומי מספר איך זה מרגיש לעשות עליה מאלבניה, המדינה שרק בשנות ה-90 נפתחה למערב
מרסל קונומי הצליח לראות בחייו איך נראית מדינה קומוניסטית כמו בספרים. כמי שגדל בשנות ה-80 בעיר טיראנה, בירת אלבניה, הוא חש על בשרו את האופי של המדינה הסגורה שבה יש מעט מאוד זכויות פוליטיות ודתיות לאזרחים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >>
"הדברים השתנו בשנת 1990", הוא מספר. "היו רפורמות משמעותיות והרגשנו שהדברים נפתחים. זה גם היה הרגע שגיליתי שאני יהודי מצד אימי, וקרובי משפחה רבים, שעד אז לא ידעתי שהם יהודים, ניצלו את החופש ועלו לישראל".
למרות החופש היחסי, קונומי מספר שגם בשנות ה-90 היו הרבה קשיים, בעיקר כלכליים. "החלטתי לצאת ללמוד מנהל עסקים ביוון, ואחרי 5 שנים חזרתי לטיראנה. מצאתי שאכן היה שיפור, העיר התקרבה מעט לסטטוס של ערים אחרות באירופה והתחלתי את הקריירה שלי בבנקאות", הוא מספר.
קשיים כלכליים ושחיתות ציבורית
אבל קונומי הבין שהמדינה הענייה סוגרת עליו מכל הבחינות. הוא מתאר "הרבה קשיים כלכליים, הרבה שחיתות ומעט מאוד הזדמנויות לדור הצעיר. מבחינה יהודית הקהילה קטנטנה".
הוא התחתן והוליד 2 ילדים. "אשתי ואני חשבנו לא מעט על העתיד שלהם. לפני שנתיים וחצי החלטנו שיהיה להם טוב יותר בישראל, יצרתי קשר עם הסוכנות ועשינו את הצעד".
הכרת את ישראל?
"ביקרתי פה בעבר כמה פעמים ויש לי משפחה די גדולה שמתגוררת בעיקר בבאר שבע. כשעלינו, הגענו אליהם וגרנו בעיר לתקופה מסוימת. המשפחה, יחד עם משרד הקליטה, מאוד עזרו לנו בעיקר בחודשים הראשונים שהיו לא קלים. יש מחסומי שפה ומנטאליות, ואנחנו עובדים על ההסתגלות".
לדבריו, "אחרי מספר חודשים התחלנו לחפש עבודה וראינו שעיקר המשרות בתחום הפיננסי, שבו אנחנו מתמחים, הן באזור המרכז. מצאנו עבודה ועברנו לגור בפתח תקווה כדי להיות קרובים יותר למקומות העבודה".
איך אתה מסכם עד כה את ההחלטה?
"בשורה התחתונה, החוויה חיובית. הילדים נקלטו היטב, דוברים עברית ומרגישים טוב. יש עדיין לא מעט קשיים, וצריך להתרגל לאווירה אחרת מזו שגרנו בה עד עכשיו, אבל אני שמח להיות במדינת היהודים ולהתחבר יותר לשורשים שלי".