כנגד ארבע רווקות דיברה התורה
החכמה שידעה להימנע מראש מלשכב איתך, התמימה ששכנעה עצמה שהכול דבש גם כשלא היית שם, המרשעת שסיננה ונעלמה, וזאת שאינה יודעת לשאול היכן היא עומדת. ארבע רווקות, ארבעה מצבים וענבל חייט אחת שמנצחת על הכול בחרוזים
"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה". פאוזה דרמטית. רגע, האם זהו מקור החטא הקדמון? האם כאן בעצם החלה תרבות השיימינג, והאם יש לה עורך דין טוב שיגן עליה מתביעת דיבה? כל כך הרבה קושיות, כל כך הרבה מרורים וכל כך מעט תשובות לכתבי החרטומים שנכתבו בדמם של רווקים ורווקות מיואשים. ובכלל, מה עשו ארבעת הבנים שזכו לכזה שיימינג שעובר מדור לדור, והאם זה עובד גם בכיוון השני?
כי אם התורה דיברה כנגד ארבעה בנים, ושוויון זכויות ויוניסקס הם כבר לא מושגים גסים, חייבים לאזן את הקוסמוס של עולם הדייטינג והמסורת גם בגרסה הנשית. זאת הסיבה שהתנדבתי באומץ הפסח הזה להיות זו שתציג את ארבע הבנות הרווקות: חכמה, תמימה, מרשעת גדולה וזו שלא ידעה לשאול.
חכמה, מה היא אומרת?
אני לא סטיבן הוקינג, השם יקום דמו, אבל היום אני כבר יודעת לזהות את החור השחור שאתה, מר בחור החרטטן, מנסה לשאוב אותי אליו כשאתה מסמס לי "ערה?" בחצות, ומבטיח לשלוח לי את כרכרת הגט טקסי הכי מפוארת שתרי הזוזי שלך יכולים להרשות לעצמם. ברוח ההגדה, תרשה לי רק להגיד - כלבתא, במטותא. אם ציפית שאחרי סמס כזה אעשה חיקוי מוצלח לנילוס ואזרום אליך לדירה, קבל 'עצור' וקנס של ארבעים שנות יובש במדבר.
חוץ מזה, בסדר, אז אתה יודע לחצוב וודקה מסלע, יש לך מטה קסמים ואתה מבטיח לי סיור VIP בארץ המובטחת, פלוס צ'ייסר חלב ודבש. נהדר. עכשיו תכתוב את זה בקורות החיים שלך ותירשם לעונה הבאה של 'חתונה ממבט ראשון'. אני בטוחה שיעופו על נסיך כמוך. ברשותך, את ביצי הפסחא שלי אמשיך לחפש במקומות אחרים.
תמימה, מה היא אומרת?
תם-תם-תם. לא סתם זה נשמע כמו המוזיקה הדרמטית שיש בסרטים, שנייה לפני שמגיעים לרגע השיא. ככה בערך הלב שלי הרגיש ונשמע בכל פעם שהמכה התשיעית הכתה בי, ונהיה לי חושך בעיניים. "אני קורס מעבודה", "אני עייף", "אני לא בנוי לקשר מחייב כרגע", "אני אחזור אלייך", "בחייאת עיוני לא בוגד". שה תמים הייתי, לא פעם וגם לא שלוש. כשהלב מאוהב, השכל הישר נכנס לאזור ללא קליטה. גם כשהראש שלי כבר נצנץ לו כמו עץ אשוח מרוב נורות האזהרה, המשכתי להתחבר לפינוקיו הפנימי שבי, ולשכנע את עצמי שדבש, הכול דבש. כל יום שיקרתי לעצמי מחדש שזה לא אתה, זו לגמרי אני. ושאתה באמת רוצה אבל לא יכול, ואילו אני זו שתגרום לך לשנות את הכול.
מרשעת, מה היא אומרת?
ובלילות שנתי נודדת, אך במקום מלאכי שמיים שעולים ויורדים בסולם, אני רואה את רני רהב. הוא מצביע עליי וצועק: "רעה, רעה, רעה", משל הייתי השלי יחימוביץ' של כל רווקי העולם שבורי הלבב. אין לי חתול, המטאטא שלי כבר מזמן הוחלף באיי רובוט, ואת השיקויים שלי המרתי בשייקים של בריאות, ולמרות זאת יש כנראה כמה גברים שהיו שמחים לראות אותי נשרפת על המוקד. כישפתי אותם במילים, הפנטתי אותם במעשים, אבל גם עשיתי את הנורא מכל ושיחקתי אותה רוח רפאים. או כמו בשיר של קייטי פרי - הייתי חמה, הייתי קרה, הייתי כן, הייתי לא. סיננתי, פסלתי, שברתי, עשיתי סווייפ לשמאל, ועכשיו כמו ג'סטין ביבר, ארד על ברכיי ואתהה האם זה מאוחר מדי לבקש מכם למחול?
זו שלא ידעה לשאול, מה היא אומרת?
חברות, השמועות נכונות. באמת לקחתי את היפה מכל. הבעיה היחידה הייתה שאת כל הקטע של שילוב הידיים והחזרה להגדה, הוא עשה לא רק איתי אלא עם עוד שורה ארוכה של עלמות. מבט אחד בכחול שבעיניים, וההיגיון נזל לי מהאוזניים. איך אשאל אותו על הא ועל דא, כשאפילו השם שלי פתאום הפך ללא נודע? וזה לא שלא היו לי מיליון קושיות, פשוט פתחתי את הפה וכלום לא יצא.
בחישוב של עלות תיקון הלב השבור שלי מול התועלת שבחיים בבועה, אני מעדיפה לא פעם להישאר עם סימני השאלה. אני יודעת שברגע שאשתה מיץ אומץ ואכריח אותו להסתכל לי בעיניים במקום למרוח אותי בתירוצים, אסתכן בכך ששוב אמצא את עצמי בחושך, לבד, בוכה בכי (ת) מרורים.
חג שמח!
