בשנת 1939, רגע לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, חששו מדינות העולם להעניק לפליטים יהודים אשרות שהיה. רובנו לא ממש יודעים את זה, אבל מי שמיהרו להעניק לא פחות מ-100,000 אשרות היו מנהיגי הרפובליקה הדומיניקנית שפתחו את שעריהם ליהודי אירופה.

בפועל הגיעו לרפובליקה פחות מעשירית, ועוד אלפים השתמשו באותם האישורים בכדי לנוס מגרמניה ומדינות אירופה נוספות. היום, עשרות שנים אחרי, רובנו מופתעים לגלות את ההיסטוריה רחבת הלב של הרפובליקה.

מייקל שטרן, שהיה מפיק מסיבות ואירועים מהמצליחים בישראל ובעולם, גילה ממש במקרה על הזרועות הפתוחות של הרפובליקה והתפלא לגלות שכמוהו, מרביתנו בקהילה היהודית, לא מכירים את הסיפור. ״גדלתי כיהודי על זה שכל מי שמציל חיים, כאילו הציל עולם ומלואו וחייבים לזכור ולא לשכוח, והיה ברור לי שיש לעשות עם זה משהו. הרגשתי שיש כאן מעגל של הודיה שחייב להתקיים. גם ברפובליקה הדומיניקנית חשוב שידעו את הסיפור ויראו הוקרת תודה. צריכה לדעת כמה הם עזרו והיהודים צריכים להוקיר תודה. כקבליסט״, הוא מוסיף, ״אני יודע שבכל אופל יש אור וכאן האור הוא בהוקרת התודה. הבנתי שסופסוף יש לי משהו כל כך חשוב לעשות. הקרת תודה מביאה לטוב. אני חושב שזה אפילו יכול לשנות את הקארמה שלנו של העם שלנו לצאת מהלופ״.

אל הפרט הזה הגיע שטרן אחרי תהליך ארוך וצבעוני. שטרן נולד במנהטן למשפחה אמידה בין פארק אבניו ל-73. בבגרותו השתקע בישראל והקים חברת קייטרינג וארגון אירועים מאד מצליחה, שפרצה את גבולות המדינה עם הפקות גדולות גם בצרפת, אנגליה ושוויץ .״גם כשעשיתי אירועים, אמרתי שעשיתי אירוחים, מהמילה אירוח, חיבור וכך גם עשיתי בשנותי הארוכות בחברת נדל״ן בניו יורק״.

גדלתי עם הרבה יתרונות אבל תמיד הרגשתי שאני מחפש משהו. שטרן

אחרי ששב לניו יורק פעל כמנהל הקריאטיבי של חברת הנדלן סטונהנג' בבעלותו של הישראלי עופר ירדני. ירדני פנה לשטרן בעבר בכדי שיעניק לדיירים בעשרות הבניינים שבבעלותו ערך מוסף, ובדרך יצירתית ליצר עבורם את היתרונות של חיי קהילה. ״יצרתי חיבורים בין השכנים וחיבור למקום״, הוא מספר. ״ארגנתי אירועים לחבר בין שכנים, מעגלי תמיכה, ועשיתי תכנית תחת השם ׳לוקל וורמינג׳׳, יצרנו קשר עם עסקים שבסמוך לבניינים וחיברנו לדיירים, ערכנו אירועים שהובילו לשיתופי פעולה בין הדיירים, כל מה שיכול לייצר קהילה מחוברת״.

השיאים אליהם הגיע שטרן לא סיפקו אותו והוא הרגיש, להגדרתו, שמשהו חסר. ״גדלתי עם הרבה מאוד יתרונות אבל תמיד הרגשתי שאני מחפש משהו. אני מרגיש כל כך בר מזל על כל מה שהיה לי בחיים. קשה היה לי להבין למה אני עדיין מרגיש שמשהו חסר. גם כהורה, אני מלמד את ילדי ללכת אחרי הלב שלנו, להשתנות ולא להיתקע, לא באהבה ולא בכלום״.

כך הגיע מי שחי מילדות את חיי האלפיון העליון, הפך לשם דבר בעולם האירועים והוביל שדרוג יצרתי בעולם הנדל״ן בניו יורק, למסע של חיפוש. אחרי שסיים לימודי יוגה קונדליני הוא עבר ללימודי דולה סיעודית. ״אמריקה ממעטת לדבר על מוות״, הוא מסביר, ״אני הפכתי להיות דולה לאנשים גוססים. זה נולד כשחגגתי 59. פתאום הבנתי ששני ההורים שלי היו עדיין בחיים והבנתי שאני לא חוויתי מוות מעולם. לכן אני חייב בשלב הזה להבין ולהיערך. בטיבט״, הוא מוסיף, ״מלמדים את זה מגיל 18. בחברה שלנו לא מדברים על מוות אז כולנו מנסים לנטרל את החשש הזה״.

רוצה לתת ערך לכל החיים שניצלו שם. שטרן ברפובליקה הדומיניקנית

שטרן למד את המקצוע בבית הטיבטי בקולומביה, שמוביל אביה של אומה ת’ורמן. משם החל ללוות אנשים בדרכם אל המוות. “זו חוויה מדהימה. קודם כל אתה צריך להיקשר. יצא לי ללוות בהוספיס הרבה נשים שאין להן משפחה ואני מרגיש שיש לי כל כך הרבה מה לתרום. אני אוהב ללכת לשם. אני מרגיש ששם אנחנו מתאהבים ונפתחים. אני יודע שאני מתנה עבורן ובשבועות או חודשים האחרונים אפשר לעשות הרבה טוב. אנשים מפחדים מדבר כזה, אבל אני מאמין שזה תהליך חשוב מאוד. הדבר הזה נתן לי ערך להכל”.

שטרן עדיין לא ידע מנוח וקיווה להעניק עוד ועוד מעצמו. ״נולדתי בפארק אבניו, כל מה שעשיתי הצליח לי והרגשתי שחייב להיות משהו יותר מרק ליהנות מההצלחה ומזלך הטוב. כשהגיע הזמן לחופשה, לא יכולתי לחשוב על עוד חופשה, מפנקת והתחלתי לבדוק חופשות שבהן גם מסייעים ועוזרים לאחרים. כך״, הוא מספר, ״הגעתי לרפובליקה הדומיניקנית״.

כך למעשה הגיע שטרן לתשובה שחיפש, לטוב שמלווה בציונות, יהדות ועזרה לזולת. ״הגעתי לרפובליקה עם ארגון ׳סרסויס פור פיס׳. מבדיקת גוגל פשוטה בטרם נסיעתי, אחרי שכתבתי יהודים ורפובליקה דומיניקנית, עלה לי סיפור מדהים אודות המעשה האצילי שעשו הדומיניקנים עבור היהודים, כשאף מדינה נאורה לא עשתה כן״, מדגיש שטרן. ״מהמחקר שעשיתי נודע לי שרק מעטים זכו לוויזות, מאחר והארגונים היהודים באנגליה ואמריקה באותו זמן רצו לדחוף את הפליטים לפלשתינה וניסו לעכב את קבלת הוויזות”.

מרבית היהודים הגיעו לעיירה סוסה, אבל כיום ישנם כמה יהודים בודדים שעדיין חיים במקום. ״כולם עזבו ברגע שיכלו״, הוא מספר. ״היהודים בנו שם, ממש כמו בתהליך הישראלי, כמה תעשיות בסיסיות כמו זו של הבשר וזו של החלב״.

שטרן נסע בשנה האחרונה פעם אחר פעם לסוסה כשהוא נחוש להשלים את אותו מעגל מפתיע. “את ההחלטה עשיתי ממש בחודשים האחרונים״, הוא מסביר, ״נסעתי להתנדב בכפר סוסה, כשאני נחוש לא לנחש עבורם מה הם צריכים מתוך העולם שלי כאדם מערבי, אלא להבין באמת למה הם זקוקים. הסתבר שהבעיה הגדולה ביותר שלהם היא מי שתיה נקיים. מים״.

כך מצא שטרן את המקום אליו קיווה להגיע. הוא יספק מערכות למים נקיים ברחבי הרפובליקה הדומיניקנית ויעטר את המגדל, כל אחד מהם, במגן דוד ענקי. ״אני רוצה שזה יהיה סמל להוקרת התודה של היהודים לרפובליקה, והזדמנות גם למקומיים ללמוד על הפרק החשוב ומעורר הגאווה הזה בדפי ההיסטוריה שלהם״.

הוא הוציא עשרות אלפי דולרים מכיסו, שכר את שירותיו של סטארטאפ ישראלי והיום, כשהפרויקט עומד לצאת לדרך, הוא מקווה לגייס עוד פילנתרופים שמזהים, כמוהו, את המשמעות הגדולה של התכנית ומקווה ליצור קשר גם עם צאצאים של אותם פליטים. ״אני רוצה לתת ערך לכל החיים שניצלו שם״, הוא מסכם, ״מאחר והבעיה גדולה כל כך יש צורך ברבים, וצריך עוד הרבה יותר מזה”.

לסיוע ויצירת קשר:

michael@thesterngroup.net