תואר לבית"ר? הפנים היפות של הכדורגל הישראלי

קראתי אתמול את הטור של נועם טלמון. והאמת היא שהתאכזבתי מאותו נועם וגם מחלק מהתגובות. גילוי נאות - אני לא מכיר את נועם ואני אוהד בית"ר.

הקהל הצהוב-שחור(צילום: אפי שריר)

נועם מוסיף שאחרי שהקבוצה תזכה בתואר הוא יסיים עם הכדורגל הישראלי. חבל שסיימת, באמת חבל. אבל לוותר ולצאת בהצהרות זה פתרון קל שבו בחרת.

לשנות זה קשה. ולכן אני מזמין אותך לקרוא כמה משפטים על שינוי אמיתי.

כמו שאמרתי, אני אוהד בית"ר.

לא מאלה שאומרים "אני אוהד בית"ר" ומתכוונים ל"אל תתעסק איתי, אתה לא מכיר אותי".

אני אוהד בית"ר שגר בגבעתיים.

אני אוהד בית"ר נשוי + כלבה קטנה וחמודה.

אני אוהד בית"ר שעובד בהייטק המקומי.

אני אוהד בית"ר שלפעמים עדיין מרגיש לא נעים להגיד שהוא אוהד בית"ר (ואשתו בטח שלא מתגאה בזה).

במשחק מול נתניה היינו 12. לא כולם אוהדי בית"ר - אבל כולם לא עונים לסטראוטיפ הידוע של אוהד בית"ר.

12 אוהדים שלא מקללים.

12 אוהדים שמתחבקים בכל גול.

12 אוהדים שמדברים ומנסים לנתח את המשחק מכיוון מקצועי.

12 אוהדים שמדברים עם אוהדים אחרים על המשחק, על כדורגל ועל החיים.