התקווה לשחרור של רוצחת בעלה שאנס אותה

אישה בדואית שרצחה את בעלה ונגזרו עליה 11 שנות מאסר, עתרה לבג"ץ בדרישה שיכירו בה כקורבן בסחר בבני אדם. נור נמכרה בגיל 16 לגבר עיוור ובגיל 17 נמכרה בשנית כאישה שנייה לגבר בן 46, שאנס אותה. בינואר 2013 היא רצחה אותו והורשעה במסגרת הסדר טיעון. כעת היא דורשת שיכירו בה כקורבן סחר בבני אדם ותוהה מדוע לא עשו זאת כבר במהלך משפטה לפני חמש שנים. בספטמבר 2017 פורסם ב-ynet סיפור חייה ובקשתה לחנינה, שאותה הגישה ב-2016  לנשיא, אבל נענתה כי לא נמצאה לכך הצדקה בשלב זה. כעת הגישה שוב בקשת חנינה.

"סחר בקטינות בדואיות למטרות רווח כספי, השאתן בניגוד לרצונן, אילוצן לביגמיה ואיום ברצח על פגיעה בכבוד המשפחה באם ימרו את פי הסוחר בהן - הוא עניין עקרוני שבסמכות בג"ץ לדון בו", נכתב בעתירה שהוגשה באמצעות עו"ד רוני אלוני-סדובניק, נגד שרת המשפטים ומפכ"ל המשטרה. "מדינת ישראל עצמה עין שנים רבות מול תופעת 'סחר בילדים למטרת רווח' במדינת ישראל. זה אכן נשמע נורא, אבל זו המציאות בתוך קבוצות סגורות ומסורתיות החיות בשטח מדינת ישראל, והמדינה כשלה עד כה כשל קולוסאלי במיגור התופעה".

התצהיר של נור עם סיפור חייה, בבקשת החנינה ששלחה

על פי העתירה נור חייתה בתנאי שבי כל ילדותה, הוכתה מדי יום ובהגיעה לכיתה ז' אולצה להפסיק ללמוד ולהתחיל לעבוד בעבודות הבית. "חירותה נגזלה ממנה לחלוטין, היא מעולם לא הורשתה לצאת ממתחם השבט ואף לא ביקרה מעולם בעיר הסמוכה באר שבע".

בעתירה מתואר כיצד נמכרה נור תמורת 5,000 דינר לגבר עוור מבוגר ממנה, למרות התנגדותה, והיא אף ניסתה לשים קץ לחייה. לאחר מכן היא נמכרה בשנית לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה, אדם נשוי עם ילדים. "כבר בלילה הראשון הרוכש אנס אותה באכזריות, ומאחר שהתנגדה לו הכה אותה בכל חלקי גופה". לאחר שראתה שהיא לכודה וללא מוצא החליטה לרצוח אותו. על פי העתירה, פרקליטות המדינה ידעה את כל העובדות הללו אך מנעה ממנה ברשלנות ושלא כדין את מעמדה המשפטי כ"קורבן סחר בבני אדם". היותה קורבן סחר, נטען, צריך להיות כעת חלק ממערך השיקולים להמליץ על חנינתה. בכלא נווה תרצה החלה נור בהליך שיקום ולמדה לקרוא ולכתוב בעברית.

עו"ד אלוני-סדובניק. להעביר מסר לקהילה הבדואית(צילום: אורית אלון )

"אילו היו מעניקים לה את ההגדרה הנכונה המשפטית, כקורבן סחר בבני אדם, אין ספק שההריגה שנאלצה להרוג הייתה מוכרת כהגנה של אדם שמנסה לגונן על עצמו מפני אונס וכנגד הפיכתה לחפץ שמוכרים וקונים". על פי העתירה, ייתכן שאם נור הייתה מקבלת את המעמד המשפטי לו היא זכאית, היא לא הייתה מאבדת את חירותה בפעם השלישית בחייה הקצרים.

עו"ד אלוני-סדובניק הוסיפה כי "הקהילה הבדואית שבחרה לנטוע את יתדות אוהליה בשטח מדינת ישראל חייבת לכבד את חוקי המקום ולהפסיק את שוק הסחר בילדות ואת הביגמיה. מחלקת המדינה האמריקנית הסכימה להחזיר את ישראל לדירוג המדינות שכביכול נאבקות בסחר בבני אדם. זהו שטר שישראל חייבת לפרוע, קודם כל על ידי הכרה בנור כקורבן סחר בבני אדם בהתאם לחוק, חנינתה המלאה מרצח הקונה שאנס אותה וכלא אותה, והעברת מסר לכל ראשי הקהילה הבדואית שאסור למכור ולקנות נשים ואסור לבחור במקומן את בן זוגן לחיים".

המשטרה היא הסמכות להכרה באישה כקורבן סחר בבני אדם, דבר המאפשר לה שיקום וקבלת מקלט. עניינה של נור מתחדד לנוכח העובדה כי ישנם מקרים בהם המשטרה הכירה בנשים ערביות כקורבנות סחר. המקרה האחרון הוא זה של נערה פלסטינית, שחויבה להינשא לבן 25 מהנגב למרות שהייתה מתחת לגיל 14. היא נמלטה לחברון, פנתה לשוטרי מג"ב ולאחר מכן הועברה למקלט.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "העתירה התקבלה ואנו נשיב לה באמצעות הפרקליטות כמקובל. ללא קשר למקרה זה או אחר, נציין כי ככל שמתבסס החשד לביצוע עבירה פלילית ובכלל זה בתחום הסחר בבני אדם, משטרת ישראל פועלת במישור המודיעיני, החקירתי והמבצעי ללא דיחוי, בהתאם ובכפוף לסמכות המוקנית לה בדין".

מהפרקליטות נמסר בתגובה: "בקשתה של העותרת להכרתה כקורבן סחר לא עלתה במהלך ההליך, לא במהלך ניהול התיק ואף לא במהלך ניהול המו"מ שהניב את ההסדר שגובש על דעת ההגנה והעותרת. מעבר לכך, לא הייתה כל אינדיקציה בתיק עצמו - לא מבחינה עובדתית ולא מבחינה ראייתית - שמדובר בקורבן סחר. מכל מקום, לאחר שסוגיה זו הועלתה לראשונה על ידי  העותרת בבקשה שנייה לחנינה שהוגשה מטעמה, עמדת המדינה באשר לנדון תגובש, כמקובל".