סופם של הפינגווינים המלכותיים?
שינויי האקלים גורמים לדגים שהם טורפים לנדוד דרומה, הרחק מהאיים המתאימים לקינון של הפינגווינים האלה. חוקרים מזהירים כי המין עלול להיכחד בשל כך
מה יעשה בעל חיים טורף, שהטרף שלו משנה את מיקומו ועובר עוד ועוד דרומה? התשובה הברורה היא שהוא ייאלץ לנדוד דרומה בעקבות הטרף. כשמדובר בפינגווינים, הדבר לא עד כדי כך פשוט. העופות מטילים את ביציהם על האדמה, וצדים דגים בים. בעקבות שינויי האקלים הדגים שהם טורפים מתרחקים, והם נאלצים לשחות אחריהם דרומה, רחוק יותר ויותר מהחופים שעליהם נמצאים צאצאיהם. אם לא ימצאו איים מתאימים סמוך לאזורי הטרף החדשים, הם פשוט ייכחדו.
מדענים מאירופה ומארצות הברית בנו מודל שחוזה את יכולתן של מושבות הפינגווין המלכותי (Aptenodytes patagonicus) להתמודד עם התחממות האוקיינוסים. הממצאים אינם מעודדים: אם המצב הנוכחי ימשיך, עד סוף המאה כמחצית מהפינגווינים יאבדו לחלוטין את שטחי המחייה שלהם, ועוד 20 אחוזים יוכלו לשמור עליהם אך ייאלצו לשחות מרחק רב מאוד בשביל למצוא מזון, דבר שיפגע ביכולת ההתרבות שלהם ובסיכוי של האפרוחים לשרוד.
מקור המזון העיקרי של הפינגווינים המלכותיים הוא דגים קטנים שמתרכזים באזור שנקרא "הרכס האנטרקטי" (Antarctic Convergence) – שם מים קרים מאנטרקטיקה פוגשים במים החמים יותר הבאים מצפון. המפגש הזה יוצר עלייה של מי עומק לכיוון פני הים, מפזר את הנוטריינטים המצויים במים וגורם לשפע של בעלי חיים להתקבץ שם. הרכס האנטרקטי מקיף את הקוטב הדרומי, וככל שטמפרטורות האוקיינוסים עולה, הוא מתקדם לכיוון דרום.
הפינגווינים מסוגלים לשחות כ-350 קילומטר לכל כיוון למצוא מזון ולהביא אותו לצאצאיהם על החוף, אבל גם ליכולת השחייה שלהם יש גבול. בנוסף, האפרוחים נאלצים לצום כאשר הם מחכים להוריהם. ככל שאתר המזון העיקרי רחוק יותר, כך האפרוחים צמים זמן רב יותר, והסיכון לחייהם גדל. מעבר למרחק מסוים, ההורים אינם יכולים עוד לכלכל את צאצאיהם, והמושבה אינה מסוגלת להתקיים.
לעבור או להיעלם
המושבה הגדולה ביותר של הפינגווין המלכותי נמצאת באיי קרוזה (Crozet) שבדרום האוקיינוס ההודי. 700 אלף הפרטים במושבה הם כמעט חצי מסך כל הפינגווינים המלכותיים החיים כיום. אך לפי תחזיות המדענים, גורלן של המושבה הזו ושל מושבות נוספות כבר נחרץ. "הם יצטרכו או לעבור למקום אחר או פשוט להיעלם" אמר אמיליאנו טרוקי (Trucchi), ממובילי המחקר, בראיון לניו-יורק טיימס. "המושבות הגדולות ביותר נמצאות על איים שיהיו רחוקים מדי ממקור המזון". וככל שהטמפרטורה הגלובלית תעלה, הרכס ינדוד דרומה ויותר מושבות ייפגעו.
האם יש סיכוי שהפינגווינים ימצאו בית אחר? בניגוד לקרוביהם, הפינגווינים הקיסריים, הפינגווינים המלכותיים אינם מסוגלים לקנן על הקרח, דבר שמגביל את האפשרויות שלהם. ובכל זאת, יש כמה איים, כמו האי בובה (Bouvet) בדרום האוקיינוס האטלנטי, שיוכלו אולי לשמש למטרה זו.
המחקר מצביע על עוד אחת מההשלכות הרבות של שינוי האקלים: אובדן שטחי המחיה של טורפים בשל הגירה של בעלי החיים המשמשים להם טרף. הפינגווינים אינם היחידים הצפויים לסבול מכך, אך משום שהם זקוקים לאדמה יבשה ונקייה מקרח כדי לקנן, וזו נדירה כל כך באזור הקוטב הדרומי, הפגיעה בהם קשה במיוחד.
הממצאים, אומרים החוקרים, "מדגישים את החשיבות שבפעולה מידית, כדי למנוע את התרחישים הגרועים ביותר" של ההתחממות הגלובלית. לפעולות כאלו יש חשיבות רבה, שכן לפי המודל, לא מעט מהפינגווינים חיים במושבות הנמצאות "על הגבול": בתרחישים הקיצוניים של שינוי האקלים הן ייעלמו, אבל אם הטמפרטורות יהיו רק קצת יותר נמוכות חלקן יצליחו לשרוד.
בנוסף, החוקרים קוראים לארגוני שמירת הסביבה להיערך לנדידה אפשרית של הפינגווינים לאיים כמו בובה, ולנקוט אמצעים שיבטיחו את קיומם כמקום מפלט עתידי לפינגווינים, כמו הגבלה של הדיג והתיירות. לאחרונה מושבה גדולה במיוחד של פינגווינים מסוג אחר, אדלי (Pygoscelis adeliae), התגלתה באי סמוך לאנטרקטיקה, ונראה שבשל מיקומה הדרומי שינוי האקלים משפיע עליה פחות מאשר על המושבות הצפוניות יותר.
התגלית מעוררת תקווה שאפשר יהיה למצוא מקום כזה גם עבור הפינגווינים המלכותיים, אבל זה לא יהיה קל. "קשה לחזות את התוצאה, אבל אין ספק שיהיו כאלו שיאבדו בדרך" אמרה סלין לה בוהק (Le Bohec), מכותבות המאמר, בראיון לגרדיאן. "כדי שנוכל להציל לפחות חלק יש להתחיל כבר עכשיו בפעולות שימור יעילות, וחשוב עוד יותר, פעולות מתואמות באופן גלובלי נגד התחממות כדור הארץ".
ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
