במהלך החג הם החליטו להתגרש. למה זה קרה להם
בשנים האחרונות ניתן לראות איך לא מעט זוגות מחליטים לפרק את החבילה במהלך חג הפסח. האם באמת מדובר על תקופה קצרה ואינטנסיבית שמובילה להחלטה הגורלית להתגרש, או שאולי זהו קיצו של תהליך מחשבתי ארוך הרבה יותר?
לאורך השנים אנחנו רואים כיצד אחרי חג הפסח עולה כמות הזוגות המחליטים להתגרש באופן משמעותי. רבות כבר דובר על הזוגיות שנכנסת לסיר לחץ בתחילת החג, וצוברת עוד ועוד אנרגיה לוהטת שמתפרצת בעוצמה ברגע אחד של חוסר שליטה ותשומת לב. אך האם באמת מדובר על תקופה קצרה ואינטנסיבית שמובילה להחלטה הגורלית להתגרש, או שמא מדובר על קיצו של תהליך מחשבתי ארוך שמתפרץ בחג?
ההחלטה להתגרש אינה החלטה שנלקחת בקלות ראש. אנשים שמחליטים להתגרש עוברים תהליכים רגשיים מורכבים, ומתמודדים עם שאלות הרות גורל שהתשובה להן תקבע כיצד יראו חייהם בהמשך הדרך. במאמר זה אני מבקש לתאר את הלך הרוח של חלק מהאנשים שפנו אליי במהלך השנים בתקופת הפסח. המכנה המשותף של האנשים הללו הוא שהם בחרו לצאת מתחושה של עבדות לתחושה של חרות מסיבות שונות, ובחרו בפסח כנקודת הזמן הנכונה עבורם לבצע את השינוי.
הפכנו לשותפים לדירה
אחרי שנים של התנהלות מכאנית בבית, מרגיש אחד מבני הזוג שהוא חנוק ואינו יכול עוד. אותו בן זוג מתאר תחושות של חוסר הערכה, חוסר אינטימיות, תקשורת אפסית ואובדן אמונה בזוגיות הנוכחית. "כמו שותפים לדירה" הוא מונח מאוד שכיח בקרב זוגות שמחליטים להתגרש מסיבות אלו.
חייתי בשביל כולם מלבד למען עצמי
בעיקר כאשר הילדים גדלים וההורה רואה כיצד ביתו מתחיל להתרוקן (תסמונת הקן המתרוקן), מתחיל בן הזוג לחשוב כיצד יראו חייו בהמשך הדרך. האם אני באמת רוצה להישאר עם בן הזוג שלי לשארית חיי? האם אני מגשים את הייעוד שלי? כאשר התשובה לשאלות הללו מעלה את התובנה שהזוגיות במבנה הנוכחי שלה פוגעת בי יותר משהיא מועילה, קצרה הדרך להחליט להיפרד.
התפתחתי ובן הזוג נשאר מאחור
כאשר בני זוג מתחתנים הם נמצאים בנקודה דומה בחייהם. עם השנים, עובר כל אחד מהם תהליכים שונים שהופכים אותו לגרסה משופרת של עצמו. כאשר בן הזוג עובר תהליך התפתחותי מקביל ודומה, יימצאו בני הזוג בנקודה דומה גם שנים לאחר מכן. מאידך, כאשר כל אחד מבני הזוג מתפתח באופן עצמאי למקומות מרוחקים מבן זוגו, הם עלולים לגלות כעבור שנים שמערכת היחסים יותר מגבילה ממפתחת.
מסביב לכולם טוב ורק לי קשה
אין ספק שככל שאחוז המתגרשים עולה, כך קשה יותר לזוגות נשואים להסביר מדוע הם נשארים בתוך מערכת יחסים קשה וחסרת אינטימיות.
מגיע לי יותר בזוגיות
פעם היינו מלאי תשוקה זה לזו והיום אין כלום. בחלוף השנים מערכת היחסים הפכה להיות טכנית וחסרת רגש. המשפטים הנפוצים אצל אנשים במצב זה הם משפטים בסגנון "אני מרגיש שהחיים חולפים על פניי ואני מפסיד/ה את השנים הטובות ביותר שלי. ניסיתי לגרום לצד השני להיות יותר אקטיבי ופעיל אבל הוא לא משתף פעולה. לבסוף ויתרתי".
המקרים שתיארתי הם מקרים כלליים ביותר. מאחורי כל סיפור יש עוד אינספור פרטים ונסיבות שמובילים בסופו של דבר להחלטה להיפרד. חשוב להבין זאת כדי שלא לקבל החלטות מהותיות מבלי שיש את כל הנתונים והתשובות. תהליך גירושים הוא עניין מורכב וקשה מבחינות רבות וביניהן סיבות רגשיות, כלכליות ואחרות. על כן, ההחלטה להתגרש אינה יכולה להתקבל ללא מחשבה ארוכה ומעמיקה לאורך זמן.
ולאלו שחוששים מהשיחה עם בן הזוג, אשתף שפעמים רבות כאשר אותו בן זוג מעלה בפני ההורה האחר את תחושתו שהגיע הזמן להיפרד, הוא מגלה להפתעתו שגם הצד השני מרגיש כמוהו ושיש לו שותף לתהליך הפרידה. רבים מהזוגות במצב זה מספרים שדווקא אחרי השיחה נהייתה ביניהם אווירה חמימה וחיובית, ונוצרה תחושה של שותפות שלא הייתה קיימת בשנים הקודמות. במידה ויש קושי לנהל שיחה כנה על הזוגיות אני מציע לפנות למטפל זוגי או למגשר שיעזור לייצר דיאלוג ולהבהיר את הדברים. ככל שהקשיים והאתגרים בזוגיות יאובחנו ויוגדרו בשלב מוקדם יותר, כך יהיה ניתן למצוא מנגנונים שיעזרו לכם לפתור אותם.
בהצלחה!
נדב נישרי, מגשר – מנהל מרכז הגישור הדדין, מחבר הספר "להתגרש בשלום" ומנחה סדנאות ליווי להורים בתהליכי גירושים.
