נסו לשמור נגיעה כשאתן רווקות בנות 27
אתם באמת חושבים שאפשר להגיע לגיל הזה ולהישאר בכזה מרחק מבני המין השני? וחוץ מזה, למה זה חייב להיות כל כך קיצוני? לא חייבים לשמור נגיעה, אבל זה לא אומר שישר צריך להיכנס למיטה
תמיד החשבתי את עצמי לבחורה יחסית חזקה מבחינה דתית. לא דוסית קיצונית שמתכסה מכף רגל ועד ראש, אבל גם לא אחת שעושה צחוק מהדת. למה אני מספרת לכם את זה? כי לאחרונה שמתי לב שבאפליקציות של אתרי היכרויות (ואני כמובן נמצאת כמעט בכולן) כמו "אוקיי קיופיד", "ג'יי סווייפ", וכמובן "שליש גן עדן" (הפופולרית ביותר בקרב רווקי המגזר הדתי), מתחילים איתי תמיד באותה צורה. יש את ה"היי" הראשוני, ואחר כך השיחה מתגלגלת לדיבורים על סקס.
אם מדובר באנשים קצת יותר שמרנים, אז יהיו דיבורים על "שמירת נגיעה" - רק בשביל לבדוק עד כמה אני מוכנה ללכת איתם רחוק. וכשבחור דתי שמעולם לא פגשתי שואל אותי אם בא לי "להיפגש בשביל הכיף" ואני מסרבת, הוא בדרך כלל יטען שאני "קשה". באחד המקרים אחד מהם הוסיף "אוקיי, אז לא ניפגש בשביל הכיף. אבל מה עם איזה חיבוק קטן בסוף?". לתומי, חשבתי שהריגושים המיניים מתרחשים רק אצל החילונים. המציאות לימדה אותי שאצל הדתיים זה בדיוק אותו הדבר, רק שהם מצניעים את זה. פעם אורי אורבך אמר שהחילונים רוצים שהדוסים שלהם יהיו דתיים אמיתיים ובלי קונצים. הוא התכוון לומר שאי אפשר שתהיה דתי ופתאום תאכל לחמניות בפסח (למרות שהן כשרות) כי זה פשוט מוזר.
בקיצור, אם אתה רוצה להיות דתי אז תהיה חרדי – ועדיף עד הסוף. תראה לנו שאתה סובל בשביל שנרגיש טוב שלא הלכנו בדרך שלך כי אנחנו חילונים. העניין הוא שהיום הגבולות הללו כל כך היטשטשו עד שאתה כבר לא יודע איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. בחור זר יכול לגשת אליי במסיבה ולומר לי שהוא ממש דוס. "אבל איפה הכיפה?" אני אשאל. "היא שקופה", הוא יענה לי בחיוך ממזרי.
לא מזמן הייתי בראיון עבודה, אליו הגעתי עם מכנסי ג'ינס. המראיין ראה שעבדתי בכלי תקשורת דתיים ושאל אותי אם אני דתל"שית, כנראה בגלל שלבשתי מכנסיים. "אז איזו מן דתייה את בדיוק?", הוא תהה. לא הבין איפה ההגדרה הזו עומדת. אחר כך הוא שאל: "אם היית בחור אז הייתה לך כיפה על הראש?", זרמתי איתו ואמרתי: "כן, אם הייתי גבר אז הייתה לי כיפה". אז המראיין הסתכל עליי בארשת פנים רצינית וסיכם: "אוקיי, את בהחלט דוסית". תודה, באמת הייתי זקוקה לאישור שלך.
בשיחות עם חברות שלי בארוחות שבת או סתם בבית קפה, אחת מהן יכולה לספר לי על הבילוי הפרוע והמטורף שלה במועדון בתל אביב, והיא דוסית – לפחות כמוני. היא אמרה לי שהיא וחברה אחרת רצו לראות בחורות רוקדות על עמוד. "אי אפשר לראות את זה סתם בקולנוע?", שאלתי אותה ברצינות. היא טענה ש"זה ממש לא כמו במציאות", וגם הדגישה בפניי את העובדה שהרגישה כל כך לא שייכת למקום, "אבל איזה מדהים זה היה!".
"היה לך פעם לילה מטורף של איבוד חושים?" שאל אותי ממש לא מזמן בחור דתי שלמד לפחות חמש שנים בישיבת הסדר. אותו בחור נוהג להחמיר מאוד בנושא הכשרות שלו. הוא צורך אך ורק חלב שאין בו חשש שיד של אדם לא יהודי נגעה בו. ולמרות זאת, הוא ביקש לדעת מתי נלך למועדון סאדו-מאזו ביחד, אבל זה היה בצחוק. או לפחות ככה חשבתי.
שמרתי נגיעה עד גיל 23. אני לא חושבת שזה היה מתוך אידיאולוגיה דתית, פשוט עד אותו הזמן לא באמת עמדתי ב"מבחן". כמה מצחיק זה לכתוב "מבחן". זה הרי כל כך טיפשי לראות את זה ככה, אבל זה בדיוק הדבר אליו חונכתי. מבחינתי, לגעת בגברים או להגיע לסיטואציה מינית מסוימת היה נחשב ככישלון. לפחות עד שזה לא יראה לי רציני.
להרבה בחורות דתיות שאני מכירה היו רגשות אשמה, או כמו שגדליה הצדיק מהסדרה "שבאבניקים" אמר: "אני רוצה לבוא נקי לבחורה". ככה גם אצלי. העניין הוא שכבר עברו ארבע שנים מאז ואני בת פאקינג 27. אתם באמת חושבים שאפשר להגיע לגיל הזה ולהישאר בכזה מרחק מבני המין השני? וחוץ מזה, למה זה חייב להיות כל כך קיצוני? לא חייבים לשמור נגיעה, אבל זה לא אומר שישר צריך להיכנס למיטה.
חינכו אותי לחשוב שאתחתן מוקדם, ואני זוכרת שכשהייתי בכיתה י"ב, בעיקר דיברו איתי על זה. אני תמיד הרגשתי שזה לא שייך מכיוון שהאמנתי שלפני שמתחתנים זקוקים לזוגיות, והיא לא יכולה להתקיים אחרי החופה. היא צריכה להתרחש הרבה קודם לכן, בשביל לראות שבאמת יש התאמה בין בני הזוג.
אני חושבת שמי שמעוניין באמת לשמור נגיעה ולא להתנסות מינית עד החתונה זו זכותו. גם אני רציתי להיות כזאת, אבל זה כל כך קשה. ברמה שזה כבר בלתי אפשרי. ולכו תנסו להסביר את זה לבנות דתיות שהתחתנו בגיל 20, ולא מבינות בכלל מה אני עוברת. אין להן מושג מה זה לחיות מחוץ לבועה, למרות שלא תמיד זה דבר רע.
