זיכרון מצויר: הסרט שהפגיש בין הדס לשני אחיה שנספו

יש הרבה מן המשותף בין הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ. שתיהן עוסקות בשפה חזותית; הדס מעצבת גרפית ורעות אנימטורית ומאיירת. שתיהן נשות קבע, אמהות לילדים: הדס נשואה לאלעד שמשרת בחיל האוויר, ורעות לאהרן ששירת בקריה. למעשה, כך הן הכירו, בקבוצת תמיכה לנשים הנשואות לאנשי קבע. אז הן לא היו יכולות לדמיין שביום מן הימים הן תשבנה יחדיו לצפות יחד בסרט שיצרה בורץ על יצחקי ומלאכי רוזנפלד ז"ל, שניים מאחיה של הדס, במסגרת "פנים.יום.זיכרון" של בית אבי-חי, כחלק מפרויקט "יצירת חיי".

(מימין) רעות בורץ והדס אלקיים רוזנפלד(צילום: אוהד צויגנברג)

לצוף מעל החור השחור

לא קשה למצוא חומרים לסרט על משפחת רוזנפלד, שהשכול הכה בה שלוש פעמים. אליעזר, אביה של הדס, שכל את אחיו יצחק בעת שירותו הצבאי בשנת 1980. שנה לאחר מכן, קראו הוא ואשתו שרה לבנם יצחק-מנחם, על שם האח שנפל. השניים הקימו את ביתם ביישוב כוכב השחר, ויצחקי היה התינוק הראשון ביישוב. בהמשך נולדה הדס, ואחריה האחיות אירית וטל. מלאכי היה הבן החמישי ואחריו עוד שניים, מאיר ומעוז.

יצחקי התגייס לקורס טיס והיה גאוות המשפחה. במהלך חופשה מהצבא הוא יצא לטיול ג'יפים בנחל צאלים עם חברים מהצבא ועם אחותו הדס. הרכבים נקלעו לשיטפון ויצחקי נסחף ונהרג לעיניה של הדס – בדיוק באותו גיל שבו נהרג הדוד יצחק, ועל פי החישוב שערכה המשפחה השניים אף חיו את אותו מספר ימים בדיוק – 8,085.

"אי אפשר להיות בנקודה הכואבת". הדס אלקיים רוזנפלד(צילום: אוהד צויגנברג)

יצחק, מלאכי ויצחקי רוזנפלד ז"ל(צילום: תמונות פרטיות)

"עשית איתנו חסד"

במשך יותר משנה עבדה רעות בורץ על "כדור חוזר", שמנציח את שני האחים. "זה טקסט לא רק על כדורסל, אלא על משפחתיות והמשכיות שמאוד חזקים במשפחת רוזנפלד", היא אומרת, ומזכירה כיצד עשרה ימים לאחר הרצח של מלאכי, האב אליעזר הגיע למשחק כדורסל של הקבוצה של בנו, למרות כל הקושי.

הדס אלקיים רוזנפלד ורעות בורץ על רקע סצנת הסיום המרגשת(צילום: אוהד צויגנברג)

רעות כבר יצרה סרט אחד לפרויקט בעבר, אבל בגלל ההיכרות האישית עם הדס היה לה קשה הרבה יותר. כשסיימו לצפות בו יחד לראשונה, דומעות ומחובקות, הודתה רעות שחשה הקלה. "חששתי שלא עשיתי אתכם חסד", היא אומרת להדס. "הם היו דמויות באמת ענקיות, וזכיתי להכיר אותם דרך הסרט". 

להדס לוקח כמה דקות להתאושש. "בכל פעם שיש מישהו חיצוני שמעורב, זה מעמת אותך עם העובדה שזה קרה. אם זה מוקרן פה, כנראה שזה לא סרט והם באמת מתו", היא אומרת, ופונה לרעות: "הסיפור, גם אם היה אחר, מדהים בעיניי. מבחינתנו זה לא ברור מאליו שהסיפור ייגע באנשים, אנחנו איבדנו עולם ומלואו, מבחינתנו זו מתנה. שיידעו עליהם, שיכירו אותם. עשית איתנו חסד".

הסרט מסתיים בסצנה שבה הדס, שבצעירותה שיחקה גם היא כדורסל באולפנת עופרה, משחקת עם שני אחיה המתים. "מה שאת נתת לי פה זו מתנה", היא אומרת לרעות, שמשיבה: "ניסיתי ליצור רגע של זיכרון שלא באמת קרה, שלך משחקת כדורסל עם שניהם. היה לי חשוב לתת לך אותו, כי ידעתי שהיה שם פספוס, ורק באנימציה זה יכול לקרות".

הסרט נוצר במסגרת פרויקט "פנים. יום. זיכרון" של בית אבי חי. הסרטונים החדשים בפרויקט יהיו זמינים ביום הזיכרון באתר של בית אבי חי , לצד סרטונים משנים קודמות.