עדי רוזן ז"ל: מחברת השירים שההורים לא ידעו על קיומה

"הכל כבר נשכח. חלפו השנים, הזמן גם חלף. כל צליל כל ניגון עברו בדממה. חלום שנשכח נזכר בנשמה. כל הימים חלפו כמו הרוח. וגם נגמרה עונת התפוח. כל המילים וכל הדמעות, נהפכו לחלומות"

עדי רוזן ז"ל כתבה את השיר "באתי לומר" בגיל 10. רק אחרי מותה, עשור לאחר מכן, מצאו בני משפחתה בין חפציה השונים את מחברת השירים שלה. "לא ידענו שהיא כותבת שירים", מספרת אמה רחל רוזן, "אחרי שנרצחה רמי קליינשטיין הלחין עבורה את השיר היפה הזה".

קטע מתוך המחברת של עדי רוזן ז"ל

רוזן נולדה בנובמבר 1974 במושב ביצרון. מנהיגה מלידה, כריזמטית ותוססת שסוחפת אחריה את חבריה. היא הייתה תלמידה מצטיינת ושותפה מלאה בחיי החברה מחוץ לבית ספר. בנוסף הייתה חניכה ומדריכה בחוגי הסיור של החברה להגנת הטבע ולקחה חלק גם ב"נוער העובד" של תנועת המושבים. את הצד הפיוטי שלה פיתחה בחוגי ציור, נגינה וריקוד, אבל חלומה הגדול היה להיות רופאה.

עם גיוסה לצה"ל, התעקשה עדי על שירות משמעותי. "אני רוצה לשרת בתפקיד חיוני ולא בתפקיד שבו ארגיש מיותרת כמו עוד בורג קטן במכונה הענקית הקרויה צה"ל", רשמה רוזן בחיבור שנמצא אחרי מותה. בינואר 1993 התגייסה עדי לקורס מש"קיות ת"ש ותוך מספר חודשים כבר נשלחה לקורס קצינים שאותו סיימה כצוערת מצטיינת.

עדי רוזן ז"ל בטקס סיום קורס קצינות

לאחר הקורס הוצבה רוזן בבסיס הטירונים של הצנחנים, ובתפקידה טיפלה במסירות בסוגיות האישיות של החיילים בבסיס. "חיפשנו את הפנים שלה בין ריצה לריצה, בין תרגיל לתרגיל, כדי לקבל קצת חום ואהבה מהחיוך והיופי", כתב אחד החיילים בבסיס.

ב-22 בינואר 1995 התפוצץ מחבל מתאבד מהג'יהאד האיסלאמי בין החיילים הרבים בתחנת האוטובוס בצומת בית ליד, מזרחית לנתניה. בין החיילים והאזרחים הרבים שהגיעו לסייע לנפגעים התפוצץ דקות אחדות לאחר מכן מחבל מתאבד נוסף. 21 חיילים ואזרח אחד נרצחו באכזריות באחד הפיגועים הקשים בגל הטרור של שנות ה-90.

המחברת של עדי רוזן ז"ל

בין החיילים הרבים שהמתינו בתחנת האוטובוס ביום ראשון בבוקר הייתה גם עדי רוזן. דן דר, האיש שפינה אותה לבית החולים, כתב: "ראיתי את העיניים הגדולות האלה צופות בי במין תחינה אילמת, בבקשת עזרה. ויופיה נשקף מן העיניים, ובדרך שרק נסיכות יכולות היא אמרה: 'שורף לי'. ולא יספה טרוניה או כל תלונה. ועדי, לצערי, קיבלה נסיכות בממלכה עלומה ורחוקה".

רוזן, שהובאה למנוחת עולמים במושב ביצרון, הותירה אחריה את הוריה רחל ועפר, אחות ואח. במלאות 20 למותה החליטו בני המשפחה שתשו כוחותיהם מאזכרות גדולות. אולם, חבריה לתיכון ולצבא, שזוכרים בחורה טובת לב, חיננית וחכמה, התעקשו שלא לוותר. "החברים שלה התעקשו לבוא איתנו לאזכרה", מספרת האם רחל, "ביום הזיכרון האחרון הם עמדו מול קברה ושרו את שיר 'הרעות'. הם טענו שהיא ידעה להיות חברה אמיתית ותמיד דאגה לכולם".

הקצינה בת העשרים שחלמה להיות רופאה הותירה עיזבון עשיר ומשמעותי למשפחתה. "עדי השאירה אחריה הרבה מאוד ציורים, חיבורים ושירים", מספרת האם, "היא הייתה ילדה מוצלחת, מאושרת וברוכת כישרון. אחרי שמצאנו את המחברת החלטנו להפיץ חלק מהשירים, אבל חלק מכובד נשארו איתנו עד היום".