ספורט והווה: האנשים שחושבים בעיקר על הרגע
מחקר גילה כי ספורטאים מקצועיים לא חושבים על העתיד בתהליך קבלת ההחלטות. עורך המחקר: "שלהם הוא להסתכל על התחרות או המשחק בהווה כמטרה הגדולה שלהם"
בשיתוף בנק הפועלים
הם מתחילים כנערים, לעיתים אף בגיל הילדות המוקדמת. הם משקיעים בכך שעות ארוכות, כמעט כל יום, ומוותרים על הנאות ובילויים עם בני גילם. המטרה העומדת לנגד עיניהם היא הניצחון ושבירת שיאים. כשהם אכן מגשימים את עצמם הם זוכים לתהילה בארצם ולעיתים אף בעולם כולו. כן, ספורטאים מקצועיים הם בהחלט זן די ייחודי של אנשים המשקיעים את כל מרצם וזמנם בכיבושה של מטרה עתידית עם נחישות ודבקות במטרה ברמה גבוהה לאין ערוך ביחס לאנשים רגילים. .
אבל מה קורה כאשר הם כבר עוסקים בספורט המקצועי, בשנות הליבה של הקריירה שלהם? האם הם דואגים לעתידם הכלכלי למשל או מתמקדים אך רק בניצחון בתחרות או במשחק בזמן ההווה? "במסגרת מחקר אקדמי אותו עשינו, בדקנו העדפות זמן בקרב ספורטאים מקצועיים לעומת ספורטאים חובבנים", מספר ד"ר מוסי רוזנבויים, ראש המחלקה לניהול בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון. "בהעדפות זמן, הכוונה היא האם הספורטאים נותנים בהחלטות שלהם משקל רב יותר להווה או לעתיד. במחקר בחנו עשרות ספורטאים, חלקם בעלי מדליות אולימפיות ושאלנו אותם שאלה די פשוטה : 'האם תרצה לקבל 100 שקלים היום או סכום גבוה יותר בעוד שנה וכמה תרצה אז? ככל שספורטאי ביקש סכום גבוה יותר בעתיד, כלומר פיצוי גבוה יותר על הפסדו בהווה, מצאנו אותו כבעל עדיפות חזקה יותר להווה, שכן המשמעות היא שצריך לשכנע אותו בצורה חזקה יותר לוותר על דברים בהווה".
מה היו תוצאות המחקר?
"המחקר העלה שספורטאים מקצוענים היו בעלי העדפת הווה חזקה יותר על פני ספורטאים חובבנים. יש לציין כי המסקנה די הפתיעה אותנו, שכן השערת היסוד שלנו הייתה שספורטאי הוא אדם שמשקיע ושומר על עצמו לטוח ארוך. אם ניקח לדוגמה נער שמשחק בליגת נוער בכדורגל הרי שהוא עושה המון ויתורים כדי להיות שחקן בקבוצה. הוא משחק 3-4 פעמים בשבוע, הוא לא יוצא לבלות בימי שישי וכיוצא בזה, כלומר הוא משלם מחיר מאוד גבוה לשם עתידו המקצועי וחשבנו שהדברים האלו ישתקפו גם בתשובות הספורטאים המקצוענים שיתנו חשיבות גדולה יותר לעתיד. כאמור זה לא היה כך".
את המחקר ערך ד"ר רוזנבויים יחד עם ד"ר טל שביט, דיקן בבית הספר למנהל עסקים במכללה למינהל ועם ד"ר אלכס קרומר, כלכלן מאוניברסיטת סנט גאלן בשוויץ ולדבריו ניתן לתת לתוצאה המפתיעה מספר הסברים. "ההסבר הראשון נעוץ בגישת המחר בבוקר", הוא אומר, "הספורטאים רגילים לקבל משוב מהיר על הפעולות שלהם ויש להם ריגוש מזה ואדרנלין מיידי. לחלופין ניתן לראות זאת למשל אצל סטודנטים מצטיינים באוניברסיטה. סטודנטים אלה אוהבים מאוד את תקופת הבחינות שהיא התקופה הלא אהובה על האחרים. זה נובע מכך שכל הסמסטר הם לומדים ומשקיעים עצמם מבלי לראות לכך תוצאות, אבל בתקופת הבחינות הם מגיעים ומקבלים את ציון המאה, מה שנותן להם פידבק מידי על הצטיינות.
"גישה שנייה להסבר היא שכל העיקרון של עבודת הספורטאים הוא הכנה לאירוע שהם מתכוננים אליו. בין אם הוא התכונן כל השבוע למשחק הכדורגל החשוב או שנה שלמה לאליפות הארץ באתלטיקה. אז אם עכשיו, שעה לפני התחרות או המשחק פתאום כואבת לו הרגל הוא לא יוותר וייקח זריקה ויעשה את המקסימום, כך שבעצם כל החינוך שלהם הוא להסתכל על התחרות או המשחק בהווה כמטרה הגדולה שלהם".
זה יכול להגיע לקיצוניות?
"בהחלט. יש מדינות שגישת הניצחון בהווה כל כך חזקה אצלם שהתעוררו בהם שאלות אתיות של עד כמה הם דוחפים את הספורטאים לנצח בכל מחיר בהווה, במחיר של פציעות או אפילו שימוש בתרופות אסורות".
כיצד ניתן לרתום את מסקנות המחקר שלכם למציאות בשטח?
"קודם כל עצם המודעות לכך שספורטאים מקצועיים הם מעדיפי הווה דורשת טיפול, כמו למשל להעניק להם כלים או אפילו לבצע עליהם מניפולציות על מנת שהם יקבלו החלטות נכונות בעלות ראייה עתידית בתחומים אחרים של חייהם. אותי ככלכלן, מטרידה למשל העובדה שספורטאים לא חושבים על עתידם הכלכלי מבחינת החיסכון הפנסיוני שלהם ומעדיפים להתמקד בהווה. צריך לזכור שהספורטאים הם אנשים צעירים שיעסקו במקצוע הזה עד גג גיל 35, כך שלאחר מכן כל חייהם יהיו לפניהם. הם אנשים עם הרבה כסף והרבה השפעה ואלו לעיתים משפיעים עליהם שלא להתייחס לעתיד שלהם. אז השאלה היא איך אתה גורם לאותו ספורטאי לנחיתה רכה ביום שאחרי הפרישה. הרי אדם לא יכול לתכנן את עצמו כלכלית על פי עשר שנות קריירה ספורטיבית וזהו".
במחקר אחר, שאותו עשה ד"ר רוזנבויים הקשור לספורטאים, הוא בדק כיצד מחשבה מקדימה גורמת לשינוי בהעדפות הזמן שלנו. "הצגנו לשתי קבוצות סטודנטים סדרות של תמונות שונות. קבוצה אחת צפתה בתמונות של צעירים בחופשה והקבוצה השנייה צפתה בתמונות של אנשים קשישים. לאחר מכן שאלנו אותם את שאלות על העדפות זמן והסתבר שהסטודנטים שנחשפו לתמונות החופשה היו בעלי אוריינטציית הווה יותר חזקה לעומת אלו שראו את תמונות הקשישים".
על מה המסקנה הזאת משליכה?
"למשל על אופני פרסום או שיווק. ישנם לצורך הדוגמה מוסדות פיננסיים שמשווקים ללקוחות תוכניות חיסכון ארוכות טווח ומציגים בברושורים אנשים צעירים בחופשה. הכוונה שלהם היא למשוך את הלקוחות על ידי תמונות של אנשים יפים שמבלים במקום אקזוטי אבל האפקט של הברושור יהיה הפוך ממה שהם התכוונו כי אנשים יעדיפו לצאת עכשיו לחופשה ולא לגשת ולחתום על התחייבות לתוכנית חיסכון לעתיד. אם ניקח את זה לנושא הספורטאים, אז במקום בו סוכן ביטוח רוצה לשכנע ספורטאי אולי כדאי לו לעשות עליו מעין מניפולציה רגשית ולהציג לו חומרים שהפרזנטורים בהם יהיו אנשים בגיל זקנה. הדבר ייצור בו מחשבה מקדימה שתגרום לשינוי בהעדפת הזמן הנוכחית שלו".
דוגמה די טובה לנטייתם של ספורטאים מקצוענים לתת משקל עודף להווה היא עומר דמארי, חלוץ מכבי חיפה בכדורגל, ששיחק בעבר באוסטריה ובגרמניה וגם בנבחרת ישראל בכדורגל, שם הבקיעה תשעה שערים.
בשיחה עימו מספר דמארי (29) כי הוא לא נותן לעתיד להטריד אותו. "אני מבחינתי מתמקד כעת רק בכדורגל ולא מתעסק ביום שאחרי. אולי עוד שנתיים שלוש אתחיל לחשוב על העתיד אבל כרגע הפוקוס שלי בקריירה בכדורגל", הוא אומר.
בשיתוף בנק הפועלים
לפנייה לכתב/ת 
