השבוע השחור של ה-UFC
דיינה ווייט איבד שליטה על הארגון. טוב יעשה אם ייקח לצידו כמה אנשי מקצוע נוספים או יחליף את הנוכחים אם יש כאלה, בעיקר בכל מה שקשור לשיווק של הארגון וכן אולי גם באספקט המקצועי
את השבוע האחרון ארגון ה-UFC ירצה לשכוח כמה שיותר מהר, ויותר מכך, ירצה שאנחנו נשכח אותו. מה שהתחיל בציפיות גבוהות לשני קרבות חגורה ברמה טכנית עילית, נגמר בשבוע שחור בו הארגון והענף איבדו המון מניות, המון צופים ואולי גם כמה אוהדים ותיקים. למעשה, כולם איכזבו אותנו במהלך סוף השבוע והשבוע שקדם לו. להלן הנאשמים:
טוני פרגוסון וחביב נורמגומדוב היו אמורים להיות מץ'-אפ אדיר לקטגוריה, שלמרות השליטה של מגרגור (אליו נגיע בהמשך, איך לא) והצבע שהכניס אליה מאז שעלה ל-155 פאונד, הקסם בה אבד מזמן. חיכינו לזה. למעשה, כמעט ארבע שנים ושלושה ביטולים קדמו לביטול ההזוי של פרגוסון שישה ימים לפני הקרב מול חביב בפציעה מוזרה מאוד, הרבה מעבר לשלב ה-Hard training שבו פציעות לפני קרב הן דבר שכיח. ארבע פעמים בהם שובצו להילחם והקרב לא יוצא לפועל הספיקו לדיינה ווייט, ובמסיבות העיתונאים לאחר הביטול הוא כבר טען "לעולם לא אשבץ אותם לקרב נוסף". אגב, גם לדיינה נגיע, הוא אינו חף מהכישלון של UFC 223.
אבל לאחר הבלת"מ רק התחיל הקרקס. ווייט ידע שהוא חייב למצוא יריב בשלוף, והחל לשלוח הודעות ללוחמים רבים בכל קטגוריות המשקל קל ומטה. מכירים את זה שאתם שולחים את ההודעה לכמה חברים במקביל? אז כזה. לאחר כמה סירובים היה זה בראיין אורטגה, שנלחם לרוב במשקל נוצה והסכים לקחת את הקרב. אבל אז אמר לו דיינה, "חכה, אני מחכה לתשובה ממקס הולוואיי", האלוף במשקל הנוצה אליו נשלחה הודעה במקביל בזמן שהוא בכלל משחק עם בנו בחצר הבית. משהסכים האלוף מהוואי לקחת את הקרב תמורת צ'ק של רבע מיליון דולר, קיבלנו כביכול קרב על שתי חגורות, רק כביכול.
ומכאן הביזיון רק צבר תאוצה. במהלך דין ודברים במסדרונות ברקלי סנטר, ברוסית די מלחיצה בין חביב וארטם לובוב, חברו של קונור מגרגור, הפרחח האירי החליט שהוא צריך פיסה מתשומת הלב. השלב הבא היה אחד האירועים המכוערים והמבישים של הארגון מאז נוסד. מעבר לעובדה שכרגע עומדים נגד מגרגור אישומים פליליים, הוא פצע בפרץ האלימות שלו כמה מהלוחמים שהיו באוטובוס עליו השליך מריצה וגרם להיעדרותם מהקרבות. שלושה ביטולים סך הכל ולוחמים עם פציעות וחתכים בפנים שנשלחו לטיפול בבית החולים. גם רוז נמאיונאס הייתה על האוטובוס וגם היא נחבלה. אם היא הייתה נעדרת מהערב, כבר לא הייתה סיבה שיתקיים.
ווייט רץ בין אולפני טלוויזיה ותוכניות רדיו כדי להתנער מהאירועים המכוערים, אבל למעשה הוא אחד האשמים העיקריים. ברגע בו קונור השליך בקבוקי מים לעבר נייט דיאז והפמליה המפוקפקת שלו היה ברור שהוא מרגיש מעל הארגון. זו הסיבה בגללה לא הגן על החגורה כבר כמעט שנתיים. הוא היה עסוק בלקבל מכות מפלויד מייוות'ר ועל הדרך לאסוף 100 מיליון דולר, וכמובן, להתפרע באירוע בו אין לו שום חלק מקצועי. התמונות של קונור עצור ומובא בפני שופט הוכיחו לכולם שמדובר בעבריין עם רשיון להילחם. ההתנהגות העבריינית הזו היא נגזרת ישירה לעובדה שווייט פשוט ויתר לכוכב הכי גדול שלו על כל דבר מאז הצטרף ל-UFC. "קונור מגרגור הוא לא רק הכוכב הכי גדול של ה-UFC אלא גם הכוכב הכי גדול של ספורט בכלל על כל כדור הארץ". כך מצא לנכון דיינה לתאר את הלוחם האירי בראיון באולפן ESPN בזמן שקונור עצור בתחנת משטרה בניו יורק. נכון, הוא ביקר אותו רבות, אבל כנראה שהוא יותר מצטער על כך שאיבד לתקופה ארוכה את הג'ינג'י חם המזג מאשר על הנזק התדמיתי העצום שנגרם לארגון.
ובחזרה למקס הולוויי. כבר התרגלנו לשם שלו על הכרטיס, אבל כנראה שלחתוך משקל בצורה כה קיצונית היה גדול עליו. אם היה מצליח להגיע לשקילה ב-161 פאונד עוד היינו רואים אותו נלחם למרות החריגה (ללא אפשרות לזכות בחגורה במשקל קל), אבל גם למשקל הזה הוא לא הגיע ולפי החוקים לא היה רשאי להילחם. יותר מדי פעמים חיכינו לקרבות שבוטלו, בין אם מחמת פציעות מצערות או פשוט רשלנות מקצועית ואי התאמה למשקל, וכמובן יש את עניין הסמים שכבר נמאס לנו לשמוע עליו. הכל מוכיח שהאיש החזק בארגון, דיינה, לא קונור, לא באמת שולט בו כמו שהוא חושב.
נחמד לנצח על מסיבות עיתונאים שהפכו לזירת טראש טוק מגוכחת בין לוחמים אנונימיים (ראו ערך מסיבת עיתונאים לרגל 25 שנים לארגון), להתראיין בכל עניין לכל תחנה ולקבוע את הקרבות ואת שיבוץ השופטים, אבל מה כל זה שווה אם כבר 3 שנים אתה עסוק בעיקר בלהסביר את כל הכשלונות שהארגון נוחל? עד כדי כך הוא לא מחובר למציאות שהוא ניסה להכשיר בשעתיים את אנתוני פטיס, האלוף לשעבר של ה-WEC וה-UFC במשקל קל. זה כמובן נכשל, ומי שנבחר להיות שק החבטות של חביב נורמגמדוב היה אל יאקווינטה. אלא מה? אם לא התאכזבנו מספיק, גם חביב היה רחוק מלהרשים ובעיקר רחוק מלהיות מי שיגבור על קונור בקטגוריה, והנה, חזרנו לנקודת ההתחלה האפורה.
טוב יעשה ווייט אם ייקח לצידו כמה אנשי מקצוע נוספים או יחליף את הנוכחים אם יש כאלה, בעיקר בכל מה שקשור לשיווק של הארגון וכן אולי גם באספקט המקצועי. עלינו, צופי הלוחמה המשולבת המסורים, כבר נהיה קשה לעבוד. אף אחד לא מתרגש מלוחם אנונימי שגונב חגורה או קרב בו קורא התיגר הוא רק האופציה הרביעית או החמישית להתמודדות. בינתיים בלאטור צובר תאוצה ואנחנו מתאכזבים פעם אחר פעם, ובעיקר מתגעגים ללוחמים שהיו שווים את ה-PPV באמת, היו שווים שעון מעורר ל-4 לפנות בוקר והיו אלה שהחזיקו בחגורה וכיבדו אותה. הם אלה שלמעשה גרמו לנו להתאהב בענף. דיינה, תחפש לנו כאלה.
לפנייה לכתב/ת 
