רגע שמעצב את רוח המועדון / טור
הפועל חולון עשתה הכל בשביל גלן רייס, אולי אפילו קצת יותר מדי. חיבקו אותו כמו שהוא וקיבלו ממנו בתמורה אגרופים לשחקן שהיה חונך שלו. עידו אשד יודע שההחלטה האמיצה להיפרד מהכוכב הגדול של חולוניה יכולה לעלות לה באליפות - אבל גם שהיא הציבה קו אדום מתבקש והעבירה מסר חשוב
יש אירועים שמחים בהיסטוריה של מועדון. זכייה באליפות, בגביעים, ניצחונות גדולים שמפרקים יריבה לרסיסים. אלה רגעים שנכנסים לתודעה ההיסטורית של המועדון והאוהדים, ומספקים תגמול להשקעה ולאהדה.
אבל יש רגעים חשובים אפילו יותר. אלה האירועים שמעצבים את רוחו ודמותו של מועדון, וכרוכים לרוב בהפסדים, בעצב, ובוויתור. רגע כזה התרחש אמש בחולון, בסיום ההפסד לגלבוע/גליל, עם ההחלטה המהירה, הנחרצת והחד-משמעית של ההנהלה לשחרר את השחקן מספר 1 בליגה, בזמן שהקבוצה במקום הראשון בטבלה, עם גביע בכיס ופניה לאליפות ודאבל היסטורי.
ההנהלה והצוות המקצועי של הפועל חולון עשו הכל עבור גלן רייס. אולי אפילו קצת יותר מדי. הם בחרו להחתים אותו ולתת לו צ'אנס למרות העבר הבעייתי. הם חיבקו אותו וקיבלו אותו כמו שהוא. הם ויתרו לו ועיגלו פינות על התנהגות לא הולמת בזמן האימונים ומסביב למשחקים.
גם במהלך המשחקים, דן שמיר חרג מהרגלו ונתן לרייס לבטא את עצמו באופן כמעט מוחלט וחופשי. אולי קצת יותר מדי, כי שחקנים כאלה מחפשים שיציבו להם גבולות. מעולם לא הייתה לגלן רייס עריסה כל כך נוחה, ומשפחה כל כך חמה ומקבלת. אבל הילד המגודל לא הצליח להפנים את האהבה. לכן זה כואב לכולם, אבל כולם תומכים במהלך. ההנהלה והבעלים, כל האוהדים, כל אנשי הכדורסל. כולם.
אחרי ויכוח סטנדרטי על תרגיל שרייס שבר גיא פניני העיר לו והדליק אצלו את הפיוז של הכבוד. הוא בחר לבעוט בדלי, לאיים במהלך המשחק ולממש אחריו את האיום. להכות באגרסיביות את מי שהיה החונך שלו ושמר עליו כל השנה, גיא פניני. פניני וחנן קולמן היו האמא והאבא של רייס כל העונה. פניני גם היה זה שדיבר אליו במגרש ומחוצה לו, ניסה לאפס אותו, לדאוג שישחק דרך המשחק הקבוצתי. ורייס הרביץ לו. גיא לא ביצע שום פרובוקציה, רק רצה לנצח. ורייס בחר ברגרסיה, באלימות. כל כך חבל לכולם.
מבחינת הכדורסל, חולון תביא מן הסתם מחליף, אולי לא ברמת הכישרון של רייס, אבל מישהו שישלים את הסגל המצוין שנאסף שם. אני חייב לומר שגם אחרי גמר הגביע, שבו רייס קלע את הסל המנצח, הרגשתי שחולון יכולה לשחק כדורסל הרבה יותר טוב. כי רייס רצה את הכדור כל הזמן, שבר הרבה פעמים את המסגרת והתרגילים, כמו אתמול במהלך שהביא לתקרית, ובכלל יצר מתח קבוע כשהיה עם הכדור. קשה מאוד היה לצפות מה יעשה. חשוב גם להזכיר את ההגנה החלשה עד לא קיימת שלו.
לפני חודשיים וחצי ניצחה חולון את גלבוע/גליל לה הפסידה אמש, בגן נר, עם שני זרים בלבד וללא רייס, וקלעה שם 101 נקודות. אז כמובן שרייס היה מאוד כישרוני וייצר הרבה סלים קלים, אבל במאזן הכולל, עם שחקן טוב נוסף, אני מאמין שחולון תוכל לשחק כדורסל טוב יותר.
הפועל חולון היא לא סתם עוד מועדון. חולון היא משפחה, מועדון חברים, עם ערכים שהם מעבר לניצחון. בהחלטה האמיצה הזאת, שאולי תעלה לקבוצה באליפות, הציבה ההנהלה קו אדום בפני שחקניה ואוהדיה. אלימות מכל סוג לא תתקבל, גם אם זה יעלה לנו בכאב, בכסף, בתארים.
איך אנחנו יכולים למכור מינוי משפחתי אם יש אלימות בחדר ההלבשה? איך נוכל לחנך 1000 שחקנים במחלקות הילדים והנוער אם נחליק על אירוע כזה? ושיהיה ברור, גם עכשיו, המועדון עצוב גם בשביל גלן רייס. כי באמת אוהבים אותו. אבל האכזבה מהבחירה שלו באלימות לא משאירה שום ברירה. אף אחד אינו מעל המועדון. ואני יכול לומר שהיום, יותר מתמיד, אני גאה להיות אוהד הפועל חולון. והדרך עודנה נפקחת לאורך.
לפנייה לכתב/ת 
