סוריה בלי האמריקנים: יותר תקיפות כימיות ובסיסים של איראן וחיזבאללה
נשיא ארה"ב טראמפ הצהיר שהוא רוצה לפנות את הכוחות האמריקניים מסוריה וכעבור שבוע תקפו כוחות אסד בנשק כימי אזור של המורדים. האם יש קשר בין הדברים ואיך תיראה סוריה בלי הנוכחות האמריקנית?
שבוע לאחר שיצא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בהצהרה אומללה שלפיה בכוונתו לפנות את החיילים האמריקנים בסוריה, הפציצו כוחות המשטר הסורי את המורדים ליד דמשק בנשק כימי. האם אין קשר ישיר בין הדברים?
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
איומי טראמפ לפיהם "אסד החיה ישלם ביוקר על פשעיו" באים מאוחר מדי והם כבר לא יכולים לשנות את המציאות המתגבשת זה שלוש שנים בסוריה מאז ההתערבות הרוסית הישירה: צבאו של בשאר אסד עומד לנצח את המערכה, המורדים מפסידים. אם כך, לשם מה נחוצה כל כך הנוכחות האמריקנית בסוריה? כיצד תיראה סוריה אם אכן יממש נשיא ארה"ב את הבטחתו לפנות את הכוחות האמריקניים?
היסטוריה כימית
השימוש בנשק כימי היה תמיד מנת חלקם של המשטרים האפלים ביותר, החל בגרמניה במלחמת העולם הראשונה נגד יריביה, הנאצים במלחמת העולם השנייה להשמדת היהודים, סדאם חוסיין ב-1988 להשמדת הכורדים בחלבג'ה שבעיראק וכלה באסד במלחמת האזרחים בסוריה. לאחר שישראל השמידה עשרות מטוסים סוריים בשנות השמונים, חיפש חאפז אסד, אביו של בשאר, נשק אלטרנטיבי שישמור על המאזן האסטרטגי מול ישראל. הפתרון היה לייצר נשק כימי תחת מסווה של מפעלי תרופות ומעבדות מחקר כביכול.
על המורדים במקום על ישראל
הנשק הכימי שהיה מיועד למלחמה נגד ישראל שימש בסוף את אסד, כשנקלע למצוקה נגד המורדים. השימוש הראשון בסוריה אירע בשנת 2013, בשעה שכוחותיו נסוגו בכל הזירות מול המורדים. באוגוסט אותה שנה הפציצו כוחות אסד את המורדים במקום הרגיש ביותר, ליד הבירה דמשק. ההתקפה אז הייתה באותו המיקום כמעט כמו בהתקפה האחרונה, כלומר באזור הע'וטה בפרברי הבירה ונהרגו בה מאות אזרחים. נשיא ארה"ב דאז ברק אובמה טען כי "נחצה הקו האדום" (כלומר מותר לרצוח את העם הסורי, אך לא בנשק כימי) והחל בהכנות למתקפה נגד הצבא הסורי.
"ההישגים הדיפלומטיים" של אובמה
הצעה רוסית לפקח על השמדת הנשק הכימי של אסד התקבלה בברכה בקרב ממשל אובמה. זהו אותו הממשל שהביא ל"הישג דיפלומטי" נוסף עם מדינה נוספת בציר הרשע - איראן, הפעם בנושא הגרעין. שני הסכמים של הממשל האמריקני עם משטר אסד על השמדת הנשק הכימי ועם איראן על דחיית הפרויקט הגרעיני הביאו לשקט תעשייתי זמני, אולם בפועל סוריה ואיראן לא התכוונו לרגע למלא אחר ההסכם.
נסיגת ארה"ב נתפשה כחולשה בעיני אסד והמנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, והיא אכזבה מאוד את המורדים בסוריה. משטר אסד קיבל ארכת זמן חיונית להישרדותו. האם אובמה חשש כי הפלת אסד תעלה לשלטון בסוריה את האיסלאם הקיצוני? יש להזכיר כי ההפצצה המתוכננת הייתה אמורה לצאת לפועל עוד לפני השתלטות "המדינה האיסלאמית" (דאעש) על צפון סוריה, אולם חלק ניכר מן האופוזיציה גם לפני דאעש בסוריה היה בעל אידיאולוגיה סלפית-ג'יהאדית קיצונית.
כצפוי, כוחות אסד לא מסרו את כל הנשק הכימי והמשיכו בהתקפות כימיות קטנות יותר בעיקר בגז כלור.
מעט מדי ומאוחר מדי
מדיניות ארה"ב החלה להשתנות עם כניסת טראמפ לתפקיד. בהתקפה הכימית הקשה של אסד בח'אן שייחון במחוז אידליב שבצפון סוריה בגז סארין באפריל 2017, נהרגו עשרות אזרחים ונפצעו מאות. טראמפ, בניגוד לאובמה, מיהר להגיב. לראשונה מאז מלחמת האזרחים התקיפה ארה"ב את צבא אסד. טילים אמריקניים פגעו בבסיס שעיראת בחומס, שממנו יצאו המטוסים הסוריים להפצצה הכימית. אולם להפצצה זו כבר לא הייתה השפעה על מהלך העניינים, כי היא באה אחרי כמעט שנתיים להתערבותה הישירה של רוסיה לטובת אסד.
הפעם ההפצצות הכימיות של אסד יצאו לפועל לא בשל מצוקה אלא מפאת ביטחונו המופרז של אסד והידיעה כי הרוסים ייתנו לו חסות מדינית והגנה צבאית גם אם יבצע פשעים נגד האנושות. אכן, הרוסים הטילון עד עתה באופן עקבי וטו על החלטות מועצת הביטחון לפעול נגד אסד. רוסיה חייבת להכחיש בעקביות כי אסד משתמש בנשק כימי, שהרי היא זו שפיקחה לכאורה על השמדתו עד תום. מדיניות השקר וההכחשה הרוסית מוכרת גם מפרשת הרעלת הסוכן הרוסי הכפול סרגי סקריפל על אדמת בריטניה.
טעויות טראמפ
האור היחיד בחשכה של סוריה הוא הישגם המדהים של הכורדים, שבחסות האמריקנים הצליחו לחסל את מעוז דאעש בסוריה. הכורדים השתלטו על לא פחות מרבע משטחה של סוריה ומקיימים סוג של אוטונומיה בצפון-מזרח המדינה ושולטים על חלק משדות הנפט. אולם מי שחשב שהאמריקנים נוקטים במדיניות זהירה וחכמה בסוריה התבדה בחודשים האחרונים. האמריקנים לא מנעו מהטורקים להוציא לפועל את המבצע הברוטלי נגד הכורדים ("ענף הזית") בחבל עפרין, שפגע קשות בכורדים ועצר את מלחמתם בדאעש.
במקום לחזק את הכורדים ולרסן את טורקיה, הכריז טראמפ במפתיע לפני כשבוע כי ארה"ב ניצחה במלחמה נגד דאעש, זאת כאשר עדיין נותרו ל"מדינה האיסלאמית" שני כיסים גדולים במחוז דיר א-זור והמשימה עדיין לא הושלמה. בנוסף, הכריז טראמפ כי בכוונת ארה"ב לפנות את 2,000 החיילים האמריקנים המוצבים בחבל הכורדי. מיד לאחר ההכרזה האומללה, התכנסו מנהיגי טורקיה, רוסיה ואיראן כדי לדון בחלוקת השלל לאחר הנסיגה האמריקנית מסוריה. בביקורו בארה"ב, הזהיר יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן את הנשיא טראמפ מפני אסון שיתרחש אם ייצאו הכוחות האמריקניים ובעיקר מפני השתלטות איראנית על האזור.
ואם ייצאו האמריקאים מסוריה...
יש להניח כי החיסכון למשלם המסים האמריקני בעקבות פינוי הכוחות מסוריה יהיה זניח. הוא בוודאי מזערי ביחס להוצאותיה של ארה"ב באזורים אחרים כגון אפגניסטן או הוצאות הצי החמישי והשישי במזרח התיכון. פינוי האמריקנים יכניס את הכורדים לאימה נוראית, כי הטורקים מאיימים עליהם זה זמן רב, זאת בתירוץ שהם נלחמים בטרור של המחתרת הכורדית, ה-PKK. כדי שגורלם לא יהיה זהה לגורלם של הארמנים, לא תהיה ברירה לכורדים, אלא לבקש את חסותם של הרוסים. הם יקבלו חסות זו רק בתנאי שיוותרו על כל הישגיהם (כלומר ביטול רוג'ובה - הפדרציה הכורדית ופירוק הצבא או הכפפתו לפיקוד צבא אסד) והעם הכורדי יחזור למעמדו הנחות תחת המשטר הסורי. משמעות הדבר היא שאיראן תוכל לנקוט ביד חופשית באזור הכורדים, כולל העברת כוחות ואמצעי לחימה מן הקרקע ללבנון דרך עיראק וסוריה.
תוצאה נוספת של פינוי אמריקני אם חלילה יתממש היא שמשטר אסד ירשה לעצמו לערוך הרבה יותר התקפות כימיות ממה שהוא מבצע כעת, על מנת לזרז את חיסולם של כל כיסי המורדים הנותרים, באמצעות מדיניות "האדמה החרוכה", והברחת האוכלוסייה הסונית מאזור דמשק. את בסיסי המורדים יחליפו עוד ועוד מוצבים של משמרות המהפכה האיראניים וחיזבאללה. כמובן שתסריט הבלהות החמור ביותר הוא שהנשק הכימי יגיע לידי חיזבאללה.
בהפצצה המיוחסת לישראל (על פי מקורות זרים) על בסיס 4T בסוריה נראה כי ישראל העבירה מסר לטראמפ שלפיו היא אינה מחכה לתגובה אמריקנית (או צרפתית) נגד המשטר הסורי וכי אם תנטוש ארה"ב את הזירה, תישאר ישראל לבדה לא רק מול "החיה" אסד, אלא מול כל "חיות הטרף" הפועלות בסוריה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
