אסור לקטוף את דבורי הבר
בשנים האחרונות המדענים מודאגים מהיעלמותה של דבורת הדבש ומהפגיעה האפשרית בחקלאות. אבל יכול להיות שמרוב דאגה שכחו מהיעלמות דבורת הבר, ומהפגיעה האפשרית במערכת האקולוגית?
כששומעים את המילה "דבורה", התמונה הראשונה שעולה בוודאי בראש היא של פועלת מכונפת בחליפת פסים צהובה-שחורה, שעמלה במרץ סביב הכוורת במלאכת ייצור הדבש (ואם נולדתם בשנים המתאימות, היא גם עונה לשם מאיה). אבל בעולם יש קרוב ל-25 אלף מינים שונים של דבורים, ודבורת הדבש המוכרת לנו היטב היא רק אחת מהם.
רוב מיני הדבורים, למרבה ההפתעה, כלל לא מייצרים דבש או חיים בכוורת. מדובר בעיקר בדבורי בר שחיות בטבע, זאת לעומת דבורת הדבש המוכרת לנו, שהיא מין מתורבת. ישראל נחשבת עשירה במיוחד במינים שונים של דבורים: יש אצלנו כ-1,100 מינים שונים של דבורי בר, שמתקיימים לצד כ-100 אלף כוורות של דבורי דבש.
כבר יותר מעשור שאנחנו שומעים לא מעט תחזיות מודאגות לגבי גורלן של דבורי הדבש. מינים שלמים של דבורי דבש נעלמים מעל פני כדור הארץ, ואחרים סובלים מהידלדלות קשה, בעיקר באיזורים הצפוניים של העולם. אחרי שנים של חוסר ידיעה מה גורם לתופעה, מדענים קשרו את ההיעלמות המסתורית הזו להתפשטות של טפילים, וירוסים קטלניים ומחלות שונות, לשימוש אינטנסיבי בחומרי הדברה וגם לשינוי האקלים.
התופעה הזו מדאיגה לא רק מכיוון שעולם בלי דבורי דבש משמעו עולם ללא דבש, אלא בעיקר מכיוון שדבורי הדבש הן התורמות העיקריות להאבקת גידולים חקלאיים, ולכן חיוניות לייצור המזון בעולם. מומחים מעריכים שפעולת ההאבקה של הדבורים בעולם היא בעלת שווי כלכלי של יותר מ-200 מיליארד דולר בשנה.
אבל ייתכן שהבעיות של דבורי הדבש תפסו את תשומת הלב קצת יותר מדי: דבורי הבר נמצאות גם הן בבעיה קשה, והאשמות לכך, לפחות באופן חלקי, הן לא אחרות מאשר אחיותיהן דבורי הדבש.
דבורים נגד דבורים
לד"ר ג'ונאס גלדמן, זואולוג באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה, נמאס לשמוע את הקולות המודאגים מהיעלמות דבורי הדבש. במאמר דעה שפרסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Science הוא טוען שאף שדבורי הדבש הן ללא ספק מין בעל חשיבות רבה מאוד לחקלאות, לסביבה דווקא בכלל לא בטוח עד כמה הן מועילות, וייתכן שאפילו להיפך. לטענתו, דבורי הדבש דווקא מהוות במקרים רבים איום על מאביקים טבעיים - ביניהם דבורי הבר, אבל גם על חרקים רבים נוספים כמו פרפרים, זבובים, נמלים וחיפושיות.
גלדמן טוען שדבורי הדבש דוחקות את אותם מאביקים בתחרות על משאבי המזון: בניגוד לרוב מיני דבורי הבר, שתרות אחר מזון ביחידות, דבורי הדבש מסתובבות בלהקות, מה שמקל עליהן לנצח בתחרות על מזון.
הבעיה היא אף גדולה יותר בעונות שבהן יש מיעוט של פריחות, כיוון שבעונות אלו מצליחות דבורי הדבש להשתלט על מעט המזון הזמין ומשאירות את דבורי הבר להסתפק בשאריות - אם בכלל. וזה לא נגמר כאן: לדבריו, דבורי הדבש מסכנות את דבורי הבר גם בהעברת מחלות וטפילים שונים, שאליהם דבורי הבר לא חשופות באופן טבעי. אותם טפילים ומחלות תוקפים אותן כשהן מגיעות לאכול מאותו פרח לאחר שדבורת דבש נגועה ביקרה בו.
גלדמן מצר על כך שמחקר אינטנסיבי הושקע בעשור האחרון כמעט אך ורק כדי לנסות לפענח את הידלדלות דבורי הדבש, ומעט מאוד נעשה כדי להבין מה מתרחש בקרב המאביקים הטבעיים על שלל מיניהם, שגם הם, לפי הסימנים, נמצאים בבעיה.
לטענתו, עלינו להשקיע בהבנה של תרומת המאביקים הטבעיים למערכות האקולוגיות, ולהשקיע מאמצים בשימור שלהם - לא פחות (ואולי דווקא יותר) משאנו משקיעים בדבורי הדבש. ״דבורי הדבש הן אולי הכרחיות להאבקה של יבולים, אבל אסור שנבלבל דבוראוּת - שהיא פעולה חקלאית לכל דבר - עם שמירת טבע״, הוא כותב.
"שינוי משמעותי במערכת האקולוגית"
״אם אנחנו משווים את הדבורים לציפורים, אפשר להקביל את דבורי הדבש לתרנגולות״, מסביר ד״ר אחיק דורצ׳ין, פוסט-דוקטורנט במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב מטעם ביה״ס לזואולוגיה.
״זהו רק מין אחד מתוך רבים מאוד, שהאדם טיפח והתאים לצרכיו, ושלרוב הוא מנוהל על ידו בלבד ולא מתקיים באופן עצמאי בטבע. אנחנו הפצנו את דבורי הדבש כמעט לכל אזור בעולם, והן אינן מין מקומי ברוב האזורים שבהם הן נמצאות כיום. גם בישראל, תת-המין המקורי של דבורת דבש שהיה בארץ, דבורת הדבש הסורית (Apis mellifera syriaca), הוחלף בתתי-מינים אחרים שיובאו וגודלו באופן מסחרי, בעיקר דבורת הדבש האיטלקית (Apis mellifera ligustica).
"אף שהתרנגולות הן חשובות עבורנו, לא היינו רוצים שהן יהיו המין היחיד של ציפורים שיישאר בעולם", מסביר דורצ'ין, "אותו הדבר לגבי דבורים. אפילו שאנחנו מבחינים בהן פחות מאשר בציפורים, כיוון שהן קטנות הרבה יותר, יש המון מינים שונים - ישראל במיוחד עשירה במינים, עקב איזורי האקלים השונים שיש בארץ. לא היינו רוצים שמינים רבים של דבורים ייעלמו לטובת גידול מין אחד ויחיד. סביר להניח שאם זה ייקרה, יהיו לזה השלכות משמעותיות על המערכת האקולוגית, וכתוצאה מכך כמובן גם עלינו״.
במסמך שכתב דורצ'ין ופרסמה החברה להגנת הטבע נחשפת ההשפעה שיש לדבורי הדבש על דבורי הבר בישראל.
לפי המסמך, התחרות עם דבורי דבש, בשילוב עם לחצים אחרים כמו ניצול, שחיקה וצמצום בתי גידול טבעיים, עלולים לגרום לירידה באוכלוסיות דבורי הבר. התרחשות כזו עלולה להביא לתגובת שרשרת: דבורי הדבש הן לאו דווקא מתאימות להאבקה של צמחי בר מקומיים, ואלה עלולים להיפגע ואף להיעלם יחד עם היעלמות המאביקים הטבעיים שלהם. אם דבורי הבר ייעלמו, הדבר עלול להביא לשינוי משמעותי בהרכב המערכת האקולוגית, ולאיים על קיום של מינים נוספים בטבע הישראלי.
״דבורי דבש, בניגוד לרוב המינים של דבורי הבר, יכולות לאסוף אבקה ממגוון רחב מאוד של צמחים. זו גם אחת הסיבות שהן מצוינות עבורנו לחקלאות״, מסביר דורצ׳ין. ״הן יכולות להאביק צמחים רבים ושונים, ולכן הן משמשות להאבקת גידולי חקלאות באזורים שונים בעולם.
עם זאת, יכולת ההאבקה שלהן של צמחים מסוימים היא פחות יעילה מאשר זו של מיני דבורים אחרים, שחלקם מתמחים באיסוף אבקה מצמח מסוים – כלומר, מינים שיכולים לאסוף את האבקה רק של הצמח הזה ומאביקים אותו ביעילות גבוהה מאוד ובכך תורמים יותר להמשך הקיום שלו. אנחנו לא יודעים מה יקרה אם מינים כאלה ייכחדו, והאם דבורי הדבש יצליחו לתרום להאבקת כל מיני הצמחים הקיימים היום לבדן״.
בעיה נוספת היא שבגלל שמדינת ישראל קטנה וצפופה, דבורי הדבש מצליחות להגיע כמעט לכל פינה שלה. אף שכבר היום חל איסור להציב כוורות בשמורות טבע, לדברי דורצ׳ין, גם כשהכוורות מוצבות בשולי השמורה, דבורי הדבש יכולות לחדור פנימה בקלות, מכיוון שטווח שיחור המזון שלהן הוא עד כמה קילומטרים מהכוורת. "עבור רוב המינים של דבורי הבר, הטווח קטן בהרבה - כמה מאות מטרים", מסביר דורצ'ין, "ולכן זה משמעותי מאוד עבורן אם פועלות דבורי הדבש נכנסות אל השטח המצומצם יחסית שבו הן מתקיימות, ומכלות את המזון שנמצא בו, כיוון שזה לא משאיר להן הרבה אפשרויות״.
אזורים ללא דבורים
כדי לצמצם את הבעיה הזו, מציע דורצ'ין במסמך להגביל את הצבת הכוורות גם בסמוך לשמורות טבע, ולקבוע איזור חיץ של כ-2 קילומטרים או יותר (בייחוד בעונת הפריחה המרכזית באביב) סביב לשטחים המוגנים כדי ״להפחית את לחץ הרעייה בהם״.
בין היתר, הוא ממליץ להתחשב בשיקול האקולוגי (כלומר הימצאות של מינים מוגנים או מאביקים טבעיים, בגודל שטח השמורה וכדומה) כשיקול לגיטימי בעת מתן היתר להצבת כוורות בנקודות הסמוכות לשמורות טבע.
בדומה לגלדמן, גם במסמך של החברה להגנת הטבע ממליצים בנוסף לבצע מחקר נוסף וניטור של מיני המאביקים הטבעיים, ולבחון באילו שטחים יש להגן עליהם טוב יותר. וכדי לא לקפח את דבורי הדבש, הם מציעים לדאוג להן לשטחי מראה חלופיים; למשל על ידי שתילה של צמחים ייעודיים באופן מלאכותי, בשולי יישובים ובאזורים מרוחקים משמורות טבע, שבהם הן יוכלו להתקיים ולאכול לשובע מבלי לפגוע בחבריהן המאביקים הטבעיים.
לפנייה לכתב/ת 
