רחמים פרטוק ז"ל: החגיגה שהפכה לאירוע פרידה

שישה ילדים נולדו לרחמים פרטוק ואשתו שרה בן אריה. בת אחת וחמישה בנים שגדלו והתחנכו בנתיבות. חודשיים לפני שנהרג, הוא הצטלם עם בתו עדנה שעמדה לחגוג בת מצווה, באירוע שהפך לפרידה ממנו. "זה הזיכרון האחרון שלי מאבא", היא מספרת. "אני בת יחידה. יש לי חמישה אחים וכתוצאה מכך, אני ואבא היינו מאוד קרובים. האירוע היה בסדר גודל של חינה, היו המון מוזמנים, טקס מכובד ועשיר בכל טוב. באותו היום אבא העניק לי שרשרת ועגילים מזהב, חגגנו כל המשפחה יחד. זה אחד האירועים הכי שמחים בחיי".

רחמים פרטוק ז"ל עם בתו

בן שש עשרה, עלה הנער רחמים פרטוק מתוניסיה בשנת 1953, במסגרת עליית הנוער. הוא התחנך בקיבוץ לביא שבצפון ואת שירותו הצבאי סיים כלוחם בנח"ל המוצנח. בתום השירות עבר להתגורר בנתיבות, ושם הקים את משפחתו. רחמים, שהיה אמון על כלכלת המשפחה עבד בקרן הקיימת כמדריך תיירים, וגם כמנהל נגריה בצומת גילת הסמוכה לנתיבות. "אבא, תמיד היה לוקח אותנו הילדים לקרן הקיימת, למוזיאונים ולשמורות, היינו מטיילים המון ביחד", מספרת עדנה.

מלחמת יום הכיפורים שהכתה בתדהמה את מדינת ישראל, הותירה את העורף הישראלי מוכה בהלה. פרטוק, בן 36 באותה העת, שימש במלחמה כמפקד נתיבות בהג"א – היחידה הצה"לית שהוקמה במהלך מלחמת השחרור, ואמונה הייתה על ההגנה האזרחית במלחמה והיערכות העורף במדינת ישראל. בין היתר תפקידם של אנשי הג"א, ברובם אנשי מילואים, להכין את אזרחי ישראל להגנה מפני מתקפות אוויריות והצלה בשעת חירום. לאחר מלחמת העצמאות, הורדה הכוננות וחשיבותה של היחידה, לאור תפיסה שהמלחמות מתנהלות בחזית, אך במלחמת יום הכיפורים הוגברה רמת ההתארגנות בעורף. פרטוק, שפיקד על ההתגוננות האזרחית בנתיבות בנוסף להיותו איש המשמר האזרחי, סייע רבות לתושבי המקום ולביטחון בשעת מלחמה.

"אבא שלי היה אדם מאוד חיובי, תמיד עזר לאנשים ובראש דאג לשלום הבית. הצוות שלו במשמר האזרחי אהב אותו מאוד", משחזרת עדנה. זמן קצר לאחר שחגג איתה את בת המצווה, ב-25 בדצמבר 1981, הוא נפטר בביתו מאירוע לבבי, בעודו בשירות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתיבות. "בדיעבד בת המצווה שלי הרגישה כמו טקס פרידה", אומרת עדנה. "העצב הבלתי נתפס על מותו גרם לי כילדה בת 12, לתלוש מראשי את שיערותיי כבר כשישבנו שבעה. מאותו היום, סבלתי מקרחת".