אבנר סעדון ז"ל: "להשיג כוח ולשנות"

חיוכו האיקוני מאוזן אחת לשנייה וצחוקו המתגלגל, היו לשניים מסימני ההיכר הבולטים של הקצין מסיירת "אגוז", אבנר סעדון ז"ל. משפחתו מעידה על חובב קריאה מושבע, שבמקום לנוח בשבתות כמו מרבית החיילים, היה שוקע בספרות פילוסופית. "הוא אהב לקרוא ספרים, וללמוד מהם. הייתה לו סקרנות מוגברת. במקום לנוח בסופי השבוע, היה מבקש מאבי להביא לו ספרים של הרברט מרקוזה", מתאר את דמותו אחיו הצעיר חיים.

הוא היה בנם של איווט ויעקב, שנולד בפברואר 1952 בבאר שבע. את מרבית ילדותו העביר במושב גילת, ובהצלחה סיים את מבחני הבגרות בתיכון בקריית גת לאחר חזרתה של המשפחה משליחות בטוניסיה. באוגוסט 1970 התגייס לצה"ל, ושולב באחת מן הסיירות המובחרת. לאחר קורס קצינים חזר לפקד על יחידתו. ביומן שכתב סעדון, בימים שקדמו לגיוסו לצה"ל, תהה על כוחו להוביל שינוי. "אני רוצה לזכור, כדי לא לשכוח ובעיקר כדי לשנות. המסקנה האומללה שאליה הגעתי, היא שאבנר, אזרח פשוט, אינו מסוגל לכך, כיוון שעל מנת לשנות צריך עמדות כוח. הרבה הרבה כוח. צריך לחתור לקבל. לא לקבל - להשיג, ואחר כך לשנות".

אבנר סעדון ז"ל

פקודיו מספרים על קצין ערכי, דוגמה ומופת למצוינות. מסירותו העזה לחיילו התבטאה בביקורי בית חוזרים ונשנים שערך בניסיון לפתור סוגיות אישיות וכלכליות של חלק מפקודיו. כמפקד, ניסה אבנר לשכלל ולייעל את המערכת הצבאית, ובמסעות הניווט נהג לנווט בעצמו כדי למנוע נפילת קורבנות בשל טעויות אנוש.

"בזמן שעשיתי בגרויות, אבנר לקח אחריות עליי. לא רק על מבחני הבגרות שערכתי, אלא על הדרך שבה יתפתחו חיי", מספר אחיו חיים, צעיר מאבנר בשנים בודדת שהתגייס תקופה קצרה אחרי אחיו. לפני גיוסו, כתב אבנר מכתב להוריו. "הבחנתי בזמן האחרון בדאגה מוגברת אצלכם. לכן הרגשתי חובה לשחרר דאגה זו באמצעות הסבר הכרחי. אני יודע שאם יהיו שני בנים לוחמים בבית, אתם וגם אנחנו נהיה גאים יותר. במדינה שלנו, חייבים לגדל לוחמים כדי להמשיך להילחם וזה החלק שאנחנו משלמים".

אבנר סעדון ז"ל עם חבריו בצבא

בספטמבר 1972, אחרי הטבח האכזר של 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן, נערכו בצה"ל לתגובה חריפה נגד ארגוני המחבלים בדרום לבנון. "קלחת 4", היה שמו של המבצע שמטרתו השתלטות על קני מחבלים בדרום לבנון. "בזמן שאחי יצא לפשיטה הצבאית, אני שירתתי כבר בחיל רגלים משוריין, שאיבטח את הפעולה בהר דב", מתאר חיים. "רצה הגורל ואחי אבנר עבר עם הרכבים הצבאים ליד המחנה שלי בנווה אטי"ב. הוא עצר במקום, וחיפש אותי. אבל אני הייתי בשמירה. אמרו לי שהוא לא היה יכול לעכב את כל התנועה של היחידות, אז למרבית הצער הזיכרון האחרון שלי הוא מפגישה שלא התקיימה".

בכניסה לכפר ג'ויאה, נורתה פצצת מרגמה לעבר המשוריין של אבנר וחבריו לנשק מסיירת אגוז, וסעדון נהרג ב-16 בספטמבר 1972 והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקריית גת. "בשעה 23:00 בלילה קיבלתי את ההודעה שאבנר נפצע קשה והוא בבית החולים", נזכר חיים בעצב. "בגלל שלצאת מהר דב היה קשה, שלחו איתי חייל נוסף וחבר טוב שלי, דני אוסלנר. שנה לאחר מכן, גם דני נהרג באזור סיני במלחמת יום הכיפורים".