כך להסביר לילדים על השואה - בהתאם לגילם
עדיף להימנע מסיפורים קשים ולספר על גבורה ועזרה הדדית שהייתה באותה תקופה. לקראת יום השואה - כמה עצות שיעזרו להורים שמתלבטים איך ומה להסביר לילדים
הנושא של יום השואה הוא נושא כבד שכולל מושגים קשים ביותר. מה לילד קטן ולהשמדת עם ולפתרון הסופי? העיקרון הבסיסי שברצוני להציג, שתקף לגבי מצבים מורכבים רבים אחרים, הוא שהסתרה והתעלמות יוצרות לא פעם תוצאה קשה יותר מאשר שיחה נכונה על הדברים.
התעלמות מוחלטת מתכני היום והניסיון לטייח את התכנים שעומדים בבסיסו היא זו שעלולה ליצור חרדות מיותרות, זאת מכמה סיבות: ראשית, הילד נחשף בכל מיני אופנים לדברים והשתיקה לנוכח הדברים הללו מצד ההורה, מעוררת תהייה וחרדה אצל הילד באשר לשתיקה ולהסתרה.
שנית, בשל החשיפה שבמילא קיימת דרך הצפירה, מערכת החינוך, כלי התקשורת וכדומה, עדיף מאוד שהדמות המבוגרת המשמעותית ביותר לילד, שהינה ההורה, תהיה גם זו שמתווכת נכונה את הדברים. על כן על ההורים לדעת לתווך את המושג בצורה מותאמת לגיל הילד ולשלב התפתחותו.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
צפירה
בראש ובראשונה יש להתייחס לצפירה - אנו חיים במדינה שבה יש גם אזעקות, ונדרשת ההבחנה בין האזעקה לצפירה. הן מבחינה טכנית, שמדובר כאן בקול ווקאלי אחיד ולא משתנה והן מבחינת משמעות הדברים, שמשמעה עמידת דום ואות זיכרון למה שהיה ולא ריצה למרחב מוגן לקראת מה שיהיה.
הסבר בהתאם לגיל הילדים
ההסבר שאתם נותנים לילדים צריך להיות מותאם לגילם מבחינה רגשית וקוגניטיבית. בכל גיל היכולות הקוגניטיביות והרגשיות משתנות באשר להבנת כל נושא, ובוודאי שהמצב כזה לגבי נושאים מורכבים מבחינה רגשית. גם גילאי הגן מהווים מבחינה זו טווח גילאי משתנה (3-6). הילד צריך להבין שמדובר ביום מיוחד בו זוכרים את היהודים הגיבורים שחיו בתקופת השואה.
שמירה על השגרה
המבוגרים שסובבים את הילד אינם צריכים לשדר לו מבע שונה מן הרגיל - שמירת השגרה ביום זה תחזק את בטחונו של הילד. השגרה תעביר את המסר כי התכנים אשר יום זה עוסק בהם הם חלק ממעגל חיינו ולכן אינם משנים את מעגל החיים שלנו, אלא מהווים חלק ממנו כפי שמהווים תכנים פחות מורכבים.
סיפורים על השואה
ניתן לחשוף את הילדים לפי הגיל לסיפורים על השואה - המוטיב המרכזי בגיל הצעיר הינו סיפורים שמעידים על גבורה, על העזרה ההדדית שהייתה באותה תקופה ועל רוח האדם החיובית. רצוי דרך סיפורים שבמרכזם עומד ילד, שניתן להזדהות עמו. ישנם סיפורי ילדים שכתובים בצורה מותאמת לכך וניתן למצוא אותם כספרים לקניה או להורידם מהרשת.
התוכן המרכזי הוא על גבורה ועזרה לזולת סביב הילד: הילד שהציל את כלבו, השכנה שהסתירה את הילדה היהודיה, הילד שהצליח להבריח אוכל למשפחתו וכו'. בגיל מבוגר יותר, של בית הספר היסודי, ניתן להתייחס להיבטים קהילתיים: לעזרה בקהילה, לתנועות וארגוני הנוער ופועלם וכו'.
לא להכביד במידע
כמו שיש דברים שרצוי לעשות ישנם גם דברים שרצו לא לעשות - אין לחשוף ילדים צעירים לסרטי או תמונות זוועה של מוות, גופות והשמדה המונית כזו או אחרת. יש לזכור שאם נכביד על הילדים באמצעות מידע לא מותאם לגילם ולהתפתחותם הרגשית והשכלית לא רק שלא נוסיף דבר, אלא שנגרום להם לסלוד מהנושא ולהתרחק ממנו.
רצוי שכל מבוגר, בין אם הוא הורה או איש או איש חינוך, יבדוק עם עצמו מהו יחסו לשואה. צריך לזכור שילדים הם מומחים למסרים בלתי מילוליים ואם המבוגר עצמו נרתע מהנושא או מפחד ממנו, המסר והשדר הלא מילולי יעברו מבלי שבהכרח ירצה בכך. זכרו - דווקא התווך המלא אל מול ילד הוא הזדמנות פז לבדק בית ולברור עצמי רציני של המבוגר עם עצמו.
ד"ר בלהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית מומחית ורכזת ההדרכה במכללה האקדמית אחוה
לפנייה לכתב/ת 
