נאזם פארס ז"ל: סיבוב אחרון על האופנוע

"תמיד כשנאזם היה מגיע הביתה בסופי שבוע, הוא היה לוקח אותי ואת אחותי הקטנה לסיבוב קניות על האופנוע שלו - וזה גם הזיכרון האחרון שלי ממנו", מספר זוהיר פארס, אחיו של נאזם פארס ז"ל שנהרג בלבנון באוגוסט 1983.

נאזם פארס ז"ל

פארס, בן הכפר חורפיש, התגייס לצה"ל ב-1975, ובתום שירותו הסדיר המשיך לשירות קבע כמפקד פלוגה. בסביבתו סיפרו עליו שנולד להיות מפקד, מאחר שידע להתמודד עם מצבי לחץ ונהג תמיד בשיקול דעת. באותו אופן ששמר על משפחתו, נהג עם פקודיו: הוא דאג לסעוד איתם, ואפילו עזר לכמה מחייליו להחזיר חובות כספיים. אחד מפקודיו כתב עליו: "לנאזם היה לב זהב, טהור כליבו של תינוק, שעדיין לא למד שנאה ושמירת טינה".

נאזם פארס ז"ל על האופנוע

ביוני 1982 החל "מבצע שלום הגליל", שהפך לימים למלחמת לבנון הראשונה. בנובמבר של אותה השנה התרחש אסון צור הראשון - בניין הממשל הצבאי קרס וגרם למותם של 91 חיילים, אנשי שב"כ ועצורים לבנונים. אחד מהרוגי האסון היה חבר של פארס. "מאז הוא לא היה אותו דבר", נזכר אחיו, "הוא חשב עליו הרבה לקח לליבו את מות החבר". ב-2 באוגוסט, כחודש לפני שצה"ל נערך מחדש בקו האוואלי, נהרג נאזם פארס מאש שנורתה לעברו משטח שהיה תחת שליטה סורית.

בן נוסף של המשפחה שירת גם הוא באותו זמן בלבנון, והיה הראשון לשמוע על מותו של נאזם. "הוא התקשר הביתה לבדוק אם אנחנו יודעים מה קרה", מספר האח זוהיר. "הוא לא התאפק וסיפר לאבי בטלפון. אני זוכר את הזעקה של אבי - הוא צעק לתוך הטלפון וקרס לרצפה. לכתו כואבת לנו מאוד, הוא באמת חסר. הוא היה מאוד מיוחד".