אוריאל בק ז"ל: שיר לחבר שלא חזר
"עלם חמודות היה אחי, יפה תואר, כותב שירים ומנגן באקורדיון" - כך מתאר ארנון בק את אחיו אוריאל, שהלך לעולמו ב-1950 והותיר אחריו שירים רבים, כולל אחד שנכתב לחבר שנפל בקרב שנתיים לפניו
את מילות השיר "וידוי", שהולחן ובוצע ב-1991 על ידי להקת פיקוד המרכז, כתב אוריאל בק ז"ל כשנפל למשכב ממושך בבית חולים בחיפה לאחר שהשתתף במלחמת השחרור. הוריו של בק, ברטה ואברהם, היו מראשוני המתיישבים בעיר עפולה, והא נולד במאי 1928, אחרי אחותו רחל ולפני אחיו ארנון. "עלם חמודות היה אחי, יפה תואר, כותב שירים ומנגן באקורדיון", מספר ארנון בק על אחיו הגדול אורי.
סיפורו של אוריאל בק, הנער שכתב שירים בזמן שנלחם על אדמת הארץ, שזור בתולדות היישוב היהודי ובמאבק על הקמת המדינה היהודית בראשיתה. הוא החל לרכז את סניף "הנוער העובד" בעפולה עם תום מלחמת העולם השנייה, ועוד קודם לכן שימש כ"נוטר" בשירות "משטרת היישובים העבריים" והוצב במחנה האימונים שבקיבוץ גניגר.
עם פרוץ הקרבות של מלחמת השחרור, לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בכ"ט בנובמבר 1947, אורי הצטרף לכוחות הישראליים. "במסגרת הקרבות הכבדים באזור עמק יזרעאל נלחם אורי ללא ליאות, ובמקביל המשיך לכתוב כל העת שירים", מספר אחיו. ב-1 בפברואר 1948, הוא גויס באופן רשמי לצבא ההגנה לישראל המתגבש.
"חודשיים הוא גויס ונשלח מיד לקורס אלחוטנים", מספר ארנון. הוא הוצב בבית פרטי בכפר גדעון, על מנת להפעיל את תחנת "תלם-שמיר-בועז". "אורי הפעיל את התחנה בגלים קצרים, בעזרת מפתח מורס וגם בדיבור ישיר", נזכר אחיו, שהיה בן 13 באותה העת ונהג להגיח לבסיסו המאולתר של אחיו. יחד, היו חולמים על העתיד המשותף: "אני זוכר את עצמי רוכב על אופניי החדשים, מבקר אותו שם ומתלהב באופן מוחלט מהעניין הזה של תקשורת. היינו מקשקשים ובונים לנו חלומות. רצינו לפתוח חנות לחשמל ורדיו, תכננו שאני אלך לבית ספר מקצועי כי שלטתי בעניינים טכניים".
אחרי הקרב בבית קשת במרץ 1948 קיבל בק בשורה מרה: חברו הטוב לנוטרות יוסף לאור, ששרד את טביעתה של ספינת המפעילים "סלבדור" כשבע שנים קודם לכן, הוא אחת משבעת ההורגים. בעקבות המכה הקשה, בק כתב לחברו הטוב את המילים שיהפכו לשיר "דרכו האחרונה".
לא בכי, לא מספד, / באשמורת הבוקר / דומם צועדות השורות; / הכאב חד, יוקד, / לב אדם – סוד אין חקר... / נושרות מתוכו הדמעות. // בימים בם האופל גובר והולך / אין דיבר, מונפות הזרועות – / 'אש!' – שלוש יריות והדן החותך / הן הספד, הן הבכי, הן דמעות... // ירייה ראשונה – לידתו של אדם; / השנייה – על ימי בחרות; / השלישית מכריזה על קדשו של הדם, / כי העם בו קנה.
בימים שאחרי שירותו בכפר גדעון, הוצב בק במטה גדוד 13 בקריית עמל (היום חלק מקריית טבעון). שם, נדבק במחלה שממנה לא החלים לעולם. אוריאל בק נפל בעת שירותו הצבאי ביום ז' באב, תש"י (21 ביולי 1950), כשהוא בן 22 בלבד. הוא הותיר אחריו שירים רבים ששמורים עד היום אצל אחיו ארנון.
לפנייה לכתב/ת 
